הנה שאלה שמטרידה אותנו עוד מאז שהיינו ילדים: האם מיתוס ה"פרצוף הפוזל" נכון? האם אנחנו יכולים "להיתקע" עם פזילה? אז זהו, שלא.
"היכולת לבצע פזילה מוגזמת בעיניים היא פיזיולוגית ונעשית ע"י הפעלת שרירי העיניים", מסבירה לנו ד"ר רביד דורון, אופטומטריסטית מוסמכת. "כך למשל, כאשר אנחנו מסתכלים על דברים קרובים, העיניים מתקרבות אחת לשניה יותר ויותר. ניתן לראות זאת בברור כאשר צופים מן הצד במישהו שקורא מקרוב או שמקרב מאד עצם מסוים לאזור שבין שתי העיניים. זה נקרא התכנסות והמשמעות היא שהעיניים מסוגלות לנוע אחת לכיוון השנייה על מנת לשמור על מיזוג שתי התמונות שכל עין רואה בנפרד וזאת כדי שלא נראה כפול. זוהי יכולת טבעית ובריאה של מערכת הראיה. אנו נולדים עם יכולת גבוהה לבצע את פעולת המיזוג ועם הגיל היכולת הולכת ופוחתת".
"לרוב אנחנו לא מודעים להתכנסות העיניים והתנועה נעשית בדומה לשרירים אחרים בגוף על ידי מערכת העצבים המרכזית. כך שאנחנו לא מרגישים כשאנחנו "מקרבים" את העיניים. אך עדיין, זהו שריר רצוני והפעולה לגמרי הפיכה. ולכן גם מי שמבצע את הפעולה הזאת באופן יזום - אין מה לדאוג, לא תישארו פוזלים לנצח" היא מרגיעה.
בשורה התחתונה: עוד מיתוס נשבר.