חוזרים לשגרה. מה שהתחיל כטפטוף איטי הפך למבול וזה מפחיד אותי ממש כי אני בעיקר מפחדת שיסחף אותי יחד איתו. אני עוד לא מוכנה לחזרה מלאה, צריכה עוד קצת מהקצב הזה…
שלא תטעו. אני לגמרי מודעת לכל ההשלכות הלא פשוטות שהביאה איתה התקופה, ולרגע לא מקלה ראש, לא באיום הכלכלי ובטח שלא במגיפה האמיתית, הלא היא מגיפת האלימות במשפחה. אבל עם יד על הלב, אני עוד נהנית ומתרפקת לי על מתנות הקורונה. סל מתנות היא הביאה לי. לכולנו.
אני הרגשתי את זה במיוחד בחורף האחרון, שהיה אחד הקשים שאני זוכרת. עונת החורף אף פעם אינה קלה עבורי, אבל הפעם זה היה ממש דיכאון. כמות ההרצאות, הכנסים והפגישות שהייתי מחויבת להם, אימה למוטט את היומן שלי ואותי יחד איתו. הרגשתי שאני בקושי מצליחה לעמוד בנטל, והיו ימים שמרוב פחד לא פתחתי את המייל, כאילו אם אתעלם ממנו, הוא פשוט ייעלם.
ברגעים של השתבללות, שלא נאמר קריסה, הייתי נכנסתי מתחת לפוך ותוהה כיצד זה הפכתי ממורה רוחנית לחברת הפקות אירועים?! והכי גרוע - הרגשתי שאני מאבדת את הדיוק והניקיון שלי, הסיבות שבעטיין יצאתי למסע השליחות שלי מלכתחילה. באותם רגעים, רק רציתי שהכל ייעצר אבל לא יכולתי לדמיין איך זה יתאפשר. הסוסים דהרו, בעוצמה ובמהירות, ואני אחריהם. בכל פורום שיווק דאגתי לקבול קבל עם ויועצים, על הריצה המטורפת והקצב המטאורי של המנגנון העצום והמופלא הזה שנקרא "מרחב מודעות", אך כפי ששאלו אותי כולם בפליאה: "הכל עובד נהדר. אז מה את רוצה?" באותם רגעים לא יכולתי לדמיין מה יביא את השינוי, רק ידעתי שאני חייבת אחד כזה. ואז בום! באה הקורונה ועצרה הכל. מי יכול היה לדמיין שהעולם ישבות וייכנס להדממה? כל מה שחשבנו שלא אפשרי הפך לאפשרי, כל מה מה שחשבנו לדמיוני הפך למציאותי. הכל נעצר וגם אני. התכנסנו פנימה, משל קיבלנו "פתק מהרופא" עם המלצה למנוחה. ברגע אחד יצאתי לחופש הגדול באמצע השנה. האירועים, הכנסים, תוכניות הרדיו - הכל נעצר באחת ואני חזרתי לנשום.
ושוב, אני לא מקלה ראש בפחדים, באיומים ובמחירים הכבדים של התקופה. אך בו בזמן אני לא יכולה שלא להתרפק ולהודות על המתנות המופלאות, אישיות וקולקטיביות. ועכשיו, כשחוזרים לשגרה, אני כולי תפילה שימשיכו ללוות אותנו ולהפוך חלק מהדנ"א החדש שלנו.
אנחנו אולי חוזרים למציאות, אבל היא אינה אותה מציאות שעזבנו. לרגעים היא עשויה להיראות דומה, כי פיזית באמת כלום לא השתנה. אבל אל תתבלבלו, התקופה הזו הייתה קפסולה של שינוי מואץ, של הסרת מסכי האשליה. האמת פתאום הפכה נגישה לכל דורש, וגם מי שעד אז רץ כמו אוגר על גלגל, פתאום עצר. נשם. והתמכר לשלווה.
עוד ב-mako בריאות:
>> לא תאמינו מה מי ים יכולים לעשות לעור שלכם
>> אתם ביקשתם: תפריטים לדיאטה של אדל
>> וואו: זה מה שקורה בעור כשמפסיקים להתאפר
אז איך בכל זאת חוזרים לשגרה מבלי לאבד את המתנות הגדולות מימי הקורונה? קבלו את חמש המתנות הגדולות שאני מקווה לאמץ ולשמר במציאות החדשה:
- Less is more; התקופה האחרונה לימדה אותי שאני יכולה להסתדר עם הרבה פחות דברים שפעם דמיינתי שהם "מאסט"- לא חייבים לעבוד סביב השעון, לא חייבים לאכול בחוץ, לא חייבים לק ג'ל, (למזלי שעווה אשתי עושה לי...) היא גרמה לנו לצמצם, להצטמצם, לדייק, לנקות רעשי רקע מפריעים. היא הזכירה לנו לחזור לבייסיק, ליסודות, לסנטר שלנו, לבית, למשפחה, לטבע ובעיקר לטבע של עצמנו. ונחשו מה? שום דבר לא היה חסר. להפך, רק התמלאנו יותר ויותר. אני לוקחת את זה איתי להמשך - ממשיכה לצמצם , להדק ולדייק. ממליצה גם לכם.
- חיבור לאמא אדמה; הטבע כבר שנים מדבר איתי, אני טבעונית יותר מ-6 שנים, ומכלים חד פעמיים נגמלתי מזמן (כחרדית לשעבר זה לא היה קל, חד פעמי אצלנו זה "פורצלן") אבל משהו בקורונה המלכה העצים אצל רבים מאתנו את החיבור לאדמה, הביא את הטבע אל תוך הערים וחיבר את כולנו לפעימת החיים האוניברסלית, אל המחזוריות הקסומה של הבריאה. הקורונה איפשרה לאדמה להחלים, למים לחזור לצילולותם, ולחיות - לנשום לרווחה. אני מתפללת ומאמינה שרובנו נשמר את החיבור הזה ונשמור על הבית שלנו מכל משמר.
- לרקוד בתוך חוסר הוודאות; מחקרים מוכיחים שהמוח האנושי אוהב יציבות, דברים קבועים עושים לנו טוב. בתחילת התקופה האמורה, כשהספינה רק החלה להיטלטל, כולנו חשנו את הפחד מחוסר הידיעה, חלק מאיתנו עקב אחר התקשורת, מחכה לסימן טוב מבר סימן טוב, כמו טובע המייחל לקרש הצלה. אך עם כל יום שעבר, ראינו שמה שלא יהיה, אנחנו בסדר, ופתאום הבהלה מחוסר הידיעה הלכה ושכחה. אני מאחלת לכולנו שנצרוב את תחושת הריקוד הכמעט ארוטי הזה עם הבלתי ידוע, ונזכור שלא משנה מה, אנחנו יכולים לו. הללויה!
- לא להיצמד לכלום; לא להיצמד לתוכניות, לרגשות או למחשבות של איך דברים צריכים להיות. כמה שפחות משקל כבד, כמה שפחות לכעוס, להתעכב על שטויות, לאגור חפצים ולשמר קשרים טעונים. קיבלנו חתיכת זמן להתבונן פנימה, ואם אתם זוכרים, אי שם בתחילת החופשה, כולנו הקדשנו את השבועות הראשונים לניקוי אורוות מאסיבי, בבית, בנפש, בעבודה. תקדשו את הרוח שאתם והמשיכו לשמור על תודעה קלה ונקייה, גם עכשיו כשחוזרים לשגרה.
- נולדנו לנוח! אני אוהבת לנוח, לפעמים אני חושבת שזה הייעוד שלי בכלל, אני מלמדת את תלמידיי לנוח צהריים מדי יום מבלי להתנצל או לחוש אשמה. ובכל זאת, איכשהו נפלתי לאוטוסטרדת החיים ושכחתי כמה כיף להתנהל בעצלתיים. לעשות משימה אחת בלבד מדי יום, לבשל בעצמי, לשחק טאקי עם הילדים ולשכוח מכל המחויבויות. אפרופו ילדים, אפילו "החינוך הביתי" שנכפה עלינו היה מהנה משיכולתי אי פעם לדמיין. עכשיו, כשהעולם חוזר להעלות דופק, אני ממש מקווה שאצליח לשמור על קצב איטי. וגם לכם אני ממליצה: אכלו לאט, דברו לאט, וחיו בקצב הנשימה.
לסיום, קחו משהו אחד מהתקופה ותדבקו בו; הקורונה הוציאה מכולנו גלונים של יצירתיות. גיליתם שאתם נהנים לבשל? חזרתם לצייר? עשיתם סדר בניירת? תרגלתם יוגה? קחו משהו אחד, קטן, מהתקופה, ואל תוותרו עליו. הפכו אותו לעוגן בחיים הישנים-חדשים שלכם. הוא ידאג להזכיר לכם את עצמכם נינוחים ורגועים, ויהיה המצפן הפנימי לחיבור עם עצמכם.
מהן חמש מתנות הקורונה שלכם? שתפו אותי בתגובות. אני מבטיחה להתייחס לכולכם!
פריידי מרגלית - חוקרת תודעה, מייסדת תפיסת "המטאיזם" ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות. אירוע פתיחת התודעה "לצאת מהמטריקס" יהיה לראשונה בזום