כשאתם פוגשים אותי במיון, מביאים את הילדה החולה שלכם שעלה לה החום באמצע הלילה, אתם מקווים שאני אעשה את המקסימום למענה. ואני באמת אעשה את זה. אבל אתם כנראה לא יודעים שאני על הרגליים כבר 20 שעות או יותר אחרי שתיזזתי כל הלילה ממטופל למטופל. אתם כנראה לא יודעים שתורנות של רופאה מתמחה נמשכת 26 שעות ויותר. ולכן המקסימום שאני יכולה לתת לילדה שלכם מוגבל, ואני לא יכולה לטפל בה הכי טוב שאני יודעת. זה מתסכל. ואני לא מתוסכלת בגלל שאני לא ישנה – אני מתוסכלת בגלל שאני לא יכולה לעזור לילדה שלכם כמו שמגיע לה.
במשרד הבריאות אומרים לנו: ככה זה היה תמיד. רופאים ורופאות תמיד עשו תורנויות ארוכות כאלה. מה זאת אומרת ככה זה היה תמיד? פעם גם היו עושים ניתוחים בלי הרדמה, פעם לא היו חיסונים, פעם היתה פה שחפת. הרפואה התקדמה מאד, ויחד איתה ההבנה שאנשי רפואה צריכים לתת את המיטב. אבל כשאנחנו עושים תורנויות של 26 שעות אנחנו לא יכולים לתת את השירות הכי טוב גם אם אנחנו רוצים - ואנחנו מאוד רוצים. הרי בדיוק בשביל זה הלכתי ללמוד רפואה 6 שנים, לא?
הכותרות תמיד מספרות לכם על הזקנה במסדרון, אבל הבעיה האמיתית היא לא המחסור במיטות. הבעיה האמיתית היא מחסור בתקנים. כי מה זה יעזור אם יהיו מספיק מיטות לחולים ולא יהיה מי שיטפל בהם? וזה לא שאין מספיק סטודנטים שמסיימים את לימודי הרפואה. יש המון כאלה, אבל כנראה שאתם לא יודעים שמאות סטודנטים שמסיימים לימודי רפואה מובטלים. יש רופאים אבל אין תקנים. לא ייאמן, נכון?
שלא תטעו – הרופאים והרופאות הישראלים הם הכי טובים בעולם. אנחנו באמת רוצים לעזור לכם. אנחנו פה כדי להציל חיים. אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה. לא מאפשרים לנו לעשות את זה. מערכת הבריאות שלנו – כלומר, הבריאות שלנו – בסכנה. על סף קטסטרופה. וזו הבעיה של כולנו, כי כשאנחנו קורסים – אתם נפגעים. אז איך יכול להיות שהגענו למצב הזה? איך יכול להיות שהבריאות שלכם, החיים שלכם, לא מספיק חשובים למדינה?
ד"ר רשא חורי היא רופאה מתמחה ברפואת ילדים וחברת הוועד המנהל בארגון המתמחים "מרשם"
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: איתמר מורז
עריכה: צופית אמירה
הפקה: ליהי פיין
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il