ספיר נרקיס חשפה במסגרת צילומי הריאליטי "המטבח המנצח "VIP על החיים לצד אמא חרדתית. "גדלתי בבית עם אמא מאוד חרדתית. כל דבר שרציתי לנסות היא אמרה: 'לא, את עדינה'. היא הייתה נוראה מגוננת עליי. אני זוכרת שהיא הייתה מפחדת לנשק אותנו כילדים כי פחדה שנידבק במשהו, שיהיו לנו מחלות, להעביר חיידקים".
"ניתן לדבר על דוגמאות עצובות של ילדים שחזו בהוריהם במצבים קשים ביותר של פסיכוזה, דיכאון, אובדנות או התמכרות, וכמובן נושאים צלקות נפשיות לאורך חייהם, אבל ברור שגם להפרעות הנחשבות 'קלות' יותר, דוגמת הפרעות חרדה, יכולה להיות השפעה משמעותית על חיי המשפחה ועל מסלול חייהם של ילדים", מסביר הפסיכיאטר ד"ר אורן טנא, מנהל המכון הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון "מנטליקס" לרפואת הנפש בהרצליה.
"בגדול אפשר לומר – הורה חרד שווה ילד חרד. זה כנראה קשור ליותר מגורם אחד. גם גנטיקה כמובן, אבל גם ההשפעה הסביבתית. עבור ילדינו, אנחנו ה-role model. מאתנו הם לומדים התנהגויות ואיך להתייחס לאחרים ולסביבה. הם בוחנים אותנו בעיניהם הקטנות, ורואים הכל.... הורה שמפחד מהעולם, משדר לילד שלו שהעולם מקום מפחיד ומסוכן. יהיה קשה מאוד לאותו ילד לגדול בתחושה שסביבתו היא מקום בטוח. רוב המטופלים החרדתיים שיושבים מולי, גם יתארו אימא או אבא שדומים להם בהקשר הזה.
מבלי להתייחס למקרה ספציפי כזה או אחר, מציין הד"ר שלהפרעה טורדנית כפייתית קשה (OCD) אצל הורה, יכולה להיות השפעה הרסנית על התפתחות הילד. "זה יכול להגיע למצב של ילד שמעוכב התפתחותית כי ההורה לא אפשר לו לזחול על הרצפה 'כי היא מלוכלכת'. או ילדים שמחכים לילה שלם בחדר המדרגות כי 'החדר שלכם עוד לא נקי ומוכן לקראתם'. ברור שלהתנהגויות האלה של ההורה, הנעשות מתוך רצון "להגן" על הילד, יש השלכות שליליות.
אז מה עושים?
"מטפלים. כמו שאני מעודד אימא הרה להפסיק לעשן בשביל הילד, אני מעודד פעמים רבות הורים לטפל בעצמם, בשביל העתיד של ילדיהם. העיקר שתהיה מודעות, שיהיה מרחב לחשוב על זה, לדבר על זה, בלי אשמה ובלי ייסורים. הרי ההורה לא בוחר בהפרעתו, ואף הורה לא רוצה להזיק לילדו במודע, ועדיין התחום כל כך רגיש ורווי אשמה, שלפעמים מתעלמים ממנו, וחבל".
עוד הוא מייעץ לייצר גבולות ברורים כדאי לייצר הפרדה בין העולם הפרטי שלנו כמבוגרים, עם הדאגות והחרדות, לבין מה שהילדים נחשפים אליו. כמו שלא נשתף ילד מהנעשה בחדר המיטות שלנו כהורים, לא נכון גם לשתפו בכל פחד או חרדה שלנו. כך או אחרת, אנחנו נוריש לילדים שלנו שריטות שלנו... אז בהחלט חשוב שנחשוב על זה וננסה לצמצם את הנזק, ולהרבות את התועלת".