ויאגרה היא תרופה לטיפול באין-אונות בגברים, תופעה הפוגעת בכחצי מהגברים בעולם במידה כלשהי במהלך חייהם. אין-אונות, או אימפוטנציה, היא ליקוי בתפקוד המיני המתבטא באי-יכולת להגיע לזקפה באיבר המין הזכרי או לשמור עליה. הגורמים לאין-אונות עשויים להיות נפשיים-פסיכולוגיים כגון מתח, מצב רוח ירוד וחרדות, או פיזיולוגיים, שבהם עשוי להיפגע כל אחד מהשלבים בתהליך שמוביל לזקפה. כמו כן, מחלות במערכת העצבים, מחלות לב וכלי דם, סוכרת, השמנה ועישון עלולים גם הם לגרום לאין-אונות. אף על פי שהפגיעה בתפקוד המיני אינה מהווה גורם סיכון ישיר לבריאות הגופנית של הגבר, היא יכולה להשפיע במידה ניכרת על איכות החיים והדימוי העצמי שלו.
התרופה המסחרית הראשונה לאין-אונות
הזקפה מתחילה בגירוי מיני שבעקבותיו המוח מפריש מוליכים עצביים. אלה מובילים לשרשרת תגובות ביוכימיות שתוצאתה הרחבת כלי הדם בפין, זרימת דם מוגברת אליו והתנפחותו. אז, הפין המורחב לוחץ על הוורידים שאחראים לניקוז מהיר של הדם, כך שפחות דם עוזב את האיבר ונוצרת התקשות זמנית - זקפה.
הבשורה הטובה היא שכיום ניתן לטפל באין-אונות באמצעות ויאגרה ותרופות נוספות מאותה משפחה, ששמה מעכבי האנזים פוספודיאסטראז, המשפרות את התפקוד המיני עם מיעוט יחסי של תופעות לוואי. התרופות גורמות להרפיית שריר חלק, השריר שנמצא בכל כלי הדם בגוף ומאפשר להם להתכווץ ולהתרחב, ובעקבותיה להגברה של זרימת הדם לפין.
אומנם השימוש הנפוץ כיום בוויאגרה הוא לטיפול באין-אונות, אך בראשית דרכה היא נבחנה כטיפול אפשרי בתעוקת חזה באמצעות הרחבת כלי הדם בלב. עם תחילת הניסויים הקליניים בשנות ה-90 של המאה הקודמת, הבחינו החוקרים כי התרופה לא יעילה מספיק למטרה שלשמה נבדקה, אך מספר משתתפים דיווחו על תופעת לוואי מעניינת - זקפה של איבר המין.
פתרונות אפשריים להפרעת אין-אונות עניינו מאוד את החברות לפיתוח תרופות באותה התקופה, וכשהבחינו החוקרים בתופעת הלוואי המסקרנת הם תכננו סדרת ניסויים חדשה, הפעם עם מטופלים שסבלו מאין-אונות. הניסויים הובילו לאישורה של ויאגרה כתרופה הראשונה בעולם לטיפול בהפרעה. מאז ועד היום זכתה ויאגרה לפופולריות עצומה, ובשנת 2020 נרשמו כמעט שלושה מיליון מרשמי ויאגרה בארצות הברית.
יותר מדי טוב
עם השנים התעוררה השאלה, האם יש לוויאגרה סגולות רפואיות נוספות? יכול להיות. תוצאות מפתיעות ומעודדות התגלו במחקר שהשווה בין עשרות אלפי גברים אמריקאים שהשתמשו בוויאגרה ובתרופות נוספות מאותה משפחה במשך 14 שנים, ובין בני גילם שלא נטלו טיפול דומה. בקרב הגברים שטופלו נגד אין-אונות, הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם פחת ב-39 אחוזים, הסיכון לאירוע לב פחת ב-13 אחוזים, ובסך הכול נראתה הפחתה כללית של 25 אחוזים בסיכון למות במהלך תקופת המעקב של המחקר. בנוסף לכך, בקרב הגברים שקיבלו את הטיפול, ככל שהמינון היה גבוה יותר כך פחת הסיכון למחלות לב. תוצאות המחקר נראות מרשימות, אך חשוב להתבונן בהן בצורה ביקורתית.
ראשית, מדובר במחקר שהשווה בין שתי אוכלוסיות - גברים שנוטלים תרופה וגברים שלא - ובדק אם יש ביניהן הבדל. נתונים שכאלה אינם יכולים להראות שהטיפול התרופתי הוא הסיבה להפחתה בתחלואת הלב, אלא רק להצביע על קשר אפשרי בין השניים. קשר כזה יכול להיות מוסבר גם בדרך אחרת: ייתכן, למשל, כי הגברים שמקבלים מהרופא מרשם לוויאגרה הם מלכתחילה בעלי סיכון נמוך לחלות במחלות לב. שנית, החברה שמימנה את המחקר מוכרת בעצמה תרופה אחרת ממשפחת הוויאגרה, דבר המעורר חשש לניגוד אינטרסים במחקר ופוגע במידה מסוימת באמינותו.
עם זאת, המחקר המדובר לא עומד לבדו, ושיפור בבריאותם של מטופלים עם בעיות רפואיות שונות כמו סרטן, סוכרת או אלצהיימר דווח במחקרים נוספים. האם הגיע הזמן שהתדמית של ויאגרה תתעדכן? אולי. כבר היום החומר הפעיל בוויאגרה, סילדנפיל, משמש לטיפול במחלות כלי דם מסוימות שאינן קשורות לאיבר המין, ובראשן יתר לחץ דם בריאה. עם זאת, כדי לקבוע שנטילת ויאגרה מאריכה חיים, יש צורך במחקרים מקיפים נוספים.