ד"ר ד', רופא בכיר בדנה איכילוב, הוא סגן אלוף במילואים, קצין בחיל האוויר העוסק בפינוי המוסק של הפצועים. החל מ-7 באוקטובר הוא נדרש להתמודד עם העומס העצום שנובע משילוב בין התפקיד הצבאי שגויס אליו לבין המשך התפקידים והמשימות שלו בבית החולים. "לשמחתי, לא נותקתי לחלוטין וכבר מהשבועות הראשונים הצלחתי להגיע לפחות לימים בודדים לבית החולים ולהמשיך להיות שותף בקבלת החלטות ובמתן המענה הרפואי לחולים שלנו,, הוא מספר בראיון ל-mako בריאות. "אני מאד גאה בצוות המחלקה שלקח על עצמו את המשימות של המגויסים, וביצע יותר תורניות, יותר כונניות. הנטל על כל אחד ואחת התגבר משמעותית".
בנוסף, הוא מתמודד עם המצב גם בהיבט האישי - 3 מילדיו גויסו למילואים, ואחד מהם אף נכנס ללחימה במקומות מסוכנים מאד בתוך עזה. "החוויה במלחמה הנוכחית שונה מאוד ממלחמות קודמות, והתחושה מורכבת מתמהיל של גאווה בילדים שלי ופחד עצום שחלילה יחוו פגיעה גופנית או נפשית".
תוכל לתאר לנו רגע דרמטי במיוחד שזכור לך מהתקופה האחרונה?
"למעשה כל הפעילות הצבאית היא רצף של רגעים דרמטיים. בכל פעם אני נפעם מחדש מהיכולת של צהל וחיל האוויר לרכז מאמצים של עשרות קצינים וחיילים, אמצעים טכנולוגיים ובעיקר מסוקים, כדי לפנות פצועים באופן מהיר, יעיל ומקצועי. רגע אישי ודרמטי במיוחד שזכור לי היה כאשר נדרשתי להיות שותף במשימת פינוי מוסק של פצועים מתוך הרצועה, ותוך כדי הפעילות אני מבין שמדובר בסיוע ליחידה הצבאית שהבן שלי משרת בה כמילואימניק. מובן שברגעים כאלה החשש והדאגה כאבא שלי כאבא הצטרפו לתחושת הרגילות שמלוות כל משימה כזאת. תחושות אלה התחזקו כאשר הצטרף אליי טייס אשר גם הבן שלו היה עם הבן שלי. אין ספק שבמלחמה הזאת יש הישגים מדהימים בהצלת חיים ובפינוי פצועים בזמני שיא המאפשרים להביא פצועים קשים מאד לחדר ניתוח וכך להצילם".
מהו האתגר המשמעותי שאיתו אתה והצוות שלך מתמודדים כרגע?
"האתגר המרכזי שלי ושל כל העוסקים בפינוי פצועים הוא להיות בכוננות שיא, ולתת מעצמנו את הטוב ביותר באופן המהיר והחד ביותר. חשוב שהיכולת הזאת תישמר לאורך זמן וככל שיידרש".
מה תוכל לספר על רוח הלחימה של החיילים?
"רוח הלחימה של היחידה שבה אני נמצא היא פשוט מדהימה. מדובר באנשיי מילואים, שחלקים כבר הרבה מעבר לגיל הפטור. הם יוצאים מגדרם כדי לבצע את המשימה הלאומית באופן מושלם.