יש מיתוסים רבים על בריאות, שאנו מאמינים בהם ומדקלמים אותם מדור לדור, אף שמעולם לא ביררנו אם הם בכלל נכונים. ברוב המקרים בחינה מדעית מעמיקה, שמסתמכת על ניסוי מבוקר, חזרות רבות ומובהקות סטטיסטית, מפריכה ואפילו מנפצת את המיתוסים ומשאירה אותנו עם מסקנות הרבה פחות נחרצות לגבי מה נכון ומה לא נכון לאורח החיים שלנו. לרגל שבוע החינוך המדעי , שיוצא לדרך ברחבי הארץ ב 3/4, קבלו ממכון דוידסון כמה מיתוסים נפוצים על בריאות והצד המדעי שלהם.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
אם יוצאים מהבית עם שיער רטוב – מצטננים
לא נכון.
מה שגורם למחלות הם הנגיפים והחיידקים שבאוויר. הנגיף הפופולרי ביותר בחורף, האינפלואנזה (או בשמו העממי "שפעת"), משגשג בסביבה יבשה, ומתברר שבימים קרים רמת הלחות באוויר נמוכה, לכן הוא שורד זמן רב יותר באוויר. בנוסף, כשאנחנו סגורים בחדר ומחממים אותו אנחנו מייבשים את האוויר עוד יותר. מחקר רחב היקף שבדק שיעורי תחלואה בשפעת בניו-זילנד מצא עלייה דומה בתחלואה אחרי ימים קרים מאוד או יבשים מאוד. היובש באוויר עלול גם לייבש את ריריות האף, וכך להפחית את הנזלת המגינה עלינו מפני זיהומים ולהקל על חדירת מיקרובים לדרכי הנשימה שלנו.
ומה לגבי הקור? מחקר אחר בדק מה קורה לאנשים שטובלים שלוש פעמים בשבוע למשך שעה במים קרים (14 מעלות). אחרי שישה שבועות כאלה נצפתה הפעלה קלה של מערכת החיסון, כנראה בשל הסטרס (עקה) שהגוף חווה. אבל הנבדקים לא נדבקו בחיידקים או בנגיפים בעקבות הניסוי ולא הראו סימנים של מחלה.
אז אם יצאתם מהבית פעם אחת עם שיער רטוב בחורף, כנראה לא תהיו חולים מזה. אולי רק יהיה לכם קר.
קנאקים מפתחים דלקת פרקים
לא נכון.
במשך שנים רבות, פכירת אצבעות ("הוצאת קנאקים") נחשבה לא רק להרגל מגונה אלא גם מסוכן, שעלול לגרום לדלקת פרקים ולבעיות נוספות. חוקרים בדקו את העניין על 300 נבדקים, שחלקם פוכרים את אצבעותיהם באופן קבוע ואחרים לא. לשמחתם (או לאכזבתם) הם הצליחו לנפץ את המיתוס ולא מצאו שום הבדל בשכיחות של דלקת פרקים בין שתי הקבוצות.
אם כבר מדברים על פכירת אצבעות, אי אפשר שלא להזכיר את ד"ר דונלד אונגר, שזכה בפרס איגנובל למחקרים מגוחכים (פרס אמיתי אך היתולי), על כך שבמשך למעלה מ-60 שנה פכר את אצבעות יד שמאל מדי יום כדי לראות אם יהיה הבדל כלשהו בינה לבין יד ימין. עד כה לא נמצא כל הבדל.
לא בריא להתאפק כשצריכים ללכת לשירותים
נכון חלקית.
כששלפוחית השתן מתמלאת אנו חשים לחץ פיזי שנועד לגרום לנו ללכת לשירותים ולרוקן אותה. הלחץ הזה עשוי להיות כמעט בלתי נסבל, אבל השלפוחית שלנו פחות קטנה משנדמה לנו. בממוצע אנו יכולים להתאפק שש שעות, אם כי יש כמובן הבדלים בין אדם לאדם. בכל מקרה שלפוחית השתן שלנו לא תתפוצץבתוך הבטן. עם זאת, התאפקות ממושכת מגדילה את הסיכון ללקות בדלקת של דרכי השתן, בעיקר אצל נשים, וזו מחלה מאוד לא נעימה, אף על פי שנזקיה בדרך כלל הפיכים.
כדאי גם לקחת בחשבון עם זה שהתאפקות ממושכת עלולה ליצור עומס על הכליות, כך ששתיה מרובה והתרוקנות סדירה עשויות להקל עליהן לבצע את תפקידן ולסנן רעלים ועודפי מלחים.
מי שקורא בחושך הורס את העיניים
לא מוכח.
הקריאה בחושך בפני עצמה אינה פוגעת בעיניים. האישון שלנו פועל כמו צמצם של מצלמה ויודע להתכווץ או להתרחב בהתאם לתנאי התאורה כדי להכניס כמות מתאימה של אור. עם זאת, בתאורה מועטה, הניגודיות (קונטרסט) בין האותיות השחורות לרקע הלבן נפגעת, האותיות פחות בולטות ועלינו לקרב מאוד את הדפים לעין כדי לקרוא. שרירי העין מתאמצים להחזיק את העין במצב הזה וגם לשמור על המיקוד ולכן עלולים להיווצר כאבי עיניים, כאבי ראש ואפילו בחילה. עם זאת, אין עדות ממשית לכך שהמצב הזה פוגע בראייה באופן ישיר.
חקר שבדק את הסיבות לקוצר ראיה (Myopia) בגיל צעיר הראה שהגורם העיקרי הוא גנטי (סביר שניה קצרי ראייה אם הורינו קצרי ראייה). בנוסף, הסיכון לפתח קוצר ראייה גבוה יותר אצל ילדים שמשקיעים יותר זמן בקריאה ולמידה ופחות זמן בפעילות גופנית. זו דוגמה טובה למחקר שמצא מתאם בין תופעות שונות, אך אינו מוכיח שאחת מהן גורמת לשנייה. אנו יודעים שיש סבירות גבוהה יותר לצירוף של שעות קריאה רבות וקוצר ראייה, אבל איננו יודעים את הסיבות לכך, ולכן מסוכן להסיק שיש קשר ביניהן. ידוע למשל שרוב הטביעות בים מתרחשות בקיץ, ושהטמפרטורה בקיץ גבוהה יותר. האם אפשר להסיק שטמפרטורה גבוהה גורמת לטביעה? או שריבוי טביעות מעלה את הטמפרטורה? רק ניסוי מתוכנן ומבוקר יאפשר (אולי) להבין גם את הסיבתיות – מה גורם למה.
עוד ב-mako בריאות:
>> זה מדעי: איך תהיו יותר מאושרים?
>> לא רק מחלת עור: בעיות בתפקוד מיני לחולי פסוריאזיס
>> יש לך כרס של אבא? האימון שיעלים את הבטן
אם מתעוררים באמצע מחזור שינה – עייפים יותר
נכון חלקית.
במיתוס הזה יש למעשה אמת מסוימת. שנת הלילה שלנו אינה אחידה, אלא מורכבת מכמה שלבים מחזוריים. השלבים נבדלים זה מזה בסוג הפעילות המוחית, במצב התודעה ואופי החלומות ואפילו במצב הפיזיולוגי של הגוף. יש שלבים שבהם השינה עמוקה מאוד, הגוף משותק ואנחנו בקושי מגיבים לגירויים חיצוניים, ובשלבים אחרים השינה קלה יחסית ואנו זזים, מחליפים תנוחה ומתעוררים בקלות יחסית מגירויים חיצוניים. לעתים השינה קלה מאוד בין המחזורים, עד כדי כך שאנחנו מתעוררים לרגע וחוזרים לישון, בלי שנזכור בבוקר שזה קרה.
אז כן, השלב שבו אנו נמצאים בשינה משפיע על עומקה, אבל לא נמצאו עדויות שהדבר משפיע על הערנות והתפקוד שלנו בהמשך היום.
סודה לשתייה פוגעת בכוח הגברא
לא נכון.
סודה לשתייה, או בשמה הכימי: סודיום ביקרבונט, היא מלח נפוץ שמגיע בדרך כלל בצורת אבקה ומשמש בעיקר התפחת מאפים או לריכוך בשר וקטניות לפני הבישול. אבל לפי מיתוס נפוץ בכל העולם, טבחים נהגו להכניס סודה לשתייה למזון של אסירים, מלחים וחיילים כדי לדכא את היצר המיני המוגבר בתקופות הארוכות שהיו מנותקים מנשים.
את המיתוס הזה קל מאוד להפריך. סודה לשתייה היא חומר בסיסי בעוד סביבת הקיבה היא חומצית. כשבסיס וחומצה נפגשים, הם מגיבים זה עם זה ומאבדים את תכונותיהם המקוריות. כלומר כאשר סודה לשתייה מגיעה לקיבה היא מתפרקת ואינה מגיעה אפילו למחזור הדם, ודאי לא למוח או לאזורים אחרים הקשורים ליצר המיני. גם אם היו טבחים אכן הכניסו סודה לשתיה למזון של חיילים, מלחים ואסירים, ההשפעות על היצר המיני היו כנראה פרי דמיונם הקודח של האחראים לכך.
גזר משפר את הראייה
נכון ולא נכון.
גזר מכיל כמות גבוהה של בטא-קרוטן, שהופך בגופנו לוויטמין A. הוויטמין הזה חיוני לתפקוד התקין של גופנו ובין השאר תורם למערכת הרבייה, העור, מערכת השתן ותהליכי גדילה בגוף. יש תפקיד חשוב במיוחד במערכת הראייה, שם הוא מעורב בתהליך קליטת האור בתאי הרשתית והכרחי לראייה תקינה ובמיוחד לראיית לילה.
לכן, במקום לומר שתזונה עשירה בוויטמין A משפרת את הראייה, נכון לומר שתזונה דלה בוויטמין A עלולה לפגוע בה. גופנו אינו מייצר בטא-קרוטן והוא חייב לקלוט אותו ממקורות חיצוניים, אבל החומר מצוי בשפע בפירות וירקות כתומים כגון בטטה, משמש, מנגו ומלון (ומעניק את צבעם), וגם בכרוב, תרד ואפילו מוצרים מסוימים מן החי. מחסור חמור בוויטמין A עלול לגרום לבעיית ראייה, ואז צריכת גזר יכולה לפתור את הבעיה. בכל בעיית עיניים אחרת גזר לא יעזור כלל ובוודאי לא ישפר את הראייה.
המקלדת מלוכלכת יותר מהאסלה
נכון.
למען האמת הרבה דברים מלוכלכים יותר מהאסלה, במיוחד אם מסתכלים על הכמות והמגוון של המיקרואורגניזמים שנמצאים עליהם – למשל חיידקים. בשנת 2012 פורסם מחקרם של כריסי יואיט (Hewitt) ועמיתיו, שבדקו את אוכלוסיית המיקרואורגניזמים על חמישה סוגי משטחים בשימוש יומיומי ב-90 משרדים ברחבי ארה"ב: כיסא, טלפון, עכבר, מקלדת ומסך המחשב. כמות החיידקים הגדולה ביותר נמצאה על הטלפון ועל הכיסא, אך גם על המשטחים האחרים הכמות הייתה גדולה פי כמה מאשר על מושב האסלה, שדווקא היה בין האזורים הנקיים יותר מחיידקים.
איך ייתכן שמושב האסלה נקי כל כך ? כי אנחנו מנקים אותו כל הזמן. כאשר הקפידו על ניקיון תדיר של משטחי העבודה נמצא שגם בהם כמות החיידקים ירדה בכ-90 אחוז. אגב, על קרש החיתוך במטבח ריכוז החיידקים גבוה פי 200 מאשר על מושב האסלה. על ספוגית המטבח נמצא ריכוז חיידקים גבוה פי 1000 מאשר על קרש החיתוך: כעשרה מיליון חיידקים לאינץ' רבוע. חשוב לציין שחיידקיםנמצאים בכל מקום בכמויות עצומות, אך רובם המכריע אינם מזיקים לנו כלל.
לסיכום, תפיסות רבות שנחשבו לאמת מוחלטת במשך שנים הופרכו כשהיתה אפשרות או יוזמה לחקור אותן באופן יסודי. לעומת זאת, יש מיתוסים שנשמעים מופרכים ובסופו של דבר מתבררים כעובדות. בזרם המידע העצום המגיע אלינו, כדאי ללמוד איך לחפש מידע אמין ובדוק, ולא לשכוח להיות ביקורתיים תמיד.
* הכותבת היא רז דביר, מאסטרנטית במכון ויצמן למדע