קייטי דל בת ה-26 היא אחת הנשים הבודדות בעולם הסובלת מאלרגיה חריגה כל כך. למרות שגופה מורכב ברובו ממים, עורה רגיש מאוד לנוזל. בכל העולם יש רק 35 אנשים המאובחנים רשמית עם אורטיקריה אקווגנית, וסובלים מכל מגע עם נוזל במשך כמה דקות. (דיילי מייל)
קייטי לא מסוגלת לצפות בסרט מרגש מחשש שהדמעות יגרו את עור פניה ויגרמו לה להם להתכסות פריחה אדומה ומכאיבה, ולעתים קרובות היא נשארת בביתה מחשש שהגשם יחרב לה את התכניות. "אם אני מרגישה שאני עומדת לבכות אני מכבה את הטלוויזיה – החמצתי את הסוף כבר בכל כך הרבה סרטים", היא מספרת.
אסור לה להתקלח במשך דקות ארוכות ובטח שלא לעשות אמבטיות קצף; לים ולבריכה היא בכלל לא מתקרבת ואפילו שלוליות עלולות להבעיר את עורה. תושבת העיירה פלינט שבצפון ויילס (בריטניה) אפילו נאלצה להתפטר מעבודתה כמורה למחול אחרי שהזיעה עוררה תגובה מאוד לא נעימה בכיתה. והיא אפילו לא הייתה מסוגלת לבכות באותו הערב.
"התסמינים החלו להופיע לאחר כשהוציאו לי את השקדים בערך בגיל 16", קייטי מספרת. "אחרי הניתוח נתנו לי אנטיביוטיקה והתברר שאני אלרגית לפניצילין. הרופאים חושבים שזה אולי שינה לי את רמות ההיסטמין (מולקולות המשפיעות על מערכת החיסון) בגוף".
היא הבחינה מיד שפריחה מתפשטת בגופה בכל מגע עם מים. "כשהייתי בת 20 הגעתי למצב שחפרתי בתוך העור עם הציפורניים מרוב גירודים", היא מספרת. "אבל האלרגיה הזו כל כך נדירה שהרופאים המשיכו להתעקש שזה פסיכוסומטי ואמרו שהכול רק בראש שלי. הרגשתי שאני באמת משתגעת".
רק אחרי שעברה לבית חולים אחר היא אובחנה כראוי על ידי מומחה עור לפני כחודשיים. "בהתחלה ניסינו לבדוק למה אני אלרגית והחלפתי את הסבון והשמפו. אחר כך שיניתי את התזונה והתחלתי לשים טבליות סודה באמבטיה. ניסיתי רפואה טבעית וצמחי מרפא אבל שום דבר לא עבד".
"זה התחיל עם צוואר מגרד", קייטי משחזרת, "ועכשיו יש לי פריחה כואבת ומגרדת בכל הגוף. אני רוצה לבכות אבל אני מכריחה את עצמי להפסיק. זה מדכא מאוד ואני מכורה להצצות מהחלון לבדוק את מזג האוויר.
"ביטלתי המון אירועים בגלל הגשם וקשה לי לשמור על חיי חברה תקינים. אני זקוקה לעזרתו של בעלי אנדי במקלחת – הוא שוטף מהר את השיער שלי ואני את הגוף. אני יוצאת תוך כמה דקות אבל עדיין כואב לי כל הגוף במשך שעתיים אחרי המקלחת ואני לא יכולה ללכת לשום מקום".
"אנדי מדהים", היא לא שוכחת לפרגן לבעלה בן ה-31. "אנחנו ביחד כבר 11 שנה והוא עושה כל דבר, מלתלות כביסה רטובה לקניות בגשם. אני לא יכולה להודות לו מספיק". כיום אין תרופה לאלרגיה שלה וקייטי כבר השלימה עם העובדה שכל חייה היא תיאלץ להתמודד איתה.
"אני חוששת ממה שיהיה איתי בעוד חמש שנים אם הם לא מוצאים תרופה אבל אני שונא להיות מובסת והחיים ממשיכים", מסכמת קייטי.