לפני כשנה הגיעה סנטנה בנינגהאוס, 20, למספרה בעיר מגוריה, אילת. תוך מהרה, רגעי הבילוי הפכו לסרט אימה, אחרי שחומר שמרח הספר על ראשה גרם לה, לדבריה, לכוויה משמעותית.
סנטנה מספרת כי פנתה לספר בהמלצת חברה, ותכננה לחזור לצבע השיער הבלונדיני שהיה לה בעבר. "הייתי בדיוק לפני צילומים לדוגמנות שחלמתי עליהם. הראיתי לו תמונה שמראה את הצבע שאני מעוניינת בו", היא מספרת. הספר ניגש לעבודה ומרח על ראשה חומר הבהרה. סנטנה מספרת שכבר בשלב זה, הרגישה כי הוא מורח יותר מדי חומר בצד אחד של הראש, ושלאחר מכן הניח על ראשה שקית ויצא מהמספרה. "הוא אמר שהוא רעב ושהוא יוצא ל-40 דקות. הייתי קצת בשוק אבל חשבתי לעצמי שזה בסדר, כי בכל מקרה אני צריכה להישאר עם החומר על הראש".
תוך מספר דקות, סנטנה החלה להרגיש שראשה בוער, בייחוד בצד אחד. "התקשרתי לאמא שלי וממש בכיתי לה בטלפון. היא אמרה שאקרא לספר כדי שיוריד את החומר. ניתקתי את הטלפון ואז התעלפתי. הדבר הבא שאני זוכרת זה את הספר מעיר אותי ומרים אותי מהרצפה". לדבריה, בתגובה אמר לה "אל תדאגי, את רק מכניסה לעצמך חרדות ופחדים לראש". עוד היא מספרת כי בשלב זה, הספר שטף את החומר במים קרים והמליץ על החלקה משקמת. "השיער היה קשה למגע, אבל אמרתי לו שאני לא מעוניינת בהחלקה. בסוף הוא שכנע אותי לשים חומר משקם והסכמתי. זה היה כל כך שורף וכואב". באותו הרגע, נכנסו הוריה למספרה וביקשו מהספר לשטוף את כל החומר מראשה. סנטנה מספרת שאביה אף ביקש מהספר לראות את הרישיון שלו ואת הביטוח, אך האחרון סרב להציג לו אותם".
"על המברשת נותרה חתיכת עור מהקרקפת"
כשכל מבוקשה היה להסיר את החומר מראשה ולהגיע במהרה לביתה, היא גילתה שהצרות רק החלו. "חפפתי והסתרקתי ופתאום קלטתי שעל המברשת היה המון שיער. אמא שלי ראתה את זה והזדעזעה. ראינו שעל המברשת נותרה חתיכת עור מהקרקפת ועליה קווצת שיער". גם כשחלפו מספר ימים, סנטנה המשיכה לסבול מכאבים וניגשה לקופת החולים, שם הפנו אותה בדחיפות למיון. היא עלתה מטוס מאילת והמריאה לבילינסון. שם, הרופאים במחלקה הפלסטית, הסבירו לה כי היא סובלת מכוויה כימית חמורה בקוטר של 5 ס"מ והציעו שתעבור ניתוח לכריתת הצלקת. בבלינסון מסבירים כי מדובר בתהליך שכולל ניוד חלקים של הקרקפת בעזרת מתלים - וסגירתם.
לאחר שבררה על האופציות הטיפוליות, סנטנה החליטה לגשת למרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית, שם עברה ניתוח באמצעות בלון עם מים המוחדר לתוך החור שנוצר וגורם לצמיחה מחודשת של העור. ביולי הקרוב, היא אמורה לעבור ניתוח נוסף, אף הוא במאיר, שבו לדבריה, משתילים את העור שגדל וזורקים את העור המת. בינתיים, היא נאלצת להסתובב עם בליטה משמעותית בקרקפת אותה היא מסתירה באמצעות חבישת כובע.
ד"ר אופיר שיר עז, מומחה בכירורגיה פלסטית במאיר שביצע את הניתוח, מסביר שהצוות נאלץ לטפל בפצע הפתוח ולסגור אותו כדי למנוע את הצורך בחבישה יומית שאורכת זמן רב. "לאחר סגירתו, הסברנו למטופלת על האופציות הניתוחיות האפשריות לשחזור הפגם בקרקפת. אחרי שנשלים את מתיחת העור נוכל לבצע כריתה של הצלקת בקרקפת ולהעביר את העור החדש שיצרנו אל האזור הקירח". במקרים דומים שבהם מתרחשת פציעה עקב שימוש בחומרים כימיים, ממליץ הד"ר לבצע שטיפה באמצעות מים זורמים במשך 20 דקות ולהגיע לבדיקה רפואית קפדנית במרפאה שמתמחה בתחום.
"היום אני מסתובבת רק עם כובע. יש לי כאילו עוד 'ראש' קטן. מיותר להגיד שכל החלומות שלי על דוגמנות הלכו לפח, הוא דפק לי את הגוף ואת הנפש ופשוט הרס לי את החיים", אומרת סנטנה. "הכי מרגיז אותי שהספר לא לקח אחריות על המקרה. לא מספיק שזה קרה, הוא עוד טוען שאני המצאתי הכל, שידעתי שאני אלרגית למשהו ושלא אמרתי לו. מיותר לציין שבעבר כבר הייתי אצל ספרים אחרים וזה לא קרה לי. מדובר בבן אדם שלא מסכים להציג את הביטוח והרישיון שלו, וממשיך לעבוד כרגיל, זה פשוט בלתי נתפס".
תגובת הספר: "אני ספר כבר שנים רבות, כל מה שסופר הוא המצאה. שאלתי את הלקוחה אם היא אלרגית והיא ענתה שלא. אני לא יכול לדעת מה קרה אחרי שיצאה מהמספרה שלי. היא יצאה מהמספרה עם ראש תקין לחלוטין. ברגע שביקשה לשטוף את החומר, שטפתי לה. אין לי רישיון ואין לי ביטוח, אני לא מאמין בזה, אני ספר מגיל 15. אני מאחל להם רק טוב למרות העובדה שהם אלה שפגעו בי. האמת תצא לאור בעזרת השם".