האם באמת חסרות מיטות אשפוז בבתי החולים בישראל?

ליצמן לא מוכן שהקטסטרופה הזאת תהיה רשומה על שמו. בראיון ל"ישראל היום" ביום שישי האחרון הוא אמר: "ברור שיש בעיה של מיטות אשפוז, אבל צריך לזכור שאלו תמונות שאנחנו רואים כל שנה בחודשי החורף, והתקשורת שמחה להראות אותן. גם כדי להתנגח בי, וביתר שאת כי אנחנו בתקופת בחירות. מצב הרפואה הישראלית מעולם לא היה טוב יותר, ואני מבטיח - בשנה הבאה המצב ישתפר".

האם ליצמן צודק, ואכן הפרסומים הללו הם חלק ממסע תקשורתי שנועד להכפיש אותו לקראת הבחירות, או שמדובר בבעיה אמיתית?

1. כמה מיטות צריך בכלל?

התשובה לשאלה זו תלויה בקביעת מדיניות ממשלתית. למשל, האם הממשלה מעוניינת לשמר את המצב הנוכחי, להגדיל את מספר מיטות האשפוז או להפך - להפחית את מספרן? לא ברור.

כל דיון בשאלת המיטות חייב להתחיל מנתוני הבסיס: מספר המיטות לאשפוז כללי בישראל (לא כולל גריאטריה ושיקום) ב-2016 היה 2.3 מיטות ל-1,000 נפש - לעומת ממוצע של 3.6 מיטות ל-1,000 נפש ב-OECD. כלומר, שיעור המיטות בישראל נמוך ב-56% מהממוצע ב-OECD. כלכלן הבריאות פרופ' גבי בן נון מצא כי בין 2009 ל-2019 גדל מספר מיטות האשפוז הכללי ב-8%, לעומת גידול של 20% באוכלוסייה באותן שנים.

מומחים מעריכים כי לאור הגידול המהיר באוכלוסייה (ישראל היא שיאנית הילודה ב-OECD, עם 3.1 ילדים בממוצע לאשה), ובמקביל גל ההזדקנות המואץ שאנו נמצאים רק בתחילתו, יש להוסיף 350-400 מיטות אשפוז בשנה בעשור הקרוב. כלומר, דרושה תוספת של 3,500-4,000 מיטות רק כדי לשמור על המצב הקיים, שרחוק מלהיות מזהיר. ואולם ישראל מאוד רחוקה משם: ב-2015-2017 נוספו 337 מיטות אשפוז כללי בלבד. 

>> מה כדאי לעשות כשמגיעים למיון בשיא הצפיפות?

2. זה היה סיפור של חורף, לא יותר?

לאור הנתונים שהצגנו, התשובה שלילית. מערכת האשפוז הישראלי היא השנייה בצפיפותה ב-OECD, עם תפוסה ממוצעת של 94% בשנה, לעומת ממוצע של 75% במדינות הארגון.

משמעות המספרים הללו ברורה: מערכת הבריאות הישראלי פועלת בכל ימות השנה, חורף וקיץ, בתפוקה ובתפוסה שקרובה לקצה גבול היכולת שלה - ובמקרים רבים מעבר לכך.יעקב ליצמןאמיל סלמן

בנוסף, הזרזיף האטי של תוספת המיטות לא מתחיל אפילו להתכתב עם קצב הזדקנות האוכלוסייה ועם הגידול במספר החולים הכרוניים והחולים המורכבים, שלעתים מתמודדים עם כמה מחלות כרוניות במשך שנים ארוכות. למערכת אין "יתירות", כלומר, היא לא בנויה כדי להתמודד עם עלייה פתאומית במספר המאושפזים, כמו במקרי מלחמה, מגפה או אסון טבע.

מול טענתו של ליצמן, שלפיה "אלה תמונות שאנחנו רואים כל שנה בחודשי החורף", יש להזכיר כי בעוד מלחמה עם נפגעים רבים בעורף היא אירוע נדיר - החורף הוא לא התרחשות פתאומית, אלא מציאות ידועה מראש שחוזרת על עצמה מדי שנה. מסיבה זו ממש שומרות מערכות בריאות בכל העולם על שיעור מסוים של יתירות, כדי לאפשר תפקוד נורמלי גם במצבי קיצון. חוץ מזה, ההסבר של ליצמן ממש לא מנחם את המטופל ששוכב במסדרון או את האחות שכורעת תחת הנטל.

3. מיטה היא גם סמל לתפקוד תקין

העיסוק במיטות אשפוז אינו מסתכם רק במחסור במיטות עצמן. המיטה היא סמל לדברים חשובים מאוד: כל מיטת אשפוז מגיעה עם תקנים נלווים של צוות רפואי - רופאים ורופאות, אחים ואחיות. כאשר מוסיפים מיטות מעבר לתקנים, הן לא מגובות בתוספת כוח האדם הדרושה, מה שמגדיל עוד יותר את העומס הרב על הצוות. 

מלבד עומס העבודה, אשפוז בתנאי צפיפות יוצר שחיקה מסוכנת בקרב הצוות הרפואי, דבר שפוגע בטיפול וביכולת של הצוות להעניק יחס וחמלה למטופלים, ופוגם בהקפדה על היגיינה חיונית. הצפיפות היא גם כר פורה להתפתחות זיהומים, וזה עוד לפני שדיברנו על הפגיעה האנושה שנגרמת לכבוד החולה בעודו מאושפז במסדרון תחת אורות הניאון, כשעוברים ושבים חולפים על פניו.

4. עוד מיטות יפתרו את המצוקה?

התשובה אולי תפתיע, אבל לא בטוח שתוספת מיטות היא כיוון הפעולה היחיד. העומס על המחלקות הפנימיות הוא לא רק תוצאה של מחסור במיטות, אלא גם סימפטום לחולשתן של שאר החוליות בשרשרת של מערכת הבריאות הציבורית: החוליה שקודמת לאשפוז והחוליות שאחריו.

בישראל יש מעט מאוד אפשרויות של טיפול בקהילה (אשפוז ביתי, ביקורי בית, אשפוז יום בקהילה וכדומה). לכן, רבים מוצאים את דרכם בלית ברירה למחלקות בבתי החולים. בעיה זהה קיימת בחוליה שאחרי האשפוז: מיעוט מסגרות שיקום וגריאטריה יוצר פקק במחלקות הפנימיות, וגורמות לכך שמטופלים רבים שמבחינה רפואית כבר כשירים להשתחרר לביתם נשארים עוד ימים רבים במחלקה.

5. אז צריך להוסיף מיטות או לא?

כן, צריך להוסיף בדחיפות מיטות רבות לבתי החולים, כדי לשמור על צלם אנוש של המאושפזים ולהדביק את קצב הגידול והזדקנות האוכלוסייה.

אבל אפשר וכדאי להשקיע גם בחוליות האחרות בשרשרת. בעולם מבינים כיום שאשפוז בבית חולים, על שלל מגרעותיו (סכנת זיהומים, דיסאוריינטציה ונפילה ממיטות, עלויות גבוהות) אמור להישמר למקרים הרפואיים הקשים ביותר, ואילו רוב הטיפול וההשגחה במקרים של מחלות כרוניות צריכים להתבצע בקהילה ובבית המטופל.

כך או כך - כל פתרון שייבחר, בין אם תוספת מיטות, פתיחת בית חולים חדש או הרחבת הטיפול והאשפוז בקהילה, יחייב את הממשלה להגדלה משמעותית של ההשקעה הציבורית בבריאות. כיום, ישראל משקיעה בבריאות פחות ממדינות אחרות — 7.4% מהתמ"ג לעומת ממוצע של 9% ב-OECD. ישראל היא גם אחת המדינות היחידות בארגון שלא הגדילו במשך עשור את שיעור ההוצאה הציבורית לבריאות.

6. מי יכול לחולל את השינוי

ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מרבה להתבטא בנושאי בריאות, ואם כן - זה בדרך כלל כדי להלל את המערכת היעילה (או לזלזל במתלוננים, כמו שעשה באוקטובר לאורנה פרץ מקריית שמונה, שמחתה בפניו על סגירת חדר המיון בעיר ונענתה ב"את לא מעניינת").

מערכת הבריאות הישראלית אכן יעילה מאוד במונחים של הוצאה על בריאות מול תוצאות כמו תוחלת חיים ותמותת תינוקות - אבל היעילות הזו חצתה מזמן את הקו ומתבטאת בתופעות כמו אשפוז במסדרונות, הסתמכות על בני משפחה לטיפול במאושפזים, ושחיקה פראית של הצוותים.

השינוי, אם יגיע, חייב להיות במסגרת החלטה פוליטית של הממשלה לגבי סדר העדיפויות שלה. במשרד הבריאות מדברים הרבה באחרונה על העלאת מס הבריאות לצורך יצירת תקציב מוגדר וייעודי - אך זו אינה החלטה שנתונה בידי מנכ"ל המשרד ואפילו לא בידי השר. זו החלטה של ממשלה. האם תקום בישראל ממשלה שתחליט לבצע שינוי?

הכתבה פורסמה לראשונה ב-TheMarker

לעוד כתבות באתר:

>> 160 אלף שקל בחודש: מה הבעיה עם רופאים עשירים?
>> יהודה גליק: האיש ששילם מחיר כי נלחם בחברות הטבק