כל טעות שהם יעשו, עלולה לגבות את המחיר היקר ביותר: חיי אדם. ובכל זאת, מתמחים ברפואה נאלצים לעבוד באינטנסיביות ובעומס במהלך 26 שעות – לכתת רגליהם בין מחלקות ולשמור על ערנות גבוהה וחדות מחשבה, בשעה שהם מטפלים בחולים שנמצאים לעיתים במצבים קריטיים. איך הם עושים את זה? שוחחנו עם שני מתמחים בבתי חולים בישראל שסיפרו לנו מהזווית שלהם על הקשיים הגדולים שאיתם הם מתמודדים במהלך התורנויות, ועל המחיר היקר שגובה מהם ההתמחות.
וג'די ח'לאילה (36) מסחנין, אב לשתי בנות, מתמחה קרוב לשש שנים במחלקת אורטופדיה בבית החולים פוריה. וג'די מספר שלאחר שסיים את לימודי הרופאה ברומניה, גילה עד כמה קשה להתחיל התמחות בישראל, בעיקר בפריפריה, שם יש עומסים רבים אבל אין כמעט תקנים. "מתמחה אחד עובד במקום שניים או שלושה אנשים: במחלקה, במיון, בחדר ניתוח." אומר וג'די, "המערכת מנסה לחסוך על גבך, לשלם רק משכורת אחת ולדרוש כמה שיותר עבודה. אבל כל טעות שאנחנו יכולים לעשות בגלל העומס, יכולה לעלות לבית חולים ולמשרד הבריאות פי 10. אין כאן שום חיסכון".
"חיי המשפחה שלי נהרסו בגלל התורנויות בבית החולים"
תורנות של מתמחה מתחילה בשבע בבוקר ומסתיימת כעבור 26 שעות, בתשע בבוקר למחרת. בהסכם שנחתם בשנת 2011, נקבע כי מתמחים חייבים לבצע עד 6 תורנויות בכל חודש, וג'די מספר כי המציאות בשטח רחוקה ממה שנקבע. "אף פעם לא עשיתי פחות משבע תורנויות, והיו תקופות שגם ביצעתי 12 תורנויות בחודש. כשיצאתי לחופשה בת שבועיים, נאלצתי לבצע 6 תורנויות במהלך שבועיים. ההנהלה טוענת שמשרד הבריאות לא נותן תקנים. בתפקידי אני אחראי פורום מתמחים בבית החולים, מפעם לפעם אני שומע ממתמחים שבמחלקות מסוימות, מנהלי המחלקות מבקשים מהם לחתום שסיימו את העבודה, ועדיין מבקשים מהם להישאר עוד מספר שעות".
העומס הרב, העבודה באינטנסיבית בבית החולים, וההיעדרויות הרבות מהבית, גבו מחיר יקר מחיי המשפחה הצעירה שניסה לבנות וג'די במקביל להתמחותו, כאשר נישואיו עלו על שרטון לפני כשלוש שנים. "לאשתי היה מאוד קשה להתמודד עם המצב. הבנות שלי רק נולדו, ונאלצתי להיות במהלך החודש 12 לילות מחוץ לבית. היא נשארה איתן לבד ולא היה לה קל, היא התלוננה שאי אפשר להמשיך לחיות ככה. מעבר לזה שאני נעדר מהבית כל שעות התורנות, כשאני חוזר אני זקוק לשינה ומנוחה, כך שזה מסתכם ב-48 שעות. כאשר 20 ימים בחודש אתה נאלץ להתנהל ככה, אתה נשאר בסופו של דבר ללא משפחה".
וג'די מספר, שהאופן בו מקבלים בתי חולים בארץ בוגרי רפואה להתמחות, הוא פתח לאפליה. "בוגר לימודי רפואה מתחיל תורנויות חוץ, אם יש חוסר בכ"א, או אם המנהל מעוניין בך הוא מאפשר לך להתחיל התמחות. הבעיה היא שההתמחות לא נקבעת על פי הידע שלך, כמו לדוגמא ברומניה, שם ההתמחות נקבעת על פי הציון במבחן. בישראל, אין מבחנים לפני הכניסה להתמחות, אתה מתקבל על פי הקשרים שיש לך. לדעתי, צריך שיהיה מבחן, כדי שיהיה הוגן לכולם".
עד שהגוף מתאושש, מגיעה תורנות נוספת
רעות שוורץ (34) מתל אביב, נמצאת בשנה השלישית של ההתמחות בהרדמה וכאב, בבית החולים איכילוב. רופאים מרדימים עובדים במגוון רחב של תחומים: בחדרי לידה, חדרי ניתוח, טיפול נמרץ ועוד. "אנחנו הצוות שנקרא להחיות, התפקיד שלנו הוא להחזיק את כל המערכות החיוניות מתפקדות בזמן שהמטופל רדום כשהוא מנותח, המשמעות היא רמות ריכוז גבוהות, אנליזה וקבלת החלטות מהירה" מסבירה רעות. "אני צריכה לתפקד בצורה כזו במשך 26 ללא שינה והרבה פעמים גם ללא מזון, מבלי שהצלחתי להגיע לשירותים. זה מאוד קיצוני ובלתי נסבל. הרבה פעמים אנחנו מסיימים תורנויות, לגוף ולנפש לוקח 2-3 ימים להתאושש, ומיד מגיעה התורנות הבאה".
כשקורה אירוע חירום, כל אחד מהמתמחים מאמץ שיטה שונה לשמור על ערנותו. רעות מספרת שהיא צורכת כמות גבוהה של קפאין וסוכר כדי להתמודד עם העייפות. "הקושי הכי מהותי הוא האחריות על חייהם של בני אדם, וביצוע כל הפעולות הנדרשות כשאני במצב של חוסר שינה במשך 26 שעות. בהתמחות בהרדמה, בגלל שאנחנו עובדים במצבי קיצון של החייאות ונמצאים בחדר ניתוח, כשחיים של אדם מוטלים על הכף אז האינטנסיביות גדולה ויש לזה מחיר".
"כל נזלת קטנה הופכת לשפעת"
המחיר שעליו רעות מדברת הוא מחיר בריאותי. לדבריה, בריאותם של כל המתמחים הידרדרה מיום שהתחילו את התורנויות, בגלל החסר בשעות שינה. "כשבמשך 26 שעות אני לא אוכלת טוב ולא ישנה, אני משלמת את המחיר בחורף, אני חולה כל הזמן ולא מצליחה להחלים, כל נזלת קטנה הופכת לשפעת, למרות שאני דואגת להתחסן ולשמור על סטריליזציה", אומרת רעות ומוסיפה כי המחיר שהיא משלמת בא לידי ביטוי גם בחיי המשפחה שמתעכבים בינתיים עד אחרי סיום ההתמחות. "אני מחכה ליום שבו אסיים את ההתמחות כדי להתחיל לחשוב על הקמת בית ומשפחה".
המצב המתמשך של חוסר בתקנים, והעומסים הרבים שאיתם מתמודדים המתמחים, משפיע לרעה במיוחד על החולים. טעויות אנוש נעשות וייעשו כל זמן שכך נראית מערכת הבריאות, בנוסף לכך חולים רבים נאלצים להמתין חודשים ואף שנים לניתוח שאמור לשפר את בריאותם ואיכות חייהם. "ילד יכול לחכות חודשים לניתוח אוזניים, ובינתיים נוצרות פגיעות נוספות. בית החולים והמנהלים עושים כל מה שביכולתם כדי להקצות כוח אדם נוסף, אבל אין להם את הכלים. למרות שאנחנו עובדים מסביב לשעון, בית החולים נמצא בגירעון, ולא מקבל כלים ממשרד האוצר והבריאות כדי למלא את החסר הזה", מוסיפה רעות.