ברגע שאיום המגפה העולמית הפך מוחשי, ישראל יצאה למלחמה. וממש כמו במלחמה, הרופאות והרופאים שהתייצבו בחזית סיכנו את עצמם והפכו לגיבורים. כולנו (עדיין) זוכרים את אירועי מחיאת הכפיים בשעה 18:00 מהמרפסות לטובת אנשי הרפואה בישראל, מתרגשים כשפרופ' גליה רהב מביה"ח שיבא השיאה משואה לכבוד הצוותים הרפואיים ביום העצמאות ה-72 של מדינת ישראל.
אלא שכשחמישית מנשות ואנשי צוותי הבריאות בישראל הם אזרחיות ואזרחים פלסטינים, הגבורה הישראלית קיבלה פנים חדשות ומעניינות, אך לא תמיד נעימות.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
במרכזו של מחקר חדש שבוצע על ידי ד"ר גיא שלו, אנתרופולוג רפואי ופוליטי בתוכנית עמיתי בובר באוניברסיטה העברית, ופורסם לאחרונה במגזין המדעי "סוציולוגיה ישראלית", בגיליון "חברה פוגשת מגפה", בוצעו סדרת ראיונות עם רופאות ורופאים פלסטינים, פעילים חברתיים ומובילות דעת קהל, וכן על ניתוח מדיה. המחקר מתמקד בחוויות ובנקודות המבט של רופאות ורופאים פלסטינים בעבודתם בבתי החולים ובקהילה, בזמן משבר בריאותי ולאור נראות חיובית חסרת תקדים כפלסטינים בציבוריות היהודית-ישראלית. במיוחד הוא בוחן זאת לאור קמפיינים ציבוריים שהציגו את דמות הרופאה הפלסטינית כגיבורה הנאבקת על בריאותו של הציבור הישראלי, במטרה לאתגר את ההדרה של אזרחיות ואזרחים פלסטינים בישראל. "נראות זו בשעת משבר לאומי מדגישה את מגבלות ההכרה של המיעוט הלאומי הילידי הפלסטיני בישראל, ואת הפוטנציאל והמגבלות של השדה הרפואי כזירה לפוליטיקה של הכרה", מסביר השבוע ד"ר שלו. כל ממצאי המחקר הוצגו במסגרת הכנס "ימים של מגפה: השפעת הקורונה על יהודים, ערבים, היחסים והסכסוך", שנערך במכון טרומן באוניברסיטה העברית ב-16.6 בקמפוס הר הצופים באוניברסיטה העברית.
ה"בעיה" שעומדת בלב המחקר היא המתח שבין הנראות המוגברת של אנשי ונשות הצוותים הרפואיים פלסטינים אזרחי ישראל בזמן ההתמודדות עם מגפת הקורונה, לבין השתייכותם למיעוט מודר ומופלה במדינת ישראל. המתח הזה, שהועצם על ידי האופן הצבאי והביטויים המיליטנטיים של המשבר הבריאותי במהלך ההתמודדות עם המגפה בישראל, הציב את אנשי ונשות הבריאות הפלסטינים כשחקנים מרכזיים בשדה הפוליטי-לאומי.
במסגרת העבודה בוצע מחקר אנתרופולוגי במימון מכון טרומן למחקרי שלום, המבוסס על ראיונות עומק עם 30 רופאות ורופאים פלסטינים אזרחי ישראל וכן עם פעילות ופעילים חברתיים. מטרתם של ראיונות העומק הוא לשמוע באמצעות שיחה קרובה ופתוחה על חוויותיהם של המרואיינים, נקודות מבטם, תקוותיהם וציפיותיהם במערך המורכב של המתחים הללו, ולחקור את הפוטנציאל והמגבלות של השדה הרפואי. באמצעות ראיונות אלו, החוקר בדק מספר נקודות ביניהן - מה קורה כאשר רופאות ורופאים הופכים מעורבים בפוליטיקה לאומית?; אילו אופקים פוליטיים נפתחים, ומה מגבלותיהם?; מהן ההשלכות עבור רופאות ורופאים פלסטינים, עבור המיעוט הפלסטיני בישראל, ועבור מערכת הבריאות הציבורית הישראלית?
"די, אני כבר לא מסוגל כל הזמן להתחנן, כל הזמן להשתמש ברפואה שלי בשביל להוכיח את עצמי"
מאג'ד, שם בדוי, רופא
מחקר זה נשען בחלקו על עבודת הדוקטורט של ד"ר שלו, אותה ביצע באוניברסיטת צפון קרוליינה בארה"ב במימון הקרן הלאומית למדע בארה"ב (NSF). עבודה זו עסקה בחוויות של רופאות ורופאים פלסטינים אזרחי ישראל במערכת הבריאות הישראלית, ומבוססת על 22 חודשי עבודת שדה. במסגרת המחקר התקיימה תצפית בשני בתי חולים וראיון עם סטודנטיות, רופאים, נשות אדמיניסטרציה ופוליטיקאים. ד"ר שלו חשף את הניסיונות לשמר את ההיגיינה הפוליטית של מערכת הבריאות כנקייה מ"פוליטיקה", וגילה כי החלוקה ל"ניטרלי" ו"פוליטי" לא הייתה עקבית. זאת ועוד, הוא הסיק כי כללי הזיהום והטוהר במערכות בריאות פועלים באופן סלקטיבי על רופאים יהודים-ישראלים ופלסטינים, כשניטרליות פועלת כמנגנון שמשתיק ומדכא את הלאומיות הפלסטינית.
הראיונות עם רופאות ורופאים פלסטינים במחקר הנוכחי מעלים תחושות מעורבות לגבי הדגש על מקצוע הרפואה כמנוף פוליטי להכרה בזכויות אזרחיות וקולקטיביות. מחד, חלק מהמרואיינים הביעו סיפוק מכך שמכירים בעבודה הקשה שלהם ובתרומתם החשובה לחברה ולמערכת הבריאות, במיוחד בזמן העומס המתיש שבהתמודדות עם מגפת הקורונה. מאידך, הרופאות והרופאים חשו לא בנוח עם ההפרדה שעושים רבים בציבור היהודי-ישראלי בינם, כרופאים מצילי חיים ושוחרי טוב, לבין שאר בני עמם ונציגותם הפוליטית כאיום קיומי. כמה מהרופאות והרופאים מחו באופן נחרץ כנגד קמפיינים אלו וחשו שהם מוזילים את מקצוע הרפואה ומציבים תנאים בלתי אפשריים לפלסטינים להתקבל כאזרחים וכחלק מקהילה בעלת זכויות פוליטיות.
עוד ב-mako בריאות:
>> למה יש לנו כל הזמן פיפי? אולי זה יפתיע אתכם
>> מומחים מזהירים: תסמיני הקורונה השתנו
>> הופתענו: רק אל תעשו את זה לפני סקס
אחד המרואיינים סיפר כי "די, אני כבר לא מסוגל כל הזמן לברוח, לא מסוגל כל הזמן להתחנן, לא מסוגל כל הזמן להוכיח את עצמי, אני לא... אני לא מוכן להיות... להשתמש ברפואה שלי בשביל להוכיח את עצמי. זהו, אם אני לא הוכחתי את עצמי – לא רק אני, כל העם שלי, בעיקר אלה שבונים את הארץ וסוללים אותה. אם אלה לא הצליחו להוכיח את עצמם – אני לא רוצה להוכיח את עצמי. כל פעם הדיון הזה חוזר וכל פעם (אני) פותח את הדברים האלה". (מאג'ד, שם בדוי, רופא. מאי 2020).
מראיונות עם פעילות ופעילים חברתיים שיזמו והובילו קמפיינים בזמן הקורונה, במרכזם אנשי ונשות בריאות ישראלים ופלסטינים (7 מרואיינות ומרואיינים מ-5 יוזמות שונות), עולה כי מערכת הבריאות נבחרה בקפידה כשדה ליוזמה ופעילות. עבור מובילות ומובילי הקמפיינים, בית החולים סיפק במהלך המשבר מסגרת שבה היה אפשר לעשות שימוש אפקטיבי בדימוי של אנשי הרפואה הפלסטינים לקידום אג'נדה פוליטית. הם רצו להתנגד לדמוניזציה של האזרחים הפלסטינים בשיח הפוליטי הרעיל, במטרה להפוך את השתתפותם במשחק הפוליטי ללגיטימית וכדי להדגיש שיתוף פעולה, שותפות וקהילתיות. כולם הדגישו כי הם מחשיבים את בתי החולים כמודל עבור החברה.
"[הרופאה הזו] היא גיבורה. היא הצילה חולה ישראלי. זאת אומרת, היא... שונאים אותה פה ביומיום, היא זוכה ליחס רע, אבל היא הצילה חולה ישראלי. המטרה היא שכאילו אתה תראה את זה ותבין, ושתיווצר לך מחשבה שהם לא תומכי לחימה, הם לא שונאי ישראל, הם פה בשביל כולנו" (אסף קפלן, פעיל פוליטי, מאי 2020).
לסיכום, הממצאים הראשוניים שעולים מן המחקר מעידים כי הדמיון הפוליטי של אקטיביסטים יהודים-ישראלים לא תמיד תואם את החוויה והתקוות של הרופאות והרופאים, שהם מציבים בחזית הקמפיינים שלהם. נראות וגבורה אמנם חותרות תחת הדרה ודמוניזציה, אך מסגרת אידאולוגית ואתיקה מקצועית מציבות תקרות זכוכית בדרך להכרה קולקטיבית לאומית.
ויש גם מחשבות לשינוי מעשי בעקבות המחקר. ד"ר שלו מספר השבוע כי "במסגרת תפקידי כיו"ר הועד המנהל של עמותת 'רופאים לזכויות אדם', אנו יוזמים בימים אלה פרויקט שבשלב ראשוני יימשך שנתיים, במסגרתו נקיים תכנית התערבות בבתי חולים בישראל. מטרת הפרויקט היא לקדם שותפות אמת במערכת הבריאות, שותפות שבבסיסה קבלה של האחר במלוא זהותו, כחלק מקהילה עם היסטוריה, שאיפות וזכויות קולקטיביות. הפרויקט שואף לאפשר לחברות ולחברי צוותי הבריאות את הביטחון והחירות להביע את מלוא זהותם, כולל זו הלאומית".