עד לפני 3 שנים, ממש כמו רוב האנשים שאני מכירה, גם עבורי נושא הלב לא היה בעל חשיבות מיוחדת. רצה הגורל ולפני שלוש שנים אבא שלי האהוב קיבל דום לב בעת שהותו במקום עבודתו. ביום בהיר אחד, ללא כל הכנה מוקדמת, חיי וחיי משפחתי השתנו, והפכו בן רגע לסרט רע.
מי שהיה אמור לשחק בתפקיד הראשי בסרט האימה הזה, אבל תיפקד רק כניצב, היה מכשיר הדפיברילטור (מפעם – בעברית), מילה שבכלל לא הכרתי עד אז, המכשיר שיכול היה בקלות רבה להציל את חייו של אבי, לו רק היה מחובר אליו בזמן.
הנה כמה עובדות יבשות על דום לב:
.1 בישראל יש 8,000 מקרי דום לב בשנה, מחציתם קורים מחוץ לכותלי בית החולים.
.2 בישראל קיים חוק המחייב הצבת דפיברילטור במקומות עם מעל 500 איש.
.3 במצב של דום לב, ישנן 4 דקות קריטיות, מרגע התרחשות האירוע ועד לגרימת נזק מוחי אצל הנפגע. כלומר, ארבע דקות בהן דפיברילטור יכול להיות CHANGER GAME מוחלט עבור הנפגע ועבור כל סביבתו.
במשך שנתיים, בהן אבי שכב בבית החולים ללא הכרה, בתקופה הקשה בחיי, הסתובבתי בעולם אבודה, כשאני לא מצליחה לשחרר את העיסוק בשאלה "למה?", "למה אבא שלי לא חובר לדפיברילטור מיד כשהתמוטט", והיא לא הניחה לי. כנגד כל הסיכויים, אבא שלי בתחילה שרד. הוא שכב בבית החולים עם לב מתפקד, אבל הנזק המוחי שנגרם לו בדקות בהן הדפיברילטור לא חובר אליו, הביאו למצב בלתי הפיך בלי יכולת לתקשר איתנו, בני המשפחה והחברים.
אלו היו שנתיים מטלטלות בהן נאלצנו להמתין בדריכות על הגבול הדק בין טרגדיה לנס. בכל רגע שפקח את עיניו התעוררה אצלנו ציפייה – אולי הוא ישוב אלינו ולסיפור יהיה סוף טוב?, אך לצערי לא זה היה המצב, ההכרה לא שבה, ואבי היקר נפרד מאיתנו לפני שנה וחודשיים.
החשבון הפרטי שלי עם אלוקים עוד ארוך, והתהייה על הקלות בה ניתן היה להציל את אבא כנראה תהפוך לעד לחלק ממני, חלק כועס ועצוב ומתוסכל. אבל ההתעמקות בשאלת ה"למה?" הובילה אותי בסופו של דבר לשלב הקבלה והרצון לשנות. הבנתי שהתשובות לשאלות שלי גדולות יותר מהרגע הפרטי שלנו והדרך היחידה שזה לא יקרה לעוד משפחה טמונה בתודעה, או נכון יותר באי התודעה הציבורית, ואת זה אני מתעקשת לשנות, לנסות לשנות מציאות.
התובנות שהגעתי אליהן הביאו אותי, יחד עם אח שלי טום וכמה חברים (גל, אריאל, ספיר, שני וניצן) להקים בפברואר שנה שעברה, לראשונה בישראל, את מיזם "שמים לב", וגם השנה, יחד עם מפעל הפיס, מרכז השלטון המקומי, מגן דוד אדום ואפליקציית "איפה דפי "הצלחנו, לראשונה בישראל, להרים קמפיין להעלאת המודעות לעצם קיומם של דפיברילטורים במרחב הציבורי, להיותם נגישים ופשוטים מאוד להפעלה, ולאחריות המוטלת על כל אחד מאיתנו להכיר אותם ולדעת להפעיל אותם במקרה חירום, גם ללא רקע רפואי מוקדם, ובכך להציל חיים.
בימים אלה, מקים מד"א למעלה מ-200 עמדות הסברה והדרכה ברחבי הארץ, בהן חובשים ופרמדיקים של מגן דוד אדום ילמדו את הציבור הרחב כיצד לנקוט פעולות מצילות חיים הכוללות שימוש במפעם - במקרה של דום לב בסביבתנו הקרובה.
השנה, במסגרת שיתוף פעולה נרחב עם משרד החינוך, מתנדבי הנוער של מד"א יעבירו הדרכות בבתי הספר בישראל. במקביל, חיל הרפואה בצה"ל ינחה לנוהל "עצור רפואי" לפיו עשרות בסיסי צהל יעצרו פעילות ויקיימו תרגולים על מכשיר המפעם. בנוסף, למעלה מ-100 רשויות מקומיות ברחבי הארץ נרתמו לקידום המודעות בקהילה לצד מאות גופים שייקחו חלק בקמפיין.
בנוסף, אנו פועלים יחד עם וועדת הבריאות לטובת תיקון החקיקה הקיימת, הצלחנו לרתום הרבה ממשרדי ממשלה - כדי להרחיב את הנגישות ולהגביר את המודעות של כל אדם למכשירי הדפיברילטור במרחב הציבורי.
הצבת דפיברילטורים ביותר ויותר מקומות היא מטרה נעלה בפני עצמה, אבל היא איננה עומדת בפני עצמה, ועל מנת שהיא תהיה בעלת ערך ממשי במציאות - היא מוכרחה לבוא בד בבד עם עבודה חינוכית-תודעתית לציבור הרחב, הן ברמת ההיכרות עם המכשיר וההבנה שהוא קל לתפעול, והן ברמת התפיסה של סולידריות וערבות הדדית, שתעורר באנשים את הרצון הפנימי לשמור זה על זה ולחוש אחריות במקרה הצורך- וזוהי מטרתנו- לגרום לציבור הרחב להיות מחויב למרחב בו הוא חי ולהבין שאחריות להציל חיים – יכולה להיות בידיים שלנו.