כשהייתי בערך בת 9 הבנתי לראשונה שאני אישה. זה לא היה בגלל סימני התבגרות בגופי שרמזו לי שגופי מתחיל להראות שונה. זה לא היה קשור לקוקו שאספתי משערי הארוך או לשמלות מלאות הבד שלבשתי. זה גם לא היה קשור לצבע הבגדים שלי או למספר הבובות שהושבתי על מיטתי.
הפעם הראשונה שהבנתי שאני אישה הייתה כשהודרתי והורחקתי מפעילות שמאוד רציתי אך ורק בשל היותי נקבה, בת, אישה. לראשונה הבנתי שאני ה"אחרת", ה"לא מתאימה". כך בפירוש נאמר לי. "המקום הזה מתאים רק לבנים", "לכי לשחק עם הבנות", "זה משחק רק של בנים".
סימון דה בבואר, פילוסופית, סופרת ופמיניסטית, כתבה בשנות ה-50 של המאה הקודמת את ספרה "המין השני" שהניח אבן יסוד לחשיבה המגדרית. בספרה היא טוענת כי נשיות היא מושג חברתי ולא ביולוגי. אישה לא נולדת אישה היא אומרת, היא נעשית אישה. אז כך נעשיתי אני אישה. למדתי מה מתאים לי ומה לא וגבולות אלו הגדירו את מהותי.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בינואר 2022, הפערים החברתיים בין גברים לנשים עדיין כאן. בתחום איכות התעסוקה מצבם של הגברים טוב יותר ממצבן של הנשים במרבית המדדים. בתחושת הביטחון של נשים ללכת לבד באזור המגורים בשעות החשכה, ובהיפגעות מהטרדה מינית קיים פער של 77% לרעת הנשים. בתחום הבריאות לא נמצאו הבדלים במדדים של הערכה עצמית של בריאות. במדדים של תוחלת החיים, קיים פער לטובת הנשים. במדדים של תחושת דיכאון ומקרים חדשים של מחלות ממאירות קיים פער לטובת הגברים. בתחום החינוך אחוז הזכאים לבגרות ברמת 5 יחידות במתמטיקה בקרב גברים גבוה יותר מהאחוז בקרב נשים.
ממה נובעים פערי התעסוקה והשכר?
בישראל של שנת 2022 עדיין עומדים פערי השכר בין נשים וגברים על כ 30% ולעיתים אף יותר. כדי לבחון את ההישגים בתחום התעסוקה חשוב להכיר מושג שהינו אחד מאבני היסוד בחשיבה המגדרית "תקרת הזכוכית". תקרת הזכוכית הינו מושג חשוב המשמש לתיאור "מחסום בלתי נראה", "מגבלה בלתי נראית" ובכל זאת בלתי עבירה שעוצרת מיעוטים ונשים מעלייה לשלבים העליונים של הסולם החברתי, ללא קשר לכישורים או להישגים שלהם.
אחת הנשים שהעלו למודעות את המושג הייתה גיי בראיינט, ששימשה כעורכת ראשית של המגזין המשפחה הנפוץ ביותר בארצות הברית Family Circle. בראיינט כתבה על כך שנשים מגיעות בקריירה שלהן לנקודה מסוימת ואז הן נעצרות ונתקעות. הסיבות הגלויות לחוסר ההתקדמות הן אף פעם לא מין או מגדר אך העובדה היא שבמקצועות רבים ובדרגות מסוימות של ניהול עדיין קיים רוב גברי ומיעוט נשי.
בנייר עמדה שהציגה שדולת הנשים לכנסת בנושא פערי השכר בין גברים לנשים בעמדות ניהול נכתב: "נכון לשנת 2018, שכרה החודשי הממוצע של אישה הוא כ-68.4% בלבד משכרו הממוצע של גבר (פער של 31.6%). ובמלים אחרות, במונחי שכר חודשי, על כל שקל שגבר מרוויח בממוצע, אישה מרוויחה בממוצע 68.4 אג' בלבד".
עוד נכתב בנייר העמדה: "מעסיקים רבים מחזיקים סטריאוטיפים ודעות קדומות בנוגע לעבודת נשים בשכר. נוסף לקונספציה המוטעית לגבי תרומתן הארגונית הנמוכה של נשים יחסית לגברים, ובשל המחויבויות המשפחתיות שלהן, מעסיקים רבים מתבססים על ההנחה הסטריאוטיפית כי תפקידן המרכזי של נשים אינו נמצא במקום העבודה כי אם בבית ובהמשך לכך נוטים להעניק שכר נמוך יותר לנשים".
מחקרים מצביעים על הבדלים מגדריים בניהול משא ומתן על שכר. התנהגויות ותכונות כמו אסרטיביות ודומיננטיות, וכדומה מזוהות עם גבריות, ונשים שנוהגות כך לעתים נתפסות כ"בעייתיות" ו"כוחניות" וזוכות ליחס שלילי מאת המעסיק. כתוצאה מכך, נשים נמנעות לעתים מלשאת ולתת על שכרן, דורשות שכר נמוך יותר או נוטות לקבל את השכר המוצע להן מלכתחילה. מחקרים מראים גם כי ציפיות השכר של נשים נמוכות מאלה של גברים, ושיעור נמוך במיוחד של נשים מתמקחות על השכר בכניסה למקום עבודה לעומת גברים. נשים גם נוטות פחות לבקש הזדמנות לקידום מקצועי ונוטות להגיש מועמדות למשרות או לקידום מקצועי רק אם הן עומדות בכל התנאים.
פערים שנוגעים לחיים ומוות
לא רק בשכר ובתעסוקה מוצבים גבולות עבור נשים. גם בתחומים שנחשבים מדעיים טהורים, "אובייקטיביים" כמו רפואה נמצאו פערים משמעותיים בין גברים ונשים.
בתקופה שלפני תקופת הנאורות שלט מודל המין האחד. האישה נחשבה לסוג נחות של גבר, ומכאן הוצגו איבר המין הנשי כגרסה קטנה יותר ובלתי מושלמת של האיבר הגברי. גישה זו השתנתה בתקופת הנאורות, אז בהתאם לשינויים חברתיים-תרבותיים, קיבלו לראשונה איברי המין הנשיים והגבריים שמות נפרדים, והם הפכו לניגודים מוחלטים כמעט לכל דבר. עם זאת המשיכה הרפואה והניחה, שנשים, למעט בכמה פרטים אינטימיים, הן למעשה גברים. פועל יוצא מכך היה שרוב המחלות הפוגעות בגברים ובנשים כאחד נחקרו בגברים בלבד; גם רוב התרופות נוסו על גברים בלבד.
למרבה ה"פלא" מסתבר שמחלות ותסמינים רבים, פיזיולוגיים ופרמקולוגיים, פועלים שונה אצל נשים לעומת גברים, וכך גם מידת התחלואה שונה בין אלה לאלה. הדוגמה המובהקת לכך היא התקפי לב. במשך שנים רבות רווחה הדעה כי התקפי לב נדירים אצל נשים, עד שהתברר שהתקפי לב ומחלות כלי דם מהווים גורם המוות העיקרי בקרב נשים – יותר נשים מתות מהם מאשר מכל מחלות הסרטן גם יחד. מחקר מבוסס-מגדר גילה כי הסימנים להתקף לב הנלמדים בבתי ספר לרפואה, כגון, כאב פתאומי בחזה השמאלי המקרין ליד שמאל, היו נכונים בקרב גברים בעיקר. לעומת זאת, אצל כ 20% מהנשים העוברות התקף לב, הסימנים שונים לחלוטין: אישה עשויה להתלונן במשך שעות על קוצר נשימה, עייפות, זיעה וכאב עמום שמקרין ללסת או לגב. בנסיבות אלה, אחת מכל ארבע נשים שהיו מגיעות למיון עם סימנים של התקף לב נשלחו הביתה עם דיאגנוזה של שפעת, תופעות גיל המעבר, או לחלופין "היסטריה". בנוסף, כשהנשים קיבלו טיפול, נמצא כי מתן תרופות לנשים שנוסו על גברים בלבד לא בהכרח עזר להן, ולעתים אף הסב להן נזקים.
האפליה באקדמיה
אותו המדע שלא חקר את גוף האישה נרתם בשלהי המאה התשע-עשרה, לחקור את ההבדלים לכאורה הקיימים במח בין נשים וגברים (אגב, המחקר זה ממשיך להתקיים עד היום). הטריגר למחקר היה רצונן של נשים לפנות ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה, במחקר "גילו" המדענים כי מוחם של נשים קטן ממוחם של גברים, ומכאן שמבחינה אינטלקטואלית נשים נחותות מגברים. רופאים אף הזהירו כי יתר גירוי אינטלקטואלי למוח האישה עלול לפגוע ביכולת הפריון שלה, עקב התכווצות הרחם והידלדלות השדיים, להביא עליה תינוקות חולים וחמי מזג.
עם זאת ידוע לנו על נשים במאות ה 14 עד ה-16 שלמדו אך היו אלה נשים שגדלו במשפחות אמידות בערי איטליה ואנגלייה שלמדו בבתיהן עם אבותיהן המשכילים, או עם מורים הומניסטים. גם במאה ה-17 היו נשים שתרמו תרומה חשובה להתפתחות האסטרונומיה. ידוע על כמה מלומדות גרמניות שעבדו במצפי כוכבים, ואף פרסמו חיבורים מדעיים. אך אסטרונומיות אלה רכשו את השכלתן באופן פרטי; רובן היו בנותיהם או נשותיהם של אסטרונומים, והן סייעו לבני משפחותיהן בלי לקבל הכשרה אוניברסיטאית או הכרה אוניברסיטאית כלשהי.
למעשה, האוניברסיטאות הראשונות שנוסדו לפני קרוב לאלף שנים, פתחו את שעריהן עבור נשים רק במאה ה-19. במהלך המאות התשע–עשרה והעשרים הפכו בהדרגה האוניברסיטאות למוסדות מעורבים מבחינה מגדרית. פתיחתם של כל תחומי הידע בפני סטודנטיות ביטאה הכרה בעיקרון בדבר השוויון האינטלקטואלי הבסיסי בין גברים לנשים. נראה כי בפתחה של המאה ה-21 הטיעונים ששימשו במשך למעלה משבע מאות שנים להצדקת הדרתן של נשים מגוף הסטודנטים ומסגל המרצים באוניברסיטאות נשמעים, לעתים, אקטואליים למדי. בסקר שנערך לפני מספר שנים נמצא כי למרות שנשים מהוות כיום רוב בקרב הלומדים לימודים אקדמיים -כ- 58% בתואר ראשון, כ- 63% בתואר שני וכ-53% בתואר שלישי, שיעורן בקרב הסגל האקדמי נמוך ביחס לגברים - 55% מרצות, 37% מרצות בכירות, 29% בתקן פרופסור ו-17% פרופסוריות מן המניין.
תהליכים חברתיים הם תהליכים איטיים וקשה לשרש מהשורש כשהשורש כל כך עמוק וחזק ונטוע אלפי שנים עמוק באדמה. עם זאת, עברנו דרך ארוכה מהימים בהם אישה לא יכלה ללמוד ועד היום בו אני כותבת כאן ב-mako. לא עלינו המלאכה לגמור אבל אסור לנו להיבטל ממנה.
ד"ר טליה גולן, ד"ר למגדר, חוקרת, כותבת ופעילה חברתית בתחום של זכויות במרחב הגינקולוגי