בארצנו דלת המשקעים אנחנו רגילים הרבה יותר לחמסין מאשר לשלג. לכן, כשפלא הלבן הזה מכסה את העיר, אנחנו לא כל כך יודעים מה לעשות עם זה, ללכת לעשות מלאכי שלג בעירום? לפתוח את הפה ולחכות שיפול לנו פתית על הלשון? או פשוט לקחת חופן שלג מהרצפה ולנשנש אותו כמו ברד? ובכן, התשובה לכך היא קצת מורכבת.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
לפני שנדע אם אפשר לאכול אותו, חשוב שנבין איך הוא נוצר. שלג וברד למעשה מתחילים בצורה זהה, אך ההבדל ביניהם קורה איפשהו בדרכם למטה אל הקרקע. הכל מתחיל כאשר טיפה נוצרת על גבי חלקיק אבק, שזה כבר לא מעורר תיאבון. בכל אופן, טיפת המים הזו יכולה להיווצר גם על גבי חיידקים מסוימים, שמכילים חלבונים מיוחדים שמאפשרים להם ללכוד את טיפת המים ולשמש כגרעין ראשוני לפתית השלג. וכך למעשה השלג משמש כמנגנון הפצה של החיידקים למרחקים ארוכים.
הסרטון הופק בידי Bytesize Science ותורגם בידי צוות האתר דוידסון אונליין
ואם זה לא מספיק משכנע, דעו לכם שהמבנה של פתיתי השלג הוא כזה שנוטה לצבור מזהמים כמו פיח או אבק, והוא מעין "מברשת אבק" לאטמוספירה. ככל שיורד יותר שלג, כך פוחת הזיהום האטמוספרי, וכולכם כבר מבינים לאן הזיהום הזה הולך. אבל אפשר להירגע, רמות הזיהום בפתיתי השלג היא מתחת לסף הרעילות. אז אם כבר פתחתם את הפה והכנסתם פתית שלג, אתם לא תמותו מזה, זה סתם קצת מגעיל.
* יעוץ: ד"ר ארז גרטי, דוקטור לאימונולוגיה במכון דוידסון לחינוך מדעי.