לפי ידיעות שמתפרסמות היום, לוחם צה"ל נפצע קשה לפני שבועיים ונפטר מהידבקות בפטרייה מסוכנת שמקורה, ככל הנראה, באדמה בעזה. לפי הדיווחים, הלוחם הגיע לביה"ח אסותא אשדוד עם פציעת גפיים קשה, שם זיהו כי מדובר בפטרייה. אולם חרף מאמצי הרופאים לא ניתן היה לטפל בפטרייה ונקבע מותו של הלוחם. לפי הידוע, כעשרה חיילים נוספים נדבקו בפטרייה.
פרופ' מרים (מירי) וינברגר, מומחית למחלות זיהומיות, לשעבר יו"ר האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות ומנהלת היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי שמיר, מציינת כי פטריות אלה נפוצות בכל הסביבה ובייחוד באדמה. "אפילו בתוך הבתים יש פטריות עובש במקלחת ובכיור אבל באזורי קרב היא לרוב נגרמת עקב זיהום הפצעים הפתוחים עם האדמה. ישנם 3 סוגים מרכזיים של פטריות עובש היכולות לגרום לזיהומים בפצעים בשדה הקרב: פטריות מקבוצות MUCOR, מקבוצת ASPERGILLUS ופטריות מסוג FUSARIUM. בנסיבות של פציעה בשדה קרב יכול להיגרם זיהום פטרייתי כי יש שילוב של פצעים פתוחים נרחבים ומגע עם אדמה".
עוד היא מציינת כי באדמה ישנן הרבה מאוד פטריות עובש, אבל אדם עם עור בריא ושלם לרוב מוגן מפניהן. "אם מערכת החיסון שלנו תקינה והעור שלנו תקין, אם אין כווייה או פציעה נרחבת, פטריות העובש לא מסכנות אותנו. לעומת זאת, אצל אנשים שמערכת החיסון שלהם לא תקינה או במקרים שבהם יש פגיעה נרחבת ברקמות כמו למשל אחרי פציעה בקרב או עקב תאונת דרכים, הרקמות חשופות, העור קרוע וכך הגידים, כלי הדם והעצמות חשופים יותר לזיהום עם פטרייה".
פרופ' וינברגר מוסיפה כי סכנת המוות תלויה במצב הכללי של החולה וברמת הפציעה: "כבר יצא לנו לטפל במספר נפגעי תאונת דרכים שהפצע שלהם הזדהם בפטריית עובש. באופן כללי, אפשר להתגבר עליה, אך זה תלוי ברמת הפציעה. כלל שהפציעה קשה ונרחבת יותר הסיכוי להחלמה קטן, אך אם מדובר למשל בפגיעת גפיים והפטרייה נמצאת על רקמה שניתן לכרות, נהוג לשלב הטרייה של הרקמה יחד עם טיפול אנטי-פטרייתי פוטנטי. אם החולה מאוד פגוע, קיבל הרבה עירויי דם, חלק מהמערכות אצלו לא פועלות, אם הוא מונשם או שהכליות לא פועלות, יש סיכוי שהפטרייה תיכנס מהפצע הפתוח לגוף ותתפשט. במקרה כזה, הסיכוי להשתלטות על הזיהום נמוך יותר למרות טיפול נכון. ככל שהפציעה חמורה יותר, כך לגוף קשה יותר להתגבר על הזיהום והוא עלול להפוך קטלני".
ד"ר אולגה פלד סימון, מומחית במחלות זיהומיות ורפואה פנימית, במאוחדת מחוז מרכז, מציינת כי בבתי החולים ברחבי הארץ מאושפזים לוחמים עם פציעות גפיים בדרגות שונות. לדבריה, לעתים נגרמת פציעה מנשק מתקדם שגורם לריסוק הרקמות בטמפרטורה גבוהה, מה שמוביל לנמק נרחב שלהן. "ראשית חשוב לי להדגיש איני מכירה את המקרה המצער הספציפי, אך באופן כללי, כאשר פציעות גפיים קשות מתרחשות בשטח פתוח, לעתים נגרם מגע עם האדמה, שעשויה להכיל פטריות ועובשים שונים. אגב, לא מדובר בבעיה חדשה או בכזאת שקיימת רק בעזה אלא בכל מקום שיכול לחשוף פצועים למקור אדמה".
עם זאת, היא מבהירה כי מה שגורם למוות הוא לרוב אופי הפציעה ולא מגע עם פטרייה או זיהום אחר. "הזיהום עשוי להגביר את המצב הקריטי הכללי של הגוף, אבל לרוב הוא לא זה שמסכן את חיי החיילים".
"באופן כללי החיילים והחטופים חשופים לזיהומים שונים", מוסיף פרופ' חגי לוין, מומחה בבריאות הציבור. "ללא טיפול הולם, פציעה חודרת עלולה להפוך לזיהום קשה שחודר לעצמות. הטיפול צריך להיעשות על ידי ניקוי המקום וטיפול אנטיביוטי".
אגב, הוא מציין כי רבים מהחטופים שמצויים בעזה, הגיעו לשם במצב של פציעה, וידוע שלא קיבלו את הטיפול הראוי. "יש לא מעט מקרים כאלה וראוי שמשרד הבריאות יעקוב אחריהם ואף ידווח באופן מסודר. עשרות מתוך 129 חטופים הם במצב כזה. זה מצב שבפירוש מסכן את חייהם".