מזג האוויר בפאלם ביץ' מאוד נעים עכשיו. כבר לא כל כך חם בעיר הממוקמת לאורכה של רצועת חוף בחלקה הדרומי של פלורידה, שעה נסיעה ממיאמי. גם הנופים שם לא רעים בכלל. חופים יפהפיים בלתי נגמרים, אחוזות מפוארות ומכוניות יוקרה, ירוק בעיניים, אווירה של חופש תמידי, שקט וביטחון. ד"ר אבי שלגר, כירורג ילדים מבוקה ראטון הסמוכה לפאלם ביץ', יהודי-אמריקאי יליד ניו יורק, לא חשב פעמיים לפני שהחליט לעזוב את כל זה, את הקליניקות המשגשגות שלו, את אשתו וארבעת ילדיו, ולטוס לישראל לאזור מלחמה. למעשה, הוא היה הראשון להתנדב.
"באופן אירוני, הכאוס התחיל אצלנו עוד קודם", הוא מספר בראיון ל-mako בריאות, אחרי עשרה ימים שבהם התנדב בבית החולים לילדים שניידר בפתח תקווה, במטרה לסייע כמה שאפשר בניתוחים מורכבים. "סבא שלי, היה ניצול שואה. הוא נפטר בגיל 100 בחול המועד סוכות. המטרה המיידית של המשפחה הייתה להביא את הגופה שלו לקבורה בישראל ושכל המשפחה תטוס להלוויה. אומנם לא הצלחתי להשיג טיסה כדי להגיע בזמן לקבורה, אבל ההורים שלי הצליחו לטוס וגם אחי הגדול. הם הגיעו לישראל לפני שמחת תורה, ואני הייתי עדיין בפלורידה".
בעוד שהוריו ואחיו השוהים בארץ כבר סופגים מטחי טילים בשמחת תורה, שלגר שמע על המתרחש כשעבר בבית הכנסת בחג. "חבר שלי שמע על זה ומיד סיפר לי, ובראש אתה מייד חושב 'אוקיי, זו כנראה עוד התקפה, עוד אירוע. אבל די מהר התחילו להגיע הכותרות והבנו שזה אירוע שונה לחלוטין ממש שחווינו בחיים שלנו".
את מה שנותר מהחג הוא בילה, ביחד עם חברי הקהילה, בניסיון להשיג כמה שיותר מידע על המתרחש בארץ. "רצינו מיד להבין מה אפשר לעשות", הוא מסביר. כבר בתחילת האירוע, ד"ר שלגר וחברי קהילה ורופאים נוספים קיבלו בקשות מארגונים יהודיים מקומיים להתנדב. בעוד שרופאים ישראלים שמתמחים בחו"ל עלו על מטוסים כדי להתנדב, גם בקהילות היהודיות האמריקאיות החלו לנסות לארגן צוותי רפואה שיכולים לטוס ארצה. "כל הארגונים פה מיד התאגדו והתחילו לעבוד. שלחו לנו די מיד בקשה להירשם, כי לא היה ברור בדיוק כמה רופאים וצוותים רפואיים צריך בכלל. אז כמו אנשים אחרים, מיד נרשמתי. יותר מאוחר התברר שמה שהכי זקוקים לו זה כירורגים, ומרדימים ומומחי כוויות".
מבחינתו, הוא היה טס לישראל כבר ביום הראשון למלחמה. אלא שרוב הזמן עד שהגיע, הוא עבר למעשה בניסיון להבין מה קורה, איזה סוג של עזרה נדרשת ועסק בשלל תיאומים בירוקרטיים. הוא עבד דרך ארגון יהודי רפואי בשם JOMA, שריכז את הבקשות מישראל לסיוע רפואי וגם עבד מול הגורמים הרלוונטיים בישראל שיכולים לזרז מתן רישיונות עבודה לרופאים אמריקאים בישראל. החיבור הזה היה קריטי, הוא אומר. בלי הרישיון לא הייתה שום דרך להתנדב בתור כירורג בארץ. מה שסייע לחבר אותו מהר הוא הקשר הקודם שלו עם ד"ר דרגן קרברושיץ', מנהל המחלקה הכירורגית בבית החולים שניידר, שאותו הוא מכיר דרך הקהילה הבין-לאומית של מנתחי הילדים המתמחים בכירורגיה זעיר פולשנית. "ד"ר קרברושיץ' הגיש בקשה לקלוט אותי דרך שניידר כדי לסייע, ובבית החולים מאוד עזרו עם הבירוקרטיה והרישיונות, בעוד ש-JOMA ארגנו וניהלו את פרטי הנסיעה", הוא מספר.
שלגר,44, מחובר לישראל מאז ומתמיד, ואף התגורר פה לסירוגין במשך כמה שנים. "למדתי שנתיים בישיבה, ומאוחר יותר בתוך ההתמחות שלי ברפואה עשיתי תקופת מחקר בהדסה עין כרם, כך שאני בעצם בא והולך. אח שלי ואחותי גרים בישראל. גיסי מגויס לצה"ל עכשיו". היום הוא עובד ב-Palm beach network, רשת בתי חולים, ומדלג בין שתי קליניקות המתמתחות בניתוחים לילדים. ההתמחות שלו היא החל בניתוחים זעיר-פולשניים, כלומר, ניתוחים הדורשים מינימום של התערבות, דרך ניתוחים אונקולוגיים ופציעות פנימיות כתוצאה ממשחקי ספורט, ועד ניתוחי מעי מורכבים לבני נוער שמקבלים את החיים שלהם בחזרה.
איך המשפחה שלך קיבלה את העובדה שאתה טס לארץ?
"הבנות הגדולות שלי, בנות שמונה וחמש, דאגו קצת. אשתי מאוד תמכה בנסיעה שלי וכמובן שהיא גם דאגה. היא מראש בלחץ כי אחיה בצבא, יש לו כל הזמן משימות בתוך עזה, אז זה רק עשה את זה יותר לחוץ עבורה. אבל בשלב הזה כולם מחפשים לעזור וגם מוכנים להקריב בשביל זה. אפילו בת השמונה שלי הבינה את זה".
שבועיים וחצי לתוך המלחמה, הוא נחת בארץ והתייצב מיד בשניידר, תחת פיקודו של ד"ר קרברושיץ'. "זה בית החולים הגדול במדינה, והם תמיד מכסים את כל בתי החולים בארץ. המטרה הייתה לכסות ניתוחים של ילדים מבתי חולים שלא יכולים לתפקד בעקבות המצב או מצויים בעומס לא רגיל, כמו ברזילי ויוספטל", הוא מסביר. הניתוח הראשון שערך בימים הראשונים היה של ילד בן 8 מאילת שסבל מחסימת מעיים. "זה ממש לא אופטימלי לילד להיות עם חסימה, אז הטיסו אותו מיד לשניידר לניתוח", הוא אומר. שלגר התרשם במיוחד מרמת התיאום וההתגייסות המיידית. במקרה אחר שאותו לא ישכח, הוא ניתח ילדה בת 4, ערביה-ישראלית. "בית החולים מכיר אותה כבר כמה זמן, וזה היה הניתוח הכי קריטי שהייתי בו. זה רק הדגים לי איך שניידר הוא בית חולים שהוא כמעט מראה של החברה הישראלית. כל הרופאים והצוות והעובדים הם גם ערבים וגם יהודים, מעורבבים ומחוברים ומתואמים באופן נפלא. זה עובד שם חלק לחלוטין. זה משהו שאנשים מחוץ לישראל לא יכולים להבין, אנשים לא תופסים שיש פה ערבים וישראלים שעובדים ביחד לטובתם ולטובת הכלל. היה נהדר לראות את זה, ובכלל את ההתגייסות של כולם. אני מקווה שגם אנשים מחוץ לישראל יוכלו להמשיך להעניק כמה שיותר תמיכה ולעשות שינוי".
הוא כמובן לא שולל גיחה נוספת להתנדבות, שלא לומר היה שמח מאוד אם יקראו לו. "עכשיו כשעניין הרישיון מסודר, אני יכול להגיע שוב במהירות אם צריך. אני אסיר תודה שכל הדבר הזה עבד ככה". את הימים שהוא היה בארץ, הוא לקח כימי חופש מהעבודה. "ניקיתי לחלוטין את הלו"ז שלי ולקחתי כמובן חופשה על חשבוני. זה לא משהו שיכול להיות מתנה של מישהו, זה משהו שאני רציתי לתת".
ד"ר מרים (מימי) קנול, מייסדת ומנכ"לית Jewish Orthodox Women’s Medical Association) JOWMA), אשר אירגן את הבאתו של ד"ר שלגר לארץ אמרה כי: "השליחות של JOWMA היא להביא לישראל את הרופאים המומחים המובילים בארה"ב כדי לסייע בגישור על הפערים במתן טיפול רפואי שגרתי וקריטי שנפגעו כתוצאה מהעיסוק בלחימה. זוהי זכות עבורנו לעזור לאחינו ואחיותינו בישראל בכל דרך שנוכל".