שנים מזהירים אותנו מומחים, ראשי רשויות וגורמים בתחום הפסולת על משבר, שממש עוד מעט יכול להגיע לנקודת אל חזור, ועל פי הנתונים בשטח אנחנו ממש שם, בישורת האחרונה לפני מצב חירום. יש בארץ כ-13 מטמנות והן לקראת פיצוץ, זה עניין של זמן ולא יהיה לנו לאן להביא את הזבל. 80% מהפסולת בישראל מוטמנת, ובמשרד להגנת הסביבה רוצים להפוך את המצב ולשים את הדגש על מחזור. אלא שהמעבר לשוק פסולת המבוסס על מחזור צפוי לקחת זמן, שאין לנו.
אלו המספרים: כל ישראלי מייצר 1.7 ק"ג פסולת ביום. הישראלים מייצרים מדי שנה כ-5.5 מיליון טון פסולת עירונית. קצב גידול ייצור הפסולת הוא כ-1.8% בשנה, ובתוך עשור צפוי גידול של כרבע בכמות הפסולת העירונית המיוצרת בישראל, מ-5.8 מיליון טון ב-2020 ל-7.5 מיליון טונה ב-2030. רוב הזבל מועבר להטמנה בקרקע, וגורר פליטה של כ-1.2 מיליון טון גזי חממה בשנה. לשם השוואה, זאת כמות שווה לפליטות גזי החממה של כ-250 אלף כלי רכב פרטיים במשך שנה. הגז שמשתחרר מורכב ברובו ממתאן (55%-60%), והוא מזהם את האוויר, את הקרקע ואת מי התהום.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
"לתוך אתר הטמנה מגיע הכל", מסבירה פרופ' אופירה אילון, מומחית בתחום מדיניות סביבתית וחוקרת בתחום ניהול הטיפול בפסולת בישראל (אוניברסיטת חיפה, מוסד שמואל נאמן בטכניון), "זה יכול להיות קליפות תפוזים, בטריות שאין בהם שימוש, ניירות, קרטון, פלסטיק. מתפתחים שם תהליכים ביולוגיים, ונוצרת טמפרטורה גבוהה שיכולה להגיע גם ל-50 מעלות, והפסולת מתפרקת. אם זרקנו סוללה, שיושבת על קליפת תפוז חמוץ בתנאים מסוימים המתכות מתחילות להתמוסס. אם זרקנו מדחום ישן, הכספית יכולה לצאת לאוויר. כל מה שהכנסנו יכול לצאת באיזושהי צורה החוצה ולגרום זיהום לקרקע, לאוויר, למים ולבריאות שלנו".
איך מתמודדים בעולם עם כל הזבל?
"אין דבר כזה שלא משתמשים במטמנות. גם אם עשית מחזור, גם אם שרפת את הפסולת כל פעולה שעשית, בסוף נשארות שאריות למטמנה", מסבירה אילון. "באיחוד האירופי יש הגדרות ברורות איזו אשפה מותר להטמין, כי לא כל אשפה מותר להטמין. רק פסולת שעברה מיון ותהליכים - פיזיים או כימיים, וששיעור החומרים האורגניים שלה נמוך כדי שלא יתפרקו ויתרמו לפליטת גזי חממה. אי אפשר בלי מטמנה, אבל אפשר לקבוע במדיניות איזו פסולת תיכנס ואיזו לא. הפסולת שלא תכנס תעבור תהליכים מוקדמים כמו שריפה. אנחנו שולטים על האופן בו מקבלים את גז המתאן כך שנוכל להפיק ממנו אנרגיה".
"דווקא יש מדינות באירופה, שבכלל אין בהם מטמנות", מסביר דן לוין, מנכ"ל חברת AST המפתחת פתרונות מחזור וטיפול בפסולת תעשייתית וביתית. "גרמניה ושוויץ הגיעו ממש לאפס הטמנה, בעוד שדנמרק, בלגיה, שוודיה, הולנד ונורבגיה עומדת על פחות מ-2%. מטמינים כמויות קטנות, שלא ניתן להכניס למתקני הפסולת לאנרגיה שלהם. הן פשוט מנצלות את הזבל ומשתמשות בו. חלק עובר למחזור, וחלק עובר לפסולת לאנרגיה. זה לא קורה ביום. זה לוקח עשרות שנים להגיע למצב הזה. יש מתקן מפורסם בקופנהגן שמטפל בפסולת של כמה ערים, ובאנרגיה שמפיקים מהפסולת, מספקים חשמל ל-150 אלף בתים, ומים חמים לעוד כמה אלפי בתים. המתקן נמצא על גדות הנהר ואפילו בנו עליו מדרון סקי. אתר תיירותי לכל דבר. הוא אמנם פולט CO2 אבל אין לו השלכות בריאותיות".
ריח בלתי נסבל ומפגע בטיחותי
המטמנות פרוסות ברחבי הארץ, בסמוך ליישובי מגורים מרכזיים, חלקן בבעלות רשויות ומועצות מקומיות וחלקן בבעלות פרטית. "הריח הוא בלתי נסבל בעיקר כשמשאיות אשפה עוברות", מתאר עו"ד שמעון צור שמתגורר במושב רגבה בסמוך למטמנת עברון שבקיבוץ עברון. "זאת מטמנה שמרכזת את כל אזור הגליל המערבי. בשעות הבוקר והלילה כשיש יותר לחות ויותר חום, פשוט אי אפשר לפתוח את החלונות בבית. העוצמה תלויה בכיוון הרוח. וזה לא רק הריח, זה גם מפגע בטיחותי. המשאיות לא אטומות, ולא פעם עפות על הכביש שקיות זבל, שמתפזרות על הכביש. כשאני נוסע בבוקר לכיוון העבודה בתל אביב זה כאילו שאני נוסע בתוך מטמנה. ניסינו לדבר עם ראש המועצה אבל לא קורה כלום. אני חושב שהריחות האלה מרתיעים לא מעט אנשים שרוצים לעבור לגור כאן".
אז למה בעצם לא למדנו מאירופה את הפתרון?
אילון: "הבעיה המרכזית שלנו היא שלא נעשה בפסולת טיפול מוקדם. יש פה כמויות עצומות של חומר, הנפח מתמלא מהר, ומדינת ישראל לא ניחנה בקרקעות עצומים. 20 שנה מנגנים בהגנת הסביבה את אותו ניגון, 'עוד מעט המטמנות יתמלאו לא יהיה לנו מה לעשות עם הזבל'. 20 שנה, ולא עשו שום דבר בעניין. כמו למשל, קידום פתרונות של טיפול מוקדם בפסולת. יש בארץ רק שניים או שלושה מתקנים מהסוג הזה, זה הכל. זה מתסכל. אנחנו כל הזמן מסתכלים מה קורה באירופה, אבל ברמת המציאות שום דבר לא נעשה, ולא הצליחו לשנות מהותית את כל הנושא של טיפול בפסולת".
לוין: "לא היה מילימטר של התקדמות בתחום. גם המחזור נמצא באותו מקום. לא קמו מתקנים חדשים. המטמנות נמצאות עדין בצורה הכי בסיסית שלהם, בור באדמה, אז אמנם יש יריעות פלסטיק שכביכול אמורות להגן על חלחול של כל מיני חומרים מסוכנים לאדמה, אבל בפועל בגלל הצורה שבה מטמינים וסוג החומרים, לא פעם רצועות הניילון נקרעות. כשיש ריכוז גדול של פסולת שכוללת גם מוצקים גם נוזלים וגם חומר אורגני - והכל נמצא אחד על השני, נוצרת ריאקציה ובעקבותיה חומרים מסוכנים, כמו גז מתאן שהוא גז לא בריא. לא לנשימה שלנו, לא לחקלאות, לא לאטמוספירה. רק לשם ההבנה, הוא מזהם פי 50 מפחמן דו חמצני(co2). אמנם בחלק מהמטמנות מנסים לנתב חלק מהגז ולנצל אותו לאנרגיה במקום שיפלט לאוויר, אבל אנחנו רחוקים משם. מבחינת צורת החשיבה על פסולת אנחנו חושבים כמו מדינות העולם השלישי, כמו הודו וונצואלה, ולא כמו מדינות העולם החופשי".
האם הבעיה היא תקציבית?
"כסף יש", אומר אילון בנחרצות. "על כל טון אשפה, הרשות המקומית משלמת היטל הטמנה של 120 שקל לטון. אם נכפיל ב- 5.5 מיליון טון אשפה לשנה, קיבלנו מכונת כסף אדירה שיכולה לקדם פתרונות. ההיטל הזה קיים מ-2007 כבר 15 שנה נספרים שם כספים. ולא מקדמים פתרונות בני קיימא בפסולת. לשלוח צוותים לנקות את החופים לא פותר את הבעיה".
לוין: "ב-2018 עלתה תכנית של המשרד להגנת הסביבה, כשהכוונה הייתה לבנות 3 מתקני פסולת לאנרגיה בצפון, בדרום ובמרכז. המשרד להגנת הסביבה הגיש את התוכנית לאישור לוועדה הארצית לתכנון ובניה, היא אושרה ותקצבו אותה. לפני כ-15 שנה הוקמה קרן ניקיון, הכסף הצטבר שם בעיקר מרשויות המקומיות, שאוספות את האשפה ומשלמות "היטל הטמנה" על כל קילו פסולת. עם השנים הצטברו שם 4.4 מיליארד שקל. בכסף הזה היו אמורים לממן את הפרויקט. מה קרה בפועל? כמעט שום דבר. היום כבר היה אמור להיות מתקן אחד עובד, ועוד שניים בבנייה, ואפילו לא התחילו לבנות את הראשון, להיפך חזרנו אחורה. גם אם נניח שנפחית את כמות הצריכה, וגם אם נניח נמחזר כהלכה - עדין יש בעיה בהטמנה. אנחנו עדין מייצרים 5.5 מיליון טון לשנה פסולת ביתית ואין לנו מה לעשות אתה. הדבר היחיד שנעשה בעשור האחרון הוא מתקן מיון אחד בחירייה. שם ממיינים את הזבל, אבל בסוף הוא חוזר לאותו בור באדמה כי לא השלימו את הטיפול.
הגענו ל-2022, המטמנות הגדולות עומדות להתמלא, מה שנותר לנו זה לבנות חומות מסביב למטמנות, ולהתחיל להטמין לגובה. עושים את זה בהודו ובמדינות שאין בהם תשתית טיפול".
מה בכל זאת אפשר לעשות עכשיו?
אילון: "קודם כל חשוב לומר, אנחנו לא עושים מחזור אנחנו עושים בסך הכל הפרדה. מחזור קורה אצלנו בקטנה. אנחנו מדינת אי והקיבולת שלנו להקים מפעלי מחזור שיטפלו בקרטון, בפלסטיק ובנייר היא מוגבלת. לכן כשאנחנו מפרידים למחזור חלק בכלל נוסע לחו"ל למחזור. המטרה היא להפחית את כמויות הפסולת שמוטמן. תהליך המיון יאפשר לנצל חלק מהפסולת לאנרגיה, ויצמצם את כמות הזבל שהולכת למטמנות. צריכה להיות מלחמה משולבת - גם להפחית צריכה גם לפתוח טכנולוגיות שיצמצמו הטמנה".
מה יקרה אם לא נמהר?
לוין: "הרים של פסולת כמו בהודו ופגיעה אמיתית בבריאות שלנו. אנחנו מדינה קטנה, אז גם אם יש הר פסולת בנגב אנחנו נושמים אותו במרכז. זה משנה את התמהיל של האוויר שאנחנו נושמים. שלא לדבר על זיהום קרקע אם נבנה בתים על מטמנות אנחנו בבעיה. צריך לשקם את הקרקעות בהון כסף. אין פתרון אחר. חייבים להתעורר ולא לדחות את הבעיות לילדים ולנכדים".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: המשרד להגנת הסביבה נמצא בתהליך יישום אסטרטגיית פסולת חדשה, שתטפל בכל שרשרת הפסולת - מהפרדה במקור ועד להטמנה של שאריות בלבד אחרי מחזור, בהתאם לעקרונות הכלכלה המעגלית. המשרד מקדם הקמת מתקני תשתית לטיפול בפסולת ומחזורה, מתקנים שהם הבסיס לצמצום ההטמנה. לצורך כך, פרסם המשרד קול קורא לתמיכה בהקמת תשתיות מיון ומתקני טיפול בחומר אורגני בהיקף של מאות מיליוני שקלים, ופועל יחד עם גורמי ממשלה נוספים, בהם משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, מנהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל כדי לפתור חסמים להקמת התשתיות.
במקביל, פועל המשרד לגיבוש תקנות המחייבות טיפול בחומר האורגני ובכך להוביל לצמצום היקפי ההטמנה של רכיב זה ואת הנזקים הנגרמים כתוצאה מכך כמו פליטות גזי חממה. זאת, לצד גיבוש מערך תמיכות מקיף לרשויות ועסקים להפרדת הפסולת האורגנית במקור וטיפול בה. שורת צעדים אלו מתווספת לפעולות שקידם המשרד רק לאחרונה לצמצום ייצור פסולת הפלסטיק והטמנתה, בין היתר באמצעות מיסוי על כלים חד-פעמיים והרחבת חוק הפיקדון. במקביל, ובשל המצוקה בנפחי הטמנה החל ממחצית 2022, פועל המשרד להרחיב את פתרונות ההטמנה הקיימים - אל מול בעלי המטמנות, מנהל התכנון וכן הרשויות המקומיות והוועדות המקומיות שבשטחן המטמנות. באתר אפעה, נמצא מתווה, בשלבי יישום מתקדמים, המאפשר שמירת רציפות ההטמנה. המשבר שמולו עומדת המדינה ושהמשרד יוביל למציאת הפתרונות אליו, מדגיש ביתר שאת את העובדה שיש לפעול מיידית לצמצום כמויות הפסולת להטמנה באמצעות מניעה במקור, הפרדת הפסולת והגברת המחזור. המשרד פועל לקידום היעדים לעבר הפחתת הטמנת הפסולת במדינה, כמקובל במדינות ה-OECD.