גיל קדרון גילה את חוסר הפוריות שלו לפני ארבע שנים. זה קרה כשהיה בן 31, קצת אחרי שהוא ואשתו החליטו לנסות להיכנס להריון. חודש עבר, ואז עוד אחד, וברגע שהבינו שמשהו לא בסדר הלכו להיבדק – והתוצאות הפתיעו את שניהם. "לפני שאתה נכנס לעולם הזה אתה חושב שכל הבעיות אצל נשים, וגם אני חשבתי שאם כבר תהיה איזושהי בעיה – אין ספק שהיא תהיה אצלה", הוא אומר היום. את הרגע בו הגישה לו האחות דף מלא בסימני איקס הוא זוכר עד היום. מבחינתו, זו הייתה תחילתה של התמודדות מורכבת במיוחד.
"היא אמרה לי שהיא לא יודעת מה המשמעות של הבדיקות, כנראה בגלל שפשוט לא רצתה להיות זאת שמגלה לי את המשמעות. הלכתי הביתה והראיתי את התוצאות לאשתי, ששלחה את הבדיקה לרופא. חזרתי הביתה מהעבודה והיא הציעה לי לשבת ואז אמרה: 'אין לך זרע'. מיד חשבתי שמדובר בטעות, שזה לא הגיוני, הרי תמיד רציתי ילדים. מה זאת אומרת אין זרע? כולם אמרו לי שכדאי לעשות עוד בדיקה ושאולי המכונות לא היו בסדר או שנכנסו מים לדגימה או שהייתה בעיה במכשור הרפואי. ואתה קונה את התירוצים, נעזר בכל מפלט – עד שאין לך יותר מפלט ואתה חייב להתמודד".
קדרון עבר ניתוח טסה, במסגרתו מוצא חלק מהאשך כדי לחפש בו תאי זרע לטובת הפריה מלאכותית: "עברתי את הניתוח אבל לא מצאו אצלי כלום. אני מכיר אנשים שגילו אצלם תאים והיום יש להם ילדים, אבל לי לא היה מזל כזה, הוא אומר. "אולי זה רק אני, אבל התהליך הזה הרגיש לי משפיל. זה ממש לא מגניב שיש לך בעיה שכזאת ושאין לה פתרון אמיתי. המדענים המובילים בעולם התמקדו בפריון הנשי ולא מצאו לנכון לתת טיפולים לגברים, ושני הצדדים מפסידים. פשוט אמרו לי 'שמע, אין לך שם כלום', הדלת הזאת נטרקה".
המקרה של קדרון מצטרף לאלפי מקרים אחרים מסביב לעולם, שהופכים כולם לחלק מהסטטיסטיקה היבשה של מה שנקרא "משבר הזרע" – שם גנרי המתאר מצב בו איכות הזרע של הגברים ברחבי העולם המערבי הולכת ומתדרדרת, גם אם הם צעירים, בריאים ולא מעשנים.
כבר מספר שנים שמשפחות רבות מתמודדות מקרוב עם תוצאות המגמה, אבל רק לאחרונה התגבשו נתונים המעידים על היקף הבעיה: ביולי האחרון, למשל, דיווח הוושינגטון סטריט ג'ורנל כי בוועידת ההתאחדות האירופית לרבייה ואמבריולוגיה (חקר העובר והתפתחותו) נקבע כי ספירת הזרע של הגברים שלנו – גם אלה בגילאי 18-25 – נמצאת ב-15 השנים האחרונות בירידה מתמדת, עד שכיום כל גבר חמישי בצפון אירופה סובל מספירת זרע נמוכה. ריכוז הזרע של הגברים הצרפתים, למשל, דיווח ה-journal Human Reproduction, ירד בכמעט שליש במהלך 17 שנים: ב-1989 הממוצע לגבר בן 35 היה 73.6 מיליון זרעים למיליליטר, הרבה מעל סף הפוריות, אבל ב-2005 הוא צנח ל-49.4 מיליון.
אז נכון, המספרים עדיין רחוקים מהקו האדום – 15 מיליון – שמתחתיו היכולת לעבר הופכת כבר לאתגר רציני. ובכל זאת, יותר ויותר גברים מתמודדים כיום עם קשיים בפריון – וניצבים במצב שההיסטוריה לא הכינה אותם אליו: הם אלה שמערימים קשיים בדרך להריון הנכסף. "כיום, מעל 40% ממקרי בעיות הפריון נובעים מבעיה אצל הגבר", מסבירה פרופ' מרתה דירנפלד, מנהלת היחידה לפריון והפריה חוץ גופית (IVF) במרכז הרפואי כרמל, הפקולטה לרפואה בטכניון. "אלה מצבים שלא הכרנו בעבר".
הכימיקלים המסוכנים נמצאים בכל מקום
המחקר הישראלי הוא מהבולטים המצביעים על התופעה המטרידה. כך, פרופסור רונית חיימוב-קוכמן מהיחידה לפריון והפריה חוץ גופית במרכז הרפואי הדסה הר הצופים השוותה בין איכות הזרע של גברים שתרמו זרע בין השנים 1995-1999 לבין אלה שתרמו זרע ב 2000-2004 ובין 2004-2009, וחזרה עם תוצאות עגומות במיוחד: "בדקנו מדגם קטן יחסית של 58 תורמי זרע בהדסה, גברים עם איכות זרע מצטיינת הגבוהה מזו של שאר האוכלוסייה, וגילינו שתוך 15 שנים חלה ירידה של כ-36% באיכות הזרע שלהם. בתוך עשור ירד ריכוז הזרע הממוצע של התורמים מ-106 מיליון תאי זרע למיליליטר ל-67 מיליון תאים במיליליטר, ושיעור התאים הנעים שלהם ירד מ-79% ל-67%. אלו נתונים משמעותיים".
למה בעצם זה קורה, ומי האחראי על הירידה המתמשכת באיכות הזרע של הגברים? כרגע יש בעיקר הרבה השערות, המתפזרות למספר כיוונים. חיימוב-קוכמן מציעה כיוון ראשון: המים שאנחנו שותים. "סוקרטס אמר שכדי להעריך בריאות של אוכלוסייה צריך לבדוק את המים שהיא שותה, את התזונה שלה ואת האוויר שאותו היא נושמת – וזה נכון גם היום", היא מסבירה. "זה לא סוד שהשדות שלנו מושקים במי קולחין, בהם יש מידה גבוהה של שאריות תרופות שחלקן בעלות השפעה אסטרוגנית – כזו שנוגדת להורמונים הגבריים. אלו מים שמגיעים לפירות ולירקות שאנחנו אוכלים, ויחד עם כל מיני סוגי הדברה זה עשוי להביא לירידה בספירת הזרע ולעלייה במומים של מערכת המין הזכרית. אנחנו רואים למשל שתנינים, דגים וצפרדעים שגדלים באגמים אליהם מפנים מי שופכין כאלה עוברים שינויים דרמטיים: לזכרים יש פתאום אשכים קטנים, יש ירידה בתפוקת הזרע ואפילו שינוי מין". סוכנות הסביבה האירופית מוכנה להיות יותר נחרצת: בדו"ח שפרסמה השנה היא קובעת כי כימיקלים המשנים פעילות הורמונלית נמצאים בסביבתנו כל הזמן – במזון שלנו, בתרופות, בחומרי הדברה ואפילו במוצרים ביתיים ובמוצרי קוסמטיקה – והיא מכריזה עליהם כסיבה אפשרית לירידה באיכות הזרע הגברית.
אל המים המלאים בהורמונים מצטרפים גורמים נוספים, שהמדע קושר ביניהם לבין ירידת איכות הזרע העולמית: בין היתר מציינים קרינה סלולרית, ישיבה ממושכת שמחממת את האשכים ומפריעה בייצור זרע, לחץ החיים הידוע של המאה ה-21 – וגם התנאים בהם אנחנו בעצמנו התפתחנו כעוברים. כך למשל, חוקרים טוענים כי לשבועות השמיני עד הארבע-עשר של ההיריון נודעת חשיבות מרכזית על התפתחות מערכת רבייה תקינה של התינוק הזכר, ומחקר מצא שגברים שנולדו בעודף משקל או שאמותיהן עשנו במהלך ההיריון – סבלו מסיכוי גבוה לספירת זרע נמוכה.
לצד הטענות המטרידות האלו, יש כאלה שמבקשים להרגיע את ההיסטריה. הם מסבירים כי מעקב אחרי גברים שנעזרים מראש במעבדות פוריות מטה את התוצאות לצד אחד, ומסבירים כי ייתכן והרקע לצניחה המתמשכת באיכות הזרע היא בכלל עניין של טעות בספירה. כך, סטפן שלאט, מנהל המרכז לרפואה רבייתית ואורולוגיה באוניברסיטת מינסטר בגרמניה, אומר שהוא לא מאמין שמשבר הזרע העולמי בכלל קיים – ושגם אם יש ירידה באיכות הזרע, היא רחוקה מלהביא למצב של "אי פוריות".
"עושים מזה הרבה בלגן, אבל אם תשאלי אותי זה חסר משמעות", מצטרף למרגיעים פרופ' איתן פרידמן, מנהל היחידה האונקוגנטית במרכז הרפואי שיבא. "גם אם יש ירידה מ-100 מיליון תאי זרע למיליליטר זרע ל-80 מיליון, זו לא ירידה שמשפיעה על היכולת של זכרים לעבר. אני יודע שיש שיח מקצועי סביב העניין של הירידה באיכות הזרע, אבל אני גם בטוח שעד סוף המאה ה-21 לא תהיה לה שום משמעות מבחינה קלינית ושום השפעה על האנושות".
כשתורמי הזרע יצטרכו טיפולי פריון בעצמם
ישראל, מעצמת טיפולי פוריות בה התקיימו רק בשנת 2011 מעל 38 אלף מחזורי טיפול, היא מקום טוב לבחון האם השמועות על משבר הזרע הן אגדה אורבנית או מציאות חדשה. אם תשאלו את ד"ר דוד ישי, מנהל בנק הזרע בכרמל, התשובה ברורה. הוא נתקל במצב מדי יום בעבודתו – ומדבריו עולה כי אכן יש כאן יש כאן תופעה מתעצמת שחייבים להתייחס אליה. "אנחנו רואים את הירידה באיכות בהרבה תחומים", הוא קובע "אם בודקים תופעות של אי פריון אצל זוגות מגלים שהנתח של בעיות הנגרמות כתוצאה מענייני זרע עלה משמעותית ולדעתי כבר מגיע ל-50% מהמקרים. חוץ מזה, אנחנו דוחים היום הרבה יותר תורמים מבעבר בדיוק בגלל זה. איכות הזרע של התורמים שלנו לפני 15-20 שנה הייתה טובה בהרבה מאשר האיכות של התורמים היום, ואפשר להגיד שנכון ל-2013 הרבה זוגות מתפשרים על זרעים באיכות פחות טובה, פשוט כי זה מה שיש בשוק. לא בדקתי את זה מחקרית, אבל זו התחושה".
"זו בהחלט תופעה מדאיגה", מוסיפה פרופ' חיימוב-קוכמן. "אם הגורמים המשפיעים על ירידה באיכות הזרע יישארו מגמת ההידרדרות תימשך, ואם המגמה אכן תמשך, בשנת 2030 גם תורמי הזרע יגיעו לריכוזי זרע גבוליים, והם עצמם עלולים לסבול מבעית פריון. באופן כללי, ההתרשמות שלי ושל ותיקים ממני בתחום היא שבאמת יש היום יותר הפרעות בזרע – ולא תמיד ניתן לתקן אותן בצורה טובה",. "זו אחת הסיבות לכך שלפני 30 שנים אמרו ששיעור הזוגות הלא פוריים בישראל הוא 10%, אבל היום מדברים כבר על 15% מהזוגות שאינם פוריים. זה גם קורה כי זוגות מביאים ילדים בשלב מאוחר יחסית בחייהם – הזרע של הגברים חלש, והביצית של האישה כבר לא מספיק חזקה כדי לפצות על האיכות שלו".
למעשה, הנתונים די מבהילים: על פי סקר שפורסם ב"רויטרס", אחד מכל ששה זוגות בארה"ב נמצא במצב של "חוסר פוריות", המתבטא בניסיון להיכנס להריון במשך לפחות שנה, ללא הצלחה. רבים מהם לא מחכים כל כך הרבה זמן, וממהרים לקבל ייעוץ רפואי ברגע שהם חושדים כי קיימת בעיה. "פעם זוגות היו מגיעים אלי אחרי שנתיים או ארבע שנים של ניסיונות להביא ילד לעולם –אבל היום אני רואה זוגות שמגיעים לקליניקה שלי גם אחרי 5 חודשים לא מוצלחים", סיפר ל- USA TODAY מרק גולדשטיין, מומחה פוריות ומחבר הספר "תינוק, סוף סוף!". המומחים מציעים להם מגוון טיפולים, שיכולים לעיתים להפוך גם את הגברים עם הזרע החלש ביותר לאבות מאושרים: "מאז תחילת שנות ה-90, עם הצלחת הטיפול בהזרקת זרע בודד לביצית ע״י מיקרו מניפולציה, חלה עליה דרמטית במספר הטיפולים לעקרות הזכר – ולמעשה ניתן כיום פתרון למיליוני גברים - אפילו כאלה עם 0% זרע בזרימה", מסבירה פרופ׳ דירנפלד. "בכ-50% מהמקרים האלה ניתן למצוא זרע ע״י ביופסיה של האשך, ומבחינת עקרות הזכר זו בשורה מדהימה שגרמה לעליה עצומה בטיפולי IVF בכל העולם. הטיפולים הללו עוקפים את רוב המקרים של עקרות הזכר, אבל הבעיה היא שהנקבה גם צריכה לעבור במסגרתם הליך של שאיבת ביציות".
אלא שלפרופ' זיידמן, רופא בכיר באגף נשים ויולדות במרכז הרפואי שיבא, חשוב להבהיר: גם הטיפולים החדשניים ביותר לא מצליחים באמת לתקן את הזרע שלנו. "בעיית זרע זו אחת הבעיות הבודדות ברפואה שלא הצלחנו לרפא – אין תרופה שאנחנו יכולים לתת כדי לשפר את הזרע, אין משהו שהופך את המצב", הוא מסביר, "המיקרומניפולציה היא לא טיפול בזרע. אנחנו יוצרים הריון אבל לא מרפאים את איכות הזרע של הגבר – הוא נשאר עם הבעיה".
יותר מכך, פרופ' חיימוב-קוכמן מבקשת להזכיר שגם כשההיריון כבר נוצר, ספירת הזרע הנמוכה של האב עשויה להשפיע על העובר – וייתכן שגם הוא בעתיד יסבול מאותה בעיה בדיוק: "תינוקות זכרים שנולדים להורים עם בעיית זרע נתונים בסיכון גבוה יותר לבעיות מולדות במערכות הרבייה שלהם ולבעיית זרע בחייהם הבוגרים", היא אומרת. לראייה, באיטליה, באירלנד וגם בישראל נרשמה נרשמה עליה במספר התינוקות שנולדו עם אשך טמיר או עם פתח שופכה שאינו ממוקם בראש הפין – תופעה שלפי נתונים שמפרסם בית החולים שערי צדק, מתרחשת היום כבר באחת מכל 300 לידות בנים בממוצע.
עלבון של ה-DNA?
חוסר היכולת להביא ילדים הוא התמודדות מורכבת ולא פשוטה. אלא שבזמן שהחברה מחבקת את הנשים שנתקלות בבעיה ותומכת בהן במופגן, נראה כי בין הגברים הנתקלים בקושי יש קשר שתיקה מעציב.
"יש לנו מאות זוגות שעוברים טיפולי פוריות בגלל הגבר, אבל בעוד נשים שסובלות מבעיית פריון מתייחסות לזה כאל בעיה רפואית – אצל הגברים זה אחרת", קובע פרופ' דניאל זיידמן. "הם לא מספרים לחברים שלהם שכבר חצי שנה הם מנסים להיכנס להריון וכלום לא קורה, הם שופטים את עצמם ורואים את זה כעלבון מיני, עלבון של DNA, רואים את זה כמכה מתחת לחגורה כי 'אפילו את האישה שלהם הם לא מצליחים להכניס להריון'. הם תופסים את זה כחובה שלהם –משהו שנכתב אפילו בכתובה".
"תראי, זו באמת הייתה מכה, פגיעה בגבריות", מאשר קדרון. "אני יודע שבזוגיות של אנשים אינטליגנטים אין סיבה שזו תהיה מכה לאגו הגברי, אבל ככה זה. זה כאילו החסירו ממך משהו, לקחו ממך משהו שהוא זכות טבעית – זה שיהיו לך ילדים משלך. היום יש לי ילדה בת 3, אריאל, ויש לנו קשר מדהים ולמי אכפת מזה שהיא לא שלי גנטית. אין לזה משמעות אמיתית בחיים. ועדיין, בעיקר בהתחלה, הייתי מסתכל במראה ורואה שהיא לא דומה לי – והלב נחמץ טיפה. אז אני לקחתי החלטה לא לצרוב את הדבר הזה ואני לא מוצא סיבה שזה יגדיר אותי, הרי כל אחד מקבל משהו אחד ומפסיד אחר בחיים, אז בסך הכל אין לי תלונות. זה רק קצת עצוב כשזה מגיע, אתה לא יודע למה זה קרה ומרגיש שזה לא פייר".
את השתיקה הגברית המוכרת שובר עכשיו קדרון בספר חדש "זרע הפורענות" – רומן שמספר על גבר שמגלה שהוא עקר, בוחן ומפרק את הגבריות הישראלית בכלל ואת הגבריות החדשה בפרט. ערן, הגיבור בספר, נעזר בתרומת זרע כדי להיות אבא. הזוגיות שלו ושל אשתו נטע מתפרקת, וערן נוטש את משפחתו הטרייה ובורח להודו.
"בדקתי ובזמן שיש המון נשים שכותבות על בעיות הפריון שלהן, אבל אין ספר בשום שפה בו גבר מדבר על הבעיה הגברית", מסביר קדרון. "לא חסכתי מהקוראים שום קושי שיכול לעלות מהמצב הזה, פשוט שילבתי הומור במקומות הקשים. יש בזה הרבה אבסורד, לבחור תורם לילדה שלך מתוך רשימה של תורמי זרע, אבל זה מה יש. חבל שיש ענן שתיקה סביב הנושא הזה", הוא אומר. "בפורומים אין גברים שחולקים את מה שקורה להם והנשים של אותם גברים כותבות שהם לא מספרים לאף אחד, אפילו לא למשפחה, שזה אות קין מבחינתם. זה לא צריך להיות ככה, לא צריך להתבייש כי לא עשינו שום דבר שהוא לא בסדר ובהחלט יכול להיות יותר גרוע. אני נפצעתי השנה ובישרו לי שלא אוכל לשחק יותר כדורגל וזה משפיע על החיים שלי יותר מבעית הפריון – ועל זה בסדר לדבר. התפישה שלנו מעוותת ואין לה אחיזה במציאות, הגיע הזמן לשנות את זה".