את הפרוצדורה הבאה כולנו מכירות: אישה שמעוניינת להביא ילדים לעולם ללא בן זוג יכולה לפנות לקבלת תרומת זרע. מעבר להשלכות השונות בעניין, מדובר בתהליך פשוט יחסית, הודות לאופן ביצועו הפשוט וכמובן נוכחותו של מאגר תרומות גדול. לעומת זאת, אישה שעברה את הגיל המתאים או שמסיבה רפואית אין באפשרותה להרות, תיאלץ להיעזר בתרומת ביצית על מנת לממש את שאיפתה להורות.
"בעבר, נשים שהיו מעוניינות לקבל תרומת ביצית נאלצו לעבור את התהליך בחו"ל", מסביר ד"ר חסון, רופא בכיר בשירות לשימור פוריות, היחידה להפריה חוץ גופית במכון הפריון של בית החולים ליס באיכילוב; "כיום, בעקבות חקיקה מהשנים האחרונות, נפתחה האופציה לתרומת ביצית גם בארץ, עבור כל מי שעומדת בקריטריונים מסויימים".
עוד ב-mako בריאות:
>> האימון שיגרום לכם להתמכר לכושר
>> איך נפטרים מהנגאובר בדרך טבעית?
>> שנה חדשה: 10 טיפים לחיים בריאים יותר
"קליטת ההיריון מושפעת מגיל הביצית ולא מגיל האישה"
התופעה של נשים שנכנסות להריון אחרי גיל 45 היא חדשות ישנות: מי מאתנו לא נתקל במגזין שאת שערו מעטרת כוכבת שעברה את הגיל הרלוונטי, וחושפת הריון פוטוגני בגיל מאוחר? בכלל, לרגע נדמה לכולנו שההתקדמות הרפואית יכולה לאפשר לכל החפצה בכך להיכנס להריון בכל שלב בחיים, ושלמעשה - אפשר לעצור את הזמן מלכת.
אבל אשליות לחוד ומציאות לחוד. הסיכויים של נשים אלה להרות באופן טבעי הם נמוכים ביותר,וברוב המקרים האלה חשוב להבין שלרוב מדובר בהריון שלא הושג מביצית של האישה עצמה. "הריון תקין אצל אישה מעל גיל 45 מתאפשר כמעט תמיד הודות לתהליך תרומת ביציות, הפותח בפני נשים רבות שאין באפשרותן להרות מהביציות הטבעיות שלהן את האפשרות הזאת. ככל שגיל האישה התורמת צעיר יותר, כך ההיריון יושג ביתר קלות, ולכן גם אישה שגילה הכרונולוגי מבוגר יחסית יכולה להיכנס להריון ולהביא לעולם תינוק בריא. לפי החוק בישראל, אפשר לקבל תרומת ביצית עד גיל 54", מסבירה ד"ר אמיר הדר, רופאה בכירה ומרכזת שירות תרומת הביציות ביחידה להפריה חוץ גופית במכון הפריון באיכילוב.
אך לא רק נשים שעברו את גיל הפריון הן קהל היעד לתרומה כזו; "התהליך מתאים לנשים שלא מגיבות לטיפולי פוריות או נכשלות פעמים רבות בהשגת הריון תקין בהיעדר סיבה נראית לעין. גם נשים שמאגר הביציות הטבעי בשחלותיהן נפגע כתוצאה מניתוחים או טיפולים כימותרפיים יכולות להתאים לטיפול בעזרת תרומת ביצית. נוסף לאלה, גם נשים בעלות נטייה גנטית למצב של אי ספיקה שחלתית בגיל צעיר, כפי שקורה לרוב בגיל הבלות, יכולות להיעזר בהליך. תרומת ביצית יכולה לאפשר לאישה להתגבר על כל מכשולים אלה שניצבים בינה לבין הרצון להרות וללדת ילד בריא", מסביר ד"ר חסון.
מי יכולה לתרום?
"על התורמת להיות בין הגילים 21-35, רווקה ושייכת לאותה הדת של הנתרמת (למעט מקרים חריגים המאושרים בוועדה מיוחדת). לכל תורמת מותר לעבור 3 מחזורים בלבד של שאיבת ביציותיה ותרומתן" מסבירה ד"ר אמיר.
איך זה עובד?
בשנת 2010 נכנס לתוקפו חוק המאפשר לנשים העומדות בקריטריונים שצוינו לקבל תרומת ביצית ולעבור את התהליך בארץ. בנוסף, אם בעבר האפשרות לתרום ביצית הייתה קיימת רק עבור נשים שעברו טיפולי פוריות, ואשר החליטו לתרום חלק מהביציות שנשאבו מהן למטרת התהליך, כיום כל אישה העונה לקריטריונים מסוימים יכולה להיות תורמת ביציות. חשוב לציין שהתהליך מחייב שמירת אנונימיות הן של הנתרמת והן של התורמת. החוק קובע כי המדינה אף תשלם לתורמת פיצוי כספי בשל פעולת שאיבת הביציות, וכי ילוד שנולד מתרומת ביצית יהיה ילדה של הנתרמת לכל דבר. החוק מתייחס גם לנושאים כמו איסור סחר בביציות, תרומת ביציות למטרות מחקר ושמירת סודיות.
ביצוע התרומה בארץ מאפשר, כאמור, גם התאמה בין דת הנתרמת לדת התורמת. חשוב להדגיש כי זהו שוני משמעותי מביצוע תרומת ביצית בחו"ל - שם אין שליטה על דת התורמת ואין חובת התאמה שכזו.
"נשים שמעוניינות לתרום יכולות לפנות ליחידה החוץ גופית להסבר והפנייה לביצוע בדיקות נדרשות, בהתאם למידע המפורט באתר משרד הבריאות. משם, התורמת עוברת אישור של וועדה שמאשרת שהיא אכן מתאימה לתרום על פי הקריטריונים המפורטים, וממשיכה בהליכי בירוקרטיה שכוללים בין היתר חתימה על טופס הסכמה לביצוע שאיבת ביציות ותרומתן, הסכמה להעברת פרטים אישיים למאגר מידע ומרשם היילודים, תשלום ועוד. מאותו שלב היא מופנית לתחילת טיפול. אגב, נשים שתורמות יכולות לשמור חלק מהביציות לשימוש פרטי שלהן בעתיד, כך שלמעשה לא רק שהתרומה לא פוגעת בסיכוי שלהן להרות בעתיד, אלא אף מגדילה אותו", מסבירה ד"ר אמיר.
"הקושי זה למצוא את התורמת"
אך לא הכל פשוט, ועדיין קיים מחסור גדול של נשים שמעוניינות לגייס את הביציות שלהן לטובת התהליך.
"אני חושב שזה נובע בעיקר מהעובדה שהרבה תורמות פוטנציאליות בארץ פשוט אינן מודעות לאפשרות שלהן לתרום ביציות. החוק לא קיבל תהודה ציבורית רחבה עם פרסומו, אבל אני מאמין ומקווה שעם הזמן זה צפוי להשתנות, ושיותר ויותר נשים יבינו את הכח הטמון בידיהן, לעזור לנשים אחרות שאין להן אפשרות להרות ולהפוך לאימהות בדרך אחרת", אומר ד"ר חסון.
ומה לגבי החששות מהחשיפה להורמונים?
"בסה"כ מדובר בגירוי הורמונלי קצר יחסית של כ-7-10 ימים וכל העדויות שפורסמו עד כה שוללות מכל וכל סיכונים ארוכי טווח הכרוכים בחשיפה כה קצרה" מסבירה ד"ר אמיר.
"חשוב לציין שהנשים התורמות הן לרוב נשים שמעוניינות לעשות מעשה אלטרואיסטי ולסייע לנשים אחרות. תורמות מכל העולם שעברו את התהליך מספרות על תחושת סיפוק עצומה, ומעבר לכך בתרומה בארץ ישנו גם פיצוי כספי על הטרחה ועל אי הנוחות הכרוכות בתהליך", מסכמת ד"ר אמיר.