אחד הקשיים הגדולים שאנחנו חווים בתקופת הקורונה, מלבד הפחד מהמחלה עצמה והחרדות הכלכליות והאחרות הנלוות, הוא השעמום שבהסגר הביתי. אנשים, ובעיקר ילדים, שלא יכולים לצאת החוצה נאלצים להעסיק את עצמם ברוב שעות היממה, ועם כל הכבוד לאייפדים, לטלוויזיה ולאינטרנט – גם זה נמאס לפעמים. אבל האם השעמום הזה הוא תופעה שלילית? מתברר שלא בהכרח. במגזין "גלאמור" הבריטי שוחחו עם כמה מומחים בנושא.

לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

דוקטור קרוליין ליף, מומחית למדעי המוח הקוגניטיביים מסבירה שדווקא תחושת השעמום מפעילה רשת חיונית במוח שלנו. היא נקראת רשת במצב ברירת מחדל (default mode network), והיא חיונית במיוחד לתפקוד המוח", היא אומרת. ״כשאנחנו לבד עם המחשבות שלנו, אנחנו למעשה מאתחלים את המוח ומפעילים את הרשת הזו, שהיא חלק מתפקודו הבריא של המוח. זו רשת שאמנם לא מפסיקה לפעול לעולם, אבל היא דורשת מאיתנו לבלות פחות זמן מול הטכנולוגיה, ולחשוב באופן עמוק כדי לשגשג.

דוקטור ליף ממחישה זאת על ידי שני צילומי מוח, אחד משנות ה-70 ואחד מימינו. התצלום השני נראה כמו רשת סבוכה של עצבים אשר קשורים ומסובכים זה בזה, בעוד הראשון נראה נקי וחלק יותר. הסיבה, לטענתה, היא שלפני 50 שנה בילינו יותר זמן לבד עם המחשבות שלנו – ״קראנו יותר, הקשבנו יותר היינו משחקים יותר והשתמשנו בדמיון שלנו יותר״, היא אומרת. ״לא היינו צריכים משהו ביד, היינו פשוט יושבים. היום, בעידן הרשתות החברתיות, זה נעלם לחלוטין״.

משרבט
תנו ליצירתיות לצאת | צילום: NuStock, Istock

סוזן גרינפילד, מומחית אחרת לחקר המוח, הולכת צעד אחד קדימה וטוענת שאנחנו מזיקים לעצמנו מבחינה פסיכולוגית: ״לשימוש היתר במדיה חברתית יש אפקט פסיכיאטרי משמעותי״, היא אומרת, ״בתור ילדים אנחנו רגילים לשחק ולהשתמש בדמיון שלנו. היינו בונים מבצרים ומקומת מחבוא, וזה היה חשוב מבחינה קוגניטיבית משום שאנחנו היינו בשליטה על הנרטיב של עצמנו, זה היה הסיפור שלנו, העולם הפנימי שלנו. עכשיו, גירויים חיצוניים של מסכים וכדומה קובעים כיצד המוח שלנו פועל, ולכן הוא לא מונע לפעולה כתוצאה מתהליכים פנימיים״.

מחקר שנערך באוניברסיטת KU Leuven בבלגיה מצא כי רוב האנשים פונים לסמארטפון ולרשתות חברתיות בכל שניה פנויה שיש להם ביום – בזמן שהם מחכים לאוטובוס או למעלית, בזמן שהם ממתינים שהאוכל יתבשל ואפילו בשירותים. כך שמצב של בידוד או הסגר ביתי הוא קטסטרופה שאין לה גבולות מהבחינה הזו. מחקר אחר שנערך בשנה שעברה באוניברסיטאות שונות באוסטרליה ובסינגפור הוכיח ששעמום מסוגל להוביל לפרץ של יצירתיות ופרודוקטיביות. הנבדקים בניסוי הוכרחו לבצע משימות ׳משעממות׳ כמו למלא קערות בחרוזים, ולאחר מכן הפגינו יותר יצירתיות בתרגילים מאשר אלה שלא ביצעו את אותן המשימות. משמע שמשימת החרוזים המשעממת רק חידדה את המוח שלהם.

בספר ״The Upside of Downtime: Why Boredom is Good״ טוען הסופר סנדי מאן כי שעמום הוא ״חיפוש אחר גירוי מוחי שאינו מספק״. כשאנחנו לא מסוגלים למצוא את זה, לטענתו, המוח שלנו פשוט ייצור אחד. הספר, למשל, מתאר כיצד חלומות בהקיץ יכולים להוות יתרון עבור המוח שלנו, וכיצד שעמום יכול למעשה להיות יעיל בשמירה על הבריאות המנטלית.

עוד על נגיף הקורונה:

>> אז מה הבידוד החברתי הזה יכול לעשות לנו?
>> "הקורונה היא סתם מגפה עם יחסי ציבור"
>> האם זו הסיבה שהקורונה היכתה חזק באיטליה?

ולכן, בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם מחפשים מה לעשות ופונים לסמארטפון, נסו לעצור את עצמכם שנייה ולבלות זמן עם המחשבות שלכם. ליהנות מהשקט, ולהבין שהבריאות הנוירולוגית שלכם תלויה בזה. עדיין משעמם? דברו עם חברים, קראו ספרים, האזינו למוזיקה, למדו שפה חדשה או לנגן על כלי. אפילו צבעו בחוברת צביעה. ״לא חייבים לבלות את כל היום בלעשות את זה״, אומרת דוקטור ליף, ״אבל אתם צריכים לבלות לפחות חלק מזמן במהלך היום כדי להפעיל את רשת ברירת המחדל שלכם״. וזכרו ששעמום הוא בעצם כמו חדר כושר למוח.