לפני כשלוש שנים הדס בן אהרן ממושב רשפון, ראתה את המוות מול עיניה. הסיפור שלה החל כאשר קמה לעוד יום עבודה רגיל ברפת הגדולה של אחד הקיבוצים הסמוכים שבה עבדה. "הייתי באמצע עבודות ניקיון וחיכינו לשופל שאמור היה להגיע לפינוי האדמה", היא משחזרת. "הייתי אמורה לפנות לשופל את המקום ולצאת דרך שער קטן, אך מנגנון הפתיחה שלו נתקע וכך למעשה לא יכולתי לצאת מהשטח שבו היה אמור לפעול. כיוון שהנהג חשב שאני לא נמצאת כבר ברפת ומכיוון שלא יכול היה להבחין בי, הבנתי שהדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא פשוט להיצמד לשער, אבל זה לא עזר והוא פשוט מחץ אותי". למרבה המזל, אחד התאילנדים שעבד שם ראה אותה וצעק לנהג. רק אז הוא נסע אחורנית ורץ כדי לסייע לה.
הדס, אמא ל-3 ילדים וסבתא ל-4 נכדים, השתתפה באותם ימים בקורס חובשים של "איחוד הצלה", והבינה באותם רגעים שהיא פצועה באופן משמעותי. "הנחתי את הנהג לחייג מהנייד שלי לפראמדיק שלנו במושב ולציין שאני סובלת מפגיעה רב-מערכתית. תוך זמן קצר כבר אחז בידי אחד מחבריי החובשים והייתי באמבולנס בדרך לבית חולים מאיר". כשהגיעו למיון הרופאים הבינו שהאגן שלה ורוב הצלעות נשברו וגם שתי רגליה. בנוסף, היה חשד שהיא סובלת מחור בריאה. "אני בעיקר זוכרת את הכאבים הבלתי ניתנים לתיאור ואת הקושי הרב לנשום", מוסיפה הדס.
ממצב קריטי לחיים חדשים
ד"ר איל יעקבי, סגן מנהל המערך האורתופדי במרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית שטיפל בה, מספר שהדס התקבלה לבי"ח עם פציעה קשה מאוד. "היא עברה שלושה ניתוחים מורכבים והייתה מורדמת ומונשמת ביחידת טיפול נמרץ כללי במשך שלושה שבועות - שם הצוותים הצליחו לייצב את מצבה הקריטי. הדס סבלה משבר מורכב באגן, שברים רבים סביב הברך וכף הרגל – כולם כתוצאה מפגיעת מעיכה תחת אנרגיה משמעותית. לאחר מספר ניתוחים הצלחנו להגיע לתוצאה טובה מאוד בהתחשב במורכבות השברים שמהם סבלה והמשכנו לעקוב אחר ההתקדמות והשיקום שלה לאורך שנה מאז הפציעה. ניסים כאלו הם בהחלט חלק בלתי נפרד מהכוחות שאנחנו מקבלים מהמטופלים".
קרין פסטי-סוונסון, פיזיותרפיסטית בטיפול נמרץ כללי במאיר שטיפלה בה במהלך אשפוזה במחלקה, ליוותה אותה במסיבת "החזרה לחיים" שערכה לאחר ששוחררה לביתה. "למרות מצבה הקשה ואפילו ברגעים שהדס הייתה מונשמת יכולתי לראות עליה את החיוך בעיניים. אף שמצבה הוגדר קריטי, הבנתי שהיא תעשה הכל כדי לקום על רגליה. המעטפת המשפחתית של הדס הייתה מאוד מרגשת, ואין לי ספק שיש לה חלק עצום בשיקום ובדרך שעברה".
"בחרתי להתחיל לעבוד במקום שבו הצילו את חיי"
הדס מספרת בהתרגשות שזכתה בחייה בחזרה, אך למרות השיקום שעברה, מצבה הגופני לא אפשר לה לשוב לעבוד ברפת והיא נאלצה לחשב מסלול מחדש. "טופלתי ע"י אנשים מקצועיים עם לב ענק שליוו אותי גם במהלך השיקום שעברתי מחוץ לבית החולים עם לא מעט פלטינות חדשות בגופי. חיפשתי את החלום הבא ובחרתי להתחיל לעבוד במקום שבו הצילו את חיי".
בשנה האחרונה הדס עובדת כמזכירה רפואית בפגייה במאיר. "זו אחת המחלקות המתוקות, המורכבות, המעודדות והמחזקות", היא מספרת. "בכל יום הנס הפרטי שלי מצטרף לניסים גדולים של תינוקות קטנטנים".
"בייחוד בימים קשים וכואבים אלו, אני מקווה שהסיפור שלי יעודד את מי שנמצא בצומת דרכים מאתגר, ויאפשר לו לראות את הטוב", מסכמת הדס.