התקופה הנוכחית שבה אנחנו נמצאים רוב הזמן בבית, מועדת "לתאונות רפואיות ביתיות". אחרי הכל בתקופה שבה אנחנו מבלים הרבה בבית הילד לומד להכין חביתה לבד והילדה חותכת בפעם הראשונה סלט בסכין חד. התקופה הנוכחית היא "זמן פציעות" והורים לילדים קטנים יודעים שאין לזה שום קשר לכדורגל.
חשוב לציין שלא עם כל חתך או כווייה כדאי או רצוי לרוץ לרופא או לחדר מיון. יש מקרים שבהם טיפול ביתי בפירוש יכול להקל, לסייע ולפתור את הבעיה. בכל מקרה: אם יש ספק - אין ספק. המדריך הבא נועד לתת פתרון ראשוני למקרי תאונות ביתיות קלות, אבל הוא אינו תחליף לייעוץ רפואי וכל מקרה לגופו.
כוויות הן חלק מהחיים אבל...
אין כמעט אנשים שלא נכוו בחייהם. הצתת גפרור כדי להדליק סיגריה או הדלקת אש בכירת הגז לשם בישול הם אירועים תמימים כביכול שעלולים להסתיים באסון גדול. כווייה היא פגיעה נפוצה וקשה בשכבות שונות של העור שגורמת לפגיעה בתפקוד העור ולהופעת כאב. כולנו מכירים כוויות שנגרמות מחשיפה לשמש (או ממיטות שיזוף). אלו הן כוויות בדרגה ראשונה שמלוות בכאב, רגישות ובשלב מאוחר יותר התקלפות של האפידרמיס. כדי לטפל בכוויות אלה יש למרוח קרמים ומשחות ייעודיות להרגעת העור.
כוויות נוספות יכולות להיגרם כתוצאה מנוזלים חמים, אביזר חם (כגון מגהץ או מיישר שיער), אש, כימיקלים, וחשמול בסביבה הביתית.
לכוויות ארבע דרגות: דרגה ראשונה היא כווייה שטחית שמתבטאת בכאב, אדמומיות ונפיחות, שחולפים כעבור כמה ימים (כמו כווייה משמש). בכווייה מסוג זה הפגיעה היא באפידרמיס, שכבת העור החיצונית. כווייה בדרגה שנייה פוגעת בשכבת האפידרמיס וחלק משכבת הדרמיס וגורמת לכאב חזק, אודם ושלפוחיות על העור (ניתוק והתקלפות של שכבת האפידרמיס). כווייה בדרגה שלישית היא חמורה יותר וגורמת לפגיעה בכל שכבות העור (אפידרמיס וכל עובי שכבת הדרמיס), מה שאומר שהעור באזור זה נפגע לחלוטין ולא יכול להתרפא מעצמו. אזור של כווייה בדרגה שלישית לרוב (תלוי בשטח הפגוע) זקוק להתערבות ניתוחית לצורך ניקיון העור הפגוע והחלפתו בעור בריא. כווייה בדרגה רביעית היא כווייה עמוקה שבה נפגעת כל שכבת העור והכווייה פוגעת גם במבנים אנטומיים עמוקים מתחת לעור כגון שומן גידים ושריר.
טיפול בכוויות
בסביבת הבית ישנם כמה גורמים היכולים לגרום לכוויות: מים רותחים, משקאות חמים, שמן רותח, אביזרים חמים מהמטבח כמו מחבת, וגם מגהץ ומחליק שיער. חשמל וחומרים כימיים גם הם יכולים לגרום לכוויות. במידה שנכווים בבית מנוזל חם או מאביזר חם, רצוי לקרר את האזור במים קרירים באופן רצוף.
במקרים שבהם הפגיעה קלה (דרגה ראשונה) ואנחנו לא מזהים פגיעה באזור רגיש (לדוגמת חלל הפה, העיניים או איברי המין), טיפול ביתי שכולל קירור, הרגעת העור וחבישה יסייע להעלמת הכאב והאדמומיות. כדאי לשטוף את העור במים קרירים כדי להקל את הכאב ולמרוח משחות שנמכרות בבית המרקחת לדוגמת ביאפין, טרולאמין, או בפנטן. אפשר לחבוש כוויות קלות (עם שלפוחיות קטנות/קילופים) בחבישות על בסיס שומני (פראפין) כמו גזה וואלזין כדי שהכווייה, שהיא בעצם פצע פתוח, לא תדבק לחבישה. חשוב לבדוק שאין אלרגיה לאחד מרכיבי המוצרים.
כדי להעריך את היקף הכווייה (דרגה שנייה ומעלה) לא מסתכלים רק על העומק שלה, אלא גם על היקף/שטח פנים שהיא מכסה. שטח הכווייה נמדד באחוזים. שטח כף היד (של אותו אדם שנכווה) שווה ל-1%, זאת אומרת שניתן להעריך כמה פעמים כף היד נכנסת בשטח הפגוע ולחשב את האחוזים.
עם זאת, במקרים של כווייה חמורה יותר או במקרי כווייה באזורים נרחבים יותר, חשוב לפנות לעזרה רפואית דחופה ובינתיים לשטוף את הכווייה בהרבה מים קרירים ולעטוף את האזור הפגוע במגבת ספוגה במים. אין להניח תחבושות כמו צמר גפן, או בדים יבשים על האזור הפגוע מחשש שיידבקו לעור שנכווה. אסור להניח אבקות למיניהן, יוגורט, לבן, קפה או משחת שיניים על אזור הכוויה.
במידה שמדובר בכוויות גדולות על שטח נרחב בגוף, חשוב לעבור טיפול נכון ובזמן, מכיוון שעלולים להיגרם סיבוכים ונזקים כגון זיהום, אבדן נוזלים והיפותרמיה (שיבוש מאזן החום בגוף ומצב בו הגוף "מאבד חום").
מה עושים כשנחתכים?
חתכים קלים ושריטות בעור ניתנים לטיפול ביתי, אך אם מדובר בחתכים עמוקים יותר הדבר ידרוש טיפול על ידי צוות רפואי. העור בנוי מכמה שכבות. השכבה העליונה ביותר נקראת אפידרמיס, וגם היא מורכבת מכמה שכבות. השכבה העליונה ביותר של האפידרמיס היא שכבה של תוצר חלבוני שנקרא קרטין אותו חלבון שנמצא בציפורניים ובשיער. אלו החתיכות הדקות הלבנות שאנחנו יכולים לראות כשמגרדים את העור, והשקופות/לבנות בצידי הציפורניים. זאת שכבה ללא עיצבוב או כלי דם, ולכן כאשר היא נפגעת אין תחושה או נזק. לדוגמה – לפעמים ניתן לראות קוץ תקוע בשכבה זאת בלי שזה גורם לכאב.
השכבה מתחת לאפידרמיס היא שכבת הדרמיס, שהיא המרכיב העיקרי של העור. השכבה הזאת מחולקת לדרמיס שטחי ועמוק ועשירה בעצבים, כלי דם, בלוטות זיעה ושורשי שיער. כאשר החתך או השפשוף מגיע לשכבה זו, בדרך כלל יש דימום מלווה בכאב שורף. לא כל חתך בעור דורש תפירה או הדבקה.
הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להפעיל לחץ מקומי למשך כמה דקות כדי שהגוף יפעיל את מערכת הקרישה ויכווץ כלי דם באזור כדי לעצור את הדימום (כמו שעושים אחרי בדיקת דם). אין לשטוף במים באופן רציף או להניח אבקות למיניהן, כגון קפה או כורכום. רצוי להפעיל לחץ עם מגבת או בד נקי ולא צמר גפן או נייר טואלט, העלולים להשאיר חתיכות בתוך הפציעה. אחרי שהדימום מפסיק ניתן למרוח על הפצע חומר חיטוי (לדוגמת פולידין) ולכסות אותו בפלסטר או בתחבושת (לפי גודל החתך).
במקרה של פגיעה עמוקה ואיבוד דם, על השטיפה להיות יסודית וקצרה כדי לא לגרום לאיבוד דם נוסף. אחרי השטיפה, ניתן לקחת מגבת מטבח נקיה ולהדק אותה על אזור החתך כדי לעצור את איבוד הדם. מכאן הדרך למוקד או חדר מיון תהיה מהירה כדי לקבל טיפול מתאים תפירה או הדבקה (לפי החלטת הצוות הרפואי המקצועי).
עוד ב-mako בריאות:
>> אוהבים תרד? יש משהו שאתם צריכים לדעת
>> מחקר מצא יתרון נוסף לחיסון הקורונה
>> יש לכם טעם מוזר בפה? זו עלולה להיות הסיבה
איך מטפלים נכון בחתכים ושריטות?
מי שמטפל בשריטות ובחתכים צריך לעשות זאת בידיים נקיות ושטופות כדי למנוע כניסת מזהמים לעור החשוף. גם במקרה של חבישה, אין להדק או לחנוק יותר מדי כדי לא לפגוע באספקת הדם לאיבר (כמו אצבע או כף יד), מספיק לחץ מקומי. פצע צריך סביבה נקייה ולחה כדי להירפא. סביבה יבשה או רטובה מדי עלולה לגרום לדיכוי תהליך הריפוי. לאחר ימים מספר בדרך כלל מופיע גלד יבש על הפצע. לא רצוי לקלפו, יש לתת לו לנשור באופן עצמוני. באופן גורף כדאי להחזיק בבית ערכת עזרה ראשונה שכוללת ציוד חבישה ופלסטרים כמו גם חומרי חיטוי.
לגבי רחצה ושטיפות של הפצע או הכווייה, רצוי לא להרטיב את האזור הפצוע ב 36-24 שעות הראשונות שלאחר הפציעה מכיוון שהגוף סוגר את הפצע על ידי שכבה דקה של מוצרי דם, המשמשים כדבק ביולוגי זמני עד שהגוף מתחיל לסגור ולרפא את הפצע. ברגע שרוחצים את הפצע מוקדם מדי הדבר יכול לגרום להסרה של שכבה זו ולגרום לפצע לדמם ולהיות חשוף לחיידקים. אחרי 24 שעות מהפגיעה מומלץ לטפל בפצע על ידי רחצה פעם ביום עם מים וסבון גוף רגיל. אין צורך לחטא עם חומרים כמו אלכוהול שיכולים להכאיב (תחושה של שריפה) ולגרום לדימום קל (פוצע את שכבת ההגנה הטבעית). ניתן למרוח שכבה עדינה של משחה אנטיביוטית וחבישה יבשה מעל.
ניתן להניח על שפשופים וכוויות בעור גזה עם ואזלין או חבישה לא נדבקת ולהחליף אותה פעם ביום.
כאשר מדובר בנשיכות של בעלי חיים ובני אדם יש לזכור שהפה הוא איבר מלא בחיידקים. ברגע שהם חודרים לעור מתחת לאפידרמיס, הם יכולים לגרום לזיהומים קשים. לכן, אחרי אירוע נשיכה חשוב לבצע שטיפות וחיטוי יסודי לאזור. לרוב רצוי לפנות לטיפול רפואי לקבלת טיפול אנטיביוטי מניעתי ולפעמים חיסון טטנוס (במידה ולא מחוסנים). ברוב הגדול של המקרים נשיכות לא מודבקות או נתפרות מכיוון שסגירה הרמטית על ידי תפירה או הדבקה גורמת לכליאה של החיידקים בפנים ומעלה את הסיכוי לזיהום קשה.
אם יש ספק לגבי הפגיעה חשוב לפנות לצוות רפואי מקצועי לצורך טיפול נכון. הישמרו היטב מכוויות, פציעות, חתכים ופצעים, משום שעדיף למנוע את הצלקת הבאה מאשר לחשוב על אמצעים לטפל בה.
* ד"ר איתם וייס – מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית. בעל קליניקה פרטית ת"א