"לאחר התעלפות מכאבים והגעה לבית חולים בהתפתלויות, לקח שעות עד שבכלל התייחסו אליי. נתנו לי אופטלגין למרות שאמרתי שאני לוקחת כדורים הרבה יותר חזקים שלא עוזרים", כך תיארה אחת המטופלות במכתב שנשלח בימים האחרונם לשר הבריאות ניצן הורביץ ועליו חתומים חולים וחולות במחלות כרוניות.
"לצערנו הרב, פעם רבות אנו 'זוכים' ליחס מזלזל, משפיל ומקומם מהצוות הרפואי, יחס שלעתים אפילו גובל בהטרדה מצד הגורמים המטפלים ואף ברשלנות רפואית", הם כותבים ומתריעים כי: "במקום לתת לנו את הטיפול הדרוש על מנת להפסיק את הכאב הקשה שלנו, במקרים רבים, אחיות ורופאים מזלזלים, מבטלים את התלונות, ולעיתים אפילו נותנים משככי כאבים שניתן להשיג בכל בית מרקחת ללא מרשם רופא".
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
"אם הגענו למיון זה אומר שמיצינו את כל האופציות שלנו בבית"
אנה אמיר מובילה את המאבק מול משרד הבריאות. היא סובלת נכאבים כרוניים כבר כעשרים שנה. "יש לי רפרטואר של בתי חולים ורופאים עד כדי כך שלקחתי את זה ככיוון לחיים ועשיתי מזה מקצוע", היא מספרת. "פשוט התחילו לדבר איתי על יחס בחדרי מיון. עם השנים צברתי לא מעט סיפורים כשעד אז חשבתי שזה קורה רק לי אבל הבנתי שיש פה משהו שהוא הרבה מעבר לחוסר ידע".
איך זה משפיע על הסובלים מהכאבים?
"התופעה כל כך קשה, עד כדי שמטופלים מעדיפים שלא להגיע למיון, צריך להבין שבתי החולים ממש מפסידים כסף מזה שאנשים לא באים לשם. אנשים שסבלו מאוד נמנעו מהגעה לחדרי המיון רק כדי לא לחוות עוד חוויה טראומתית".
"זה להיות במצב הכי אינטימי כשהגוף שלך סופר פגיע", היא מתארת. "אם הגענו למיון זה אומר שמיצינו את כל האופציות שלנו בבית. וכאב שלא מטופל, על פי המדע, הוא רק הולך וגדל. אני יודעת שיש בתי חולים שמתייחסים למשל, למטופלות באנדרומטיוזיס כג'אנקיות של אופיוטים (משככי כאבים) ואם הן מטופלות בקנאביס אז בכלל".
"אקמול? כבר לקחנו בבית"
לדבריה כיוון שמדובר בחולים כרוניים, במשך שנים, ההסתגלות שלהם לכאב הרבה יותר גבוהה מאשר האדם הממוצע. כך שאם הם הגיעו למיון, סימן שמדובר בהתקף כאב דרמטי.
מה הציפייה שלכם משר הבריאות?
"לייצר פרוטוקול טיפולי מסודר. למשל, אם מגיע מטופל בכאב כרוני לאיזון כאב, יהיה לו מסלול שונה ומתועדף. לא יכול להיות שאדם שסובל מכאב, מקופל מכאב, צריך לחכות שעות כשלפניו מכניסים מטופל להסרת תפרים. גם ברמה הנרקוטית, אם מגיע מטופל כאב אז שלא ידחפו לו אקמול או אופטלגין, כי את זה כבר לקחנו בבית ומן הסתם זה לא עוזר. את זה אפשר לקבל בכל מקום ולא צריך להגיע למיון.
המכתב מציין עוד שורה של דרישות, ביניהן קבלת מיטה או מקום מכבד שבו המטופל יכול לשבת בנוחות עד לקבלת מענה רפואי ראשוני, רשימת תרופות נרקוטיות אותן ניתן יהיה לקבל במידה של התקף כאבים וסיכום רפואי של הבדיקה ותלונות המטופל במלואה.
"יש חולים כרוניים שמטופלים בכדורים כאלה ואחרים, כאשר יש צורך להתאים לכל חולה את משכך הכאבים הרלוונטי אליו. זה דורש מקצועיות של הצוות הרפואי והבנה של התחום. הרבה פעמים חולים בפיברומיאלגיה, למשל, מפחדים להגיע לחדרי המיון. כי כשהם באים כואבים אומרים להם אה, זה פיברומיאלגיה תלמד לחיות עם זה תתמודד. סליחה, אבל פה זה אתם והתפקיד שלכם. תנו לנו רגע לנשום, להרגיע את המוח ולהבין איפה אנחנו".
"הרבה רופאים חושבים שאנחנו ממציאות את זה"
"היום אני מאוד חוששת להגיע לרופאים שלא מכירים אותי", מתארת מיכאל פרקש שסובלת שנים מכאבים. "כרגע אני במצב מאוד חמור של המחלה. מאה אחוז אובדן כושר עבודה, חוסר תפקוד ועדיין אני חווה זלזול מרופאים".
הזלזול זה שמתייחסים אלינו כאילו אנחנו נרקומניות שרק רוצות סמים", היא מספרת. "באחד המקרים הגעתי במצב ממש קשה, הסתבר שגם הייתה לי דלקת ורופאה לא רצה לאשפז אותי למרות הכאבים המטורפים. אני גרה בטבעון והנסיעה לבית החולים ארוכה מאוד, ככה שאני לא מגיעה לשם סתם. החוויה במיון ממש שברה אותי ועכשיו כל פניה למיון אני מרגישה בטראומה, צריכה מישהו שיעמוד איתי ויהיה שם בשבילי. בגלל אותו חשש לפנות במיון הסתבכה לי בעיה רפואית. אני בחרדות של ממש".
למה זה המצב לדעתך?
"לדעתי זה מגיע מחוסר מודעות להשלכות של המחלה, לסוגים הרבים של התקפים וכאבים. יש רופאים שמסתמכים רק על תסמינים מסוימים, יכול להיות שהתסמין שלי אחר ואז הם יזלזלו כי זה לא יושב על מה שהם חושבים. בכלל הרבה רופאים חושבים שאנחנו ממציאות את זה".
פרקש אומרת שמה שהיא מבקשת זה פשוט הבנה. "שידעו להכיל אותנו, להיות רגישים ולהבין שאם אני מגיעה למיון זה אומר שאני צריכה עזרה ולא מצליחה להתמודד עם המצב הזה בבית. שיבינו שאופטלגין זה לא משהו שעוזר לנו, לזה אני בכלל לא צריכה להגיע למיון. אם הגעתי למיון אני צריכה מענה. צריך להיות פרוטוקול תרופות לאיזון כאב".
תגובת משרד הבריאות:
צוותי הרפואה מטפלים בכל יום במטופלים כאובים המגיעים לקבל טיפול רפואי. מרבית הדרישות שהועלו במכתב הנדון מיושמות במערכת הבריאות והן אבן יסוד בטיפול בכל מטופל.
שיחה מכבדת והתייחסות נאותה לכל מטופל, שמירה על פרטיות וסודיות רפואית, הם דרישת יסוד מקצועית במערכת הבריאות.
צוותי הרפואה עוברים הכשרה לטיפול בכאב ונושא הכאב הסובייקטיבי בהתייחס לעוצמות הכאב הן סטנדרט טיפולי. השימוש בסרגל הכאב מיועד למדידת עוצמת הכאב על מנת להתאים את המענה התרופתי. כך, הטיפול במיון מאפשר מנעד טיפול תרופתי וכולל שימוש בקבוצות תרופות שונות כולל נרקוטיות.
נהלי משרד הבריאות קובעים, בכל מקרה של מתן תרופה, להסביר למטופל את השפעות התרופה. כמובן שיש חובה ברורה לתת בידי המטופל סיכום של הבדיקה ותלונות המטופל.