בגיל 25 גילתה ג' שהיא לא יכולה לקיים יחסי מין עם חדירה. "בניסיון שהיה לי עם פרטנר אחד, רציתי מאוד לעשות את זה אך גופי לא אפשר את החדירה. בניסיון נוסף, עם פרטנר אחר, שוב נתקלתי בבעיה הזו והרגשתי שמשהו לא בסדר". ג' ניגשה לבדיקה אצל גניקולוג שאבחן אצלה התכווצות בלתי רצונית של שרירי פתח הנרתיק כתגובה לניסיון חדירה. בעקבות האבחון הוא הפנה אותה לסקסולוג שהחל לטפל בה באמצעות מרחיבים ושיחות. ג' משתפת שהתחושה העיקרית שחשה באותו הזמן היא תסכול וחוסר אונים: "הרגשתי עצבות, כאב וכעס. לא הבנתי גם למה הגוף שלי מגיב בצורה כזו. הרגשתי שזה קצת לא נורמלי, וחוסר בטחון גדול הציף אותי כל פעם שנכנסתי למיטה עם מישהו".
כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
כ-10 אחוז מהנשים, בעיקר צעירות עד גיל 30, סובלות מווגיניזמוס. לתופעה זו קשת רחבה של סיבות - חלקן פיזיולוגיות וחלקן פסיכולוגיות. "וגיניזמוס הוא כיווץ לא רצוני של שרירי פתח הנרתיק, ובשל כך אי יכולת לקיים יחסי מין או קיום יחסי מין בכאבים. כמו כן, יכולה להיווצר בעיה לשים טמפון, או להתכווץ בעת בדיקה גניקולוגית", אומר ד"ר בני שכטר, מומחה ברפואת נשים, מיילדות וסקסולוגיה.
"הסיבות שמובילות לווגיניזמוס הן בעיקר פסיכולוגיות, אם כי ישנן סיבות פיזיולוגיות אך הן פחות שכיחות", כפי שמעידה ענת בן דוד, עובדת סוציאלית קלינית M.S.W, מומחית בטיפול רגשי, ומטפלת מינית מוסמכת.
הסיבות הפיזיולוגיות יכולות להיות קרום בתולין עבה יותר, מחלות כגון: אנדרומטריאוזיס, מחלה גינקולוגית בה תאי רירית רחם נמצאים מחוץ לרחם באזורים שונים בגוף, או וסטיבוליטיס, שזו דלקת במבוא העריה. הסיבות הפסיכולוגיות יכולות להיות חינוך מיני קלוקל מבית, רקע תרבותי בו מין נחשב משהו אסור או מלוכלך, חוויות מיניות ראשונות לא נעימות, חרדה כללית, קושי להיות ולחוות אינטימיות, חיבור לא מספיק חזק בין האישה לגוף שלה, "סיפורי אימה" על לידות, רקע של דכאון וחרדה וכו׳.
קיימים כמה סוגים של וגיניזמוס:
וגיניזמוס ראשוני - הופעת כאב עם תחילת הניסיונות לחדירה, כשבמצב זה מעולם לא התאפשר קיום של חדירה. אישה שסובלת מכך לא הצליחה לקיים יחסי מין לעולם. לרוב זה נגרם כתוצאה מגורמים נפשיים. "לדוגמה, אם שכנעו אותה שיחסי מין זה מאוד כואב, או אם היא ניסתה להכניס טמפון וכאב לה", אומר ד"ר שכטר. "המצב הזה נובע מטראומה על רקע נפשי, חינוכי או חרדתי. במקרה הזה הכיווץ הראשוני נמשך איתה הלאה".
וגיניזמוס משני - יותר נדיר. בעבר התאפשרה של חדירה ללא כאבים ומנקודה מסוימת לא. מצב זה יכול להיות כתוצאה מחוויות לידה, חוויות של כאב באקט שלאחריהן החדירה מלווה בכאב. במקרים כאלה האישה עלולה להתחיל לפתח וגיניזמוס ולא מסוגלת יותר לקיים יחסי מין. "באופן כללי עניין הכאב הוא משמעותי. נשים שמתחילות לקיים יחסי מין וזה כואב להן, גופן, בתור מנגנון הגנה, רוצה להגן עליהן מפני הכאב ולכן יוצר את הכיווץ במטרה למנוע את החדירה בפעמים הבאות", אומר ד"ר שכטר.
וגיניזמוס מצבי – מתקיימת כטראומה מדברים ספציפיים, כמו למשל בדיקת רופא נשים שפעם הכאיבה לאותן נשים או הכנסת טמפון מכאיבה. אלו נשים שיכולות לקיים יחסי מין אבל במצבים מסוימים, בהתאם לטראומה שעברו, הן פשוט מתכווצות באופן בלתי רצוני. "לדוגמה, אם מדובר בכיווץ אצל הגניקולוג, זה בלתי אפשרי לעשות להן בדיקה", מסביר ד"ר שכטר. "יש גם סיבות רפואיות לכך כמו וסטיבוליטיס - מצב של רגישות בכניסה לנרתיק שנובע מדלקות, מגע של חומרים כמו סבונים ושטיפות אינטימיות, או כתוצאה מגלולות או חיכוך יתר בזמן יחסי מין".
אבחון וטיפול
הטיפול משתנה בהתאם לסיבה לווגיניזמוס. "אם המצב נובע מכאבים שנוצרים כתוצאה מדלקת, יש לטפל בגורמים האלה. מי שזה קרה לה בגלל חינוך או טראומה נפשית צריכה לעבור טיפול סקסולוגי או טיפול בפיזיותרפיה של רצפת האגן, ובמקרים שבהם מדובר בטראומה עמוקה, גם טיפול פסיכולוגי", מסביר ד"ר שכטר. "בנוסף, יש גם טיפולים תרופתיים. למשל נשים שהרקע הוא חרדה מאוד גדולה, יכולות להיות מטופלות בתרופות אנטי חרדתיות. אם מדובר רק בכאבים, ניתן לתת טיפול מקומי נגד הכאבים או ואליום כדי להרפות את השרירים.
עוד ב-mako בריאות:
>> העור יימתח להקשב: 9 מזונות שגורמים לעור פנים צעיר
>> כמו איידס? התגלה וירוס אנושי חדש
>> לא התאמנתם כבר שבוע? הלך הכושר
"חשוב לציין כי הטיפול לווגיניזמוס הוא לא כירורגי בשום אופן. ניתוח הוא רלוונטי רק בשני מקרי קיצון נדירים - מצב של נשים שקרום הבתולין שלהן מאוד עבה ונוקשה, או נשים אחרי לידה שתפרו אותן לא כמו שצריך ולכן יש לשחזר את המקום כדי שיהיה פונקציונלי יותר", אומר ד"ר שכטר.
מה שכן, במידה וקיימת בעיה, כדאי לבחור גניקולוג/ית שיהיו רגישים וקשובים לבעיה. ״מטופלות לא מעטות מגיעות אליי לאחר שחוו חוויות לא נעימות, בלשון המעטה, בבדיקה גניקולוגית", אומרת בן דוד. "הרופאים היו חסרי רגישות ודרשו מהמטופלת ״לשחרר ולהרפות" ולאפשר את הבדיקה החודרנית, כשברור שזו הסיבה בגללה היא פונה אליו - כי היא לא מסוגלת ולא כי היא לא רוצה״, מציינת ענת.
"הטיפול הסקסולוגי יתחיל באבחון רגשי, שמטרתו להבין את המקורות והסיבות לפחד ולכאב. אבחון זה יעשה בהיכרות עם הרקע של הפונה. פעמים רבות הזיהוי וההבנה של הסיבות בשלב הראשוני, מביאים לשחרור והטבה משמעותית ואף לפתרון עצמו", אומרת בן דוד. "הגיע אליי זוג למרפאה שנמצא יחד ארבע שנים, מתוכן הם נשואים שנה. לשניים זו זוגיות ראשונה ושניהם הגיעו מרקע תרבותי דומה. הם נהנינו מכל סוגי יחסי המין למעט חדירה וגינאלית. בחדירה האישה חוותה קושי, חרדה ובכי. מתוך הרקע התרבותי של שניהם, הם הניחו שכאשר יתחתנו הבעיה תיפתר, אך היא לא נפתרה. באבחון שנעשה זיהינו שאותו "פלונטר" יושב על הרקע התרבותי והתפיסות המיניות אשר נבעו מרקע זה", מספרת בן-דוד.
לאחר האבחון נבנה טיפול המותאם לאישה ולסיבה בעטיה התפתח אצלה הווגיניזמוס. הטיפול בנוי משיחות, לימוד טכניקות של שחרור והרפיה דרך נשימות ומחשבה, תרגילי מגע בהנחיה אישיים או עם בן הזוג (כמובן בבית ובאופן פרטי). "לפעמים, כחלק מהתוכנית, תופנה המטופלת לפיזיותרפיה לשרירי רצפת האגן, אשר באמצעותה היא תלמד כיצד לכווץ ולשחרר את שרירי הנרתיק באופן רצוני ולעבוד עם מרחיבים. המרחיבים הינם גופי פלסטיק קשיח בהיקפים שונים החל מ-3.5 סנטימטרים (כגודל זרת קטנה) ועד 15 סנטימטרים, שמטרתם החדרה הדרגתית על ידי המטופלת עצמה בליווי הנחיות תואמות. הפיזיותרפיה לרב נעשית גם ע״י שימוש בביופידבק. הביופידבק הוא שיטת טיפול הבודקת כיווץ שרירי רצפת האגן", אומרת בן דוד.
במידה והמטופלת נמצאת במערכת יחסים, ישולב בן הזוג בטיפול על ידי מפגשים משותפים עימו. "לעיתים אני מקיימת גם מפגשים רק עם בן הזוג, כדי לתת לו מקום להביע את תחושותיו. חשוב שבן הזוג יגלה רגישות והתחשבות במהלך התהליך ובעיקר סבלנות", אומרת בן דוד.
זה לא לגטימי, לכו להיבדק
רק כ-15 אחוז מהנשים הסובלות מווגיניזמוס ניגשות לטיפול, למרות שהמחיר הרגשי שהן משלמות הוא לא פשוט בכלל. "לתופעה זו יש השפעה ישירה על הדימוי העצמי של האישה אשר באה לידי ביטוי בתחושת מבוכה, תחושה שמשהו בה לא בסדר, כמו סוג של נכות, תחושה שהן מאכזבות את בן הזוג שלהן, שהן לא מספיק טובות, וגם בושה. מכאן גם נוצר חשש ליצור קרבה מינית, בעיקר מהסיבה שהן מפחדות מהתגובה שתקבלנה", מוסיפה בן דוד.
בנוסף, ישנו "מיתוס" המקשר בין טראומות מיניות להתפתחות וגיניזמוס והרבה מן הנשים הסובלות מהתופעה לא רוצות להיות מזוהות עם הסטיגמה הזו. "ישנה הנחה כי נשים הסובלות מווגיניזמוס עברו טראומה מינית כזו או אחרת, אך זוהי הנחה שגויה. אין קשר ישיר או מחייב בין חווית טראומה מינית לווגיניזמוס. כלומר, לא כל אישה אשר סובלת מווגיניזמוס עברה טראומה מינית ולא כל אישה אשר עברה טראומה מינית תסבול בהכרח מווגיניזמוס", מסבירה בן דוד.
חשוב לזכור שכאבים בזמן החדירה אינם טבעיים או "לגיטימיים" ולכן, במידה ואישה חווה כאבים מומלץ שתיבדק על ידי גניקולוג ו/או סקסולוג ומטפל מיני מוסמך.