לפעמים לא לגמרי ברור למה הגוף שלנו בנוי בדיוק כפי שהוא ולא אחרת. מה שמפריע לתפקוד שלנו, כמו זנב או הליכה על ארבע, מצא את דרכו החוצה באבולוציה האנושית, ומה שתורם או לכל הפחות לא מפריע לנו לשרוד ולהעמיד צאצאים, נשאר בצורה כזו או אחרת גם לדורות הבאים. ובכל זאת, אחרי שהכתבה הראשונה בנושא עניינה את כולנו, ניסינו למצוא הסברים נוספים על קיומם של מספר איברים בגופנו.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
לחתוך או לא לחתוך, זו השאלה
נתחיל עם העורלה. טקס ברית המילה, בו מוסרת אותה פיסת עור באיזור ראש הפין הוא אחת מהפרוצדורות הכירורגיות העתיקות בעולם. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריך כי כשליש מאוכלוסיית הגברים בעולם מעל גיל 15 נימולים, ונראה שמצליחים לחיות חיים שלמים גם בלי העורלה. מתוכם החלק הארי (69 אחוז) הם גברים מוסלמים מאיזור צפון אפריקה, המזרח התיכון ואסיה. ולמרות שההערכה היא שקרוב ל-100 אחוז מהגברים היהודים בישראל עוברים ברית מילה, וכ-98 אחוז מהגברים היהודים בארה"ב, הנתח של גברים יהודים מכלל הגברים הנימולים בעולם עומד על פחות מאחוז אחד.
בנוסף, יש גם לא מעט גברים שאינם יהודים או מוסלמים שבוחרים לעבור את הפרוצדורה הזו מסיבות רפואיות שונות. אחת מהן למשל, היא הסיכון המופחת של גברים נימולים להדבק בנגיף ה-HIV, כפי שטוענת הספרות הרפואית. יש דיון באשר לתפקידי העורלה והתשובות אינן חד משמעיות. תפקיד אחד שמיוחס לעורלה הוא שמירה על הלחות של העטרה (הרקמה הכיפתית בקצה הפין), שכן כאשר הפין רפוי העטרה מכוסה בחלקה או במלואה על ידי העורלה. יש שטוענים שתפקיד העורלה רלוונטי בתקופה העוברית בלבד, וכולל הגנה על הפין המתפתח. לפי טענה זו מרגע הלידה אין בעורלה כל צורך. תיאוריה נוספת מייחסת לעורלה תפקיד בהגברת ההנאה המינית, בגלל שהיא רוויה בקולטנים (רצפטורים) עצביים.
עוד ב-mako בריאות:
>> מיתוס הסקס: יש לו רגליים גדולות? זה לא אומר כלום
>> מגרד לכם שם למטה? מדריך הפטריות השלם
>> בסוף זה יעבור: 11 דרכים לשחרר עצירות
ציפורניים בידיים וברגלים – לשם מה?
הציפורניים מורכבות מלוחיות קשיחות של קרטין וצומחות בקצב שונה אצל כל אחד. אין קצות עצבים בציפורן עצמה ולכן על עוד לא פוגעים בעור שמסביב, גזירה של הציפורנים איננה כואבת. יש תחושה שמטרת הציפורניים היא בעיקר שיהיה על מה למרוח לק, אבל למעשה לציפורניים יש תפקיד אבולוציוני באבחנה בין הפרימאטים, ובכללם בני האדם, לשאר היונקים. לעופות, לזוחלים ולחלק מהיונקים יש מבנה בקצות האצבעות שמכונה טופר (או ברבים טפרים) המשמש לאחיזה, לטיפוס על עצים וללכידת טרף. הטופר מאסיבי יותר, קשיח וחד יותר מהציפורניים שלנו והוא כלי חשוב בהישרדות של אותם בעלי חיים.
ההערכה היא שהפרימאטים איבדו את הטפרים לטובת הציפורניים, ברגליים - כדי להקל על התנועה וההליכה, ובידיים – כדי לשפר את האחיזה ויכולת המוטוריקה העדינה. סיבה נוספת שמצדיקה את נוכחות הציפורניים היא האפשרות להסיק דרכן מידע על בריאות הגוף ועל קיומן של מחלות מסויימות. למשל, התאלות של הציפורן clubbing)), כלומר שינוי איזור הממשק בין האצבע לציפורן מקעור לקמור – יכולה להיות ביטוי למחלות ריאה שונות. דוגמא נוספת היא הופעת שקעים קטנטנים בציפורניים (pitting edema), שיכולה להיות ביטוי למחלת הפסוריאס.
שיני בינה - מדד ל-IQ?
בין הגילאים 17-25 אנחנו נזכרים שוב בחווית הילדות המפוקפקת של בקיעת שיניים, כשצומחות לנו "שיני הבינה". אין כמובן כל קשר בין שמן של השיניים לחוכמה והן מכונות כך מכיוון שהן צומחות בתקופה בה לומדים באוניברסיטה. בעגה המקצועית הן נקראות "הטוחנות השלישיות" ונשאלת השאלה למה אנחנו בכלל צריכים אותן? שהרי בשלב הזה של החיים אנחנו כבר יודעים ללעוס ולהתמודד בצורה די טובה עם אוכל מוצק. השיניים האלה לא פעם גורמות לצרות כשהן בוקעות בזוית חריגה או במיקום לא תקין. בנוסף, קשה להגיע אליהן עם מברשת השיניים והן נוטות להזדהם ולכאוב ודורשות עקירה בשכיחות גבוהה יחסית.
הבעייתיות בצמיחה של שיני בינה היא צרה של האדם המודרני. לאדם הקדמון הייתה לסת גדולה יותר, ולשיני הבינה היה מקום מספק לצמוח וחשיבות עצומה לפני שהתקבענו על ענייני הסכינים והמזלגות לאכילה. שיניים חדשות לתגבורת, באדם הקדמון ששמר בצורה פחות טובה על היגיינת הפה, היו בונוס לא רע בכלל. אבל, אצלנו הלסתות קטנות משמעותית מלסתות אבותינו הקדמונים ולכן נוצרת צפיפות בפה. שיני הבינה, שמגיעות אחרונות, סובלות ממצוקת הדיור בלסת ולעיתים בוקעות באופן חלקי בלבד או נותרות כלואות בעצם הלסת. מעניין לראות שבתקופה שלנו, אצל כ-35 אחוז מהאנשים כלל לא מתפתחות שיני בינה, מה שמעיד על כך שהיום אפשר לחיות מצוין (ואולי אפילו טוב יותר) גם בלעדיהן.