לפני עשרה חודשים הייתה תקופה שהרגשתי עייף, הזעתי בלילות ולא הרגשתי טוב. "בטח בגלל חיי הלילה, הלחץ בעבודה, האלכוהול וקצב החיים המהיר שאני חי בו" אמרתי לעצמי. ליתר ביטחון הלכתי ועשיתי בדיקות, דבר לא התגלה ושלחו אותי לביתי. ההזעות בלילה המשיכו, עם כל ערב שעבר המצב החמיר וההזעות הפכו לקיצוניות, תוך חודשיים ירדתי 10 קילו ממשקלי ומצבי הכללי היה ירוד וחסר כוחות.
יום אחד הרגשתי דקירה עזה בראשי, הרגשתי כאילו ברק מכה בי שוב ושוב והתחלתי לראות שברי אור ו"גיצים" חזקים מרצדים לי בעיניים. "מיון" אמרתי לעצמי וטסתי מהדלת ישר לאיכילוב. תוך שעתיים ולאחר לא מעט בדיקות אני מוצא את עצמי מאושפז במחלקה ג', שואבים ממני דם ומבצעים מספר בדיקות, לאחר מכן הופניתי לבדיקת סיטי בכל הגוף. אני זוכר כמה לבד הרגשתי וכמה קר היה לי על המיטה הזו.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
גוש באורך 17%
משאלות קטנות כתפילות חלפו בליבי והציפו אותי, הבטחות ביני לבין אלוהים, רגע אנושי של אדם מול בורא עולם. סיימתי את הבדיקה - עכשיו משחק הסבלנות.. אתה סובל עד שהם מספרים לך מה קורה. הספקתי גם לצעוק על אחות או שתיים, לא בכוונה, יצא לי.
הגיעו התוצאות. בבדיקת סיטי ראו כמה ג'ולות גדולות בגוף בכל מיני מקומות, כבר חשבתי שאולי סיימתי עם הבדיקות ושזה בועות שומן או ציסטות אך כמובן שטעיתי. מפה לשם אני בבדיקת ביופסיה בהולה. התחילו לרוץ לי כל הפרסומות מהרשות הלאומית למלחמה בסרטן, עצרתי את עצמי מלחשוב יותר מדי כדי שלא אשתגע. תהיה התוצאה אשר תהיה אני אתמודד עם הכל!
תוצאות הביופסיה הצביעו על גידול סרטני, בשם "לימפומה הודג'קין" שמתבטא בכמה גידולים בקשרי לימפה, בתחנות הצוואר משני הצדדים, בבית השחי, במפתח בית החזה. היה לי בבית החזה גוש בגודל 15 ס"מ לרוחב, בעומק של 12 ס"מ ואורך של 17 ס"מ. שאלתי את עצמי: איך הייתה במפתח החזה ג'ולה בגודל 17 ס"מ ולא הרגשתי אותה?
עוד ב-mako בריאות:
<<מאילו נקודות חן חייבים להיזהר?
>> חוקרים גילו משהו מדהים על שנת צהריים
>> מדענים: צפויה ירידה דרמטית במספר הנשים בעולם
כל המחשבות הנוראיות ביותר שאדם יכול לדמיין עברו בראשי, התחיל לכאוב לי הראש והרגשתי את דפיקות הלב שלי בשני צידי הרקות בראש. המוח התפוצץ לי, המחשבה של חיי אשפוז ובתי חולים הייתה בלתי נתפסת בעיני. באותו הזמן גם עלו בי חששות ופחדים ברמה החברתית, איך חברי יקבלו זאת, אין מצב שאני אהיה הבחור המסכן עם הסרטון – אין מצב.
לא משנה מה האופי שלך, כשמודיעים שיש לך סרטן, אתה מרגיש שנפל עליך הר
לאחר בירור מעמיק ופגישה עם מומחה הוסבר לי כי סוג הסרטן שלי הוא ה"סוג הטוב" (כן, ממש ככה אמרו לי, הסוג הטוב – לא ידעתי אם לצחוק או לבכות) וכי בסוג המסוים שלי ניתן לטפל ושיעורי ההחלמה קרובים ל 90% - נתון מעודד ומחזק.
הרגשתי שתפילותיי נענו, זה ישמע לכם מצחיק שאני אומר את זה אבל לא אשכח את ההרגשה שהייתה לי לאורך תהליך הבדיקות והתפילות שנשאתי לשמיים. אני מאמין כי אבינו שבשמיים שמע אותי והחליט לתת לי מבחן ותיקון קל יותר בחיים, יכולתי לצאת הרבה יותר גרוע מכל בחינה.
נכנס הדוקטור ואומר –"בעוד שבוע מתחילים כימותרפיה". הוא אומר את זה עם פרצוף מחויך כאילו הוא בא ומציע לי גלידה, ואני בכלל מדמיין אותו עם גלימה של מלאך המוות מנסה לדחוף לי טרופית לווריד ולראות אותי לאט לאט הופך ליצור הקירח משר הטבעות.
טוב, זה חצי שנה, זה קטן עלי, אני יכול להתמודד עם הכל, אמרתי שוב לעצמי והבנתי שאני ניצב בפני דרך לא פשוטה שעלי לעבור. אחת ההחלטות שעשיתי, היא לשמור על הכל בשקט, ככה שלא ידעו. הרי העיר הזו בולעת חולשה, ורכילות רצה כאן מהר יותר מסוסים במרוץ. בהתחלה הצלחתי, אנשים לא קלטו דבר, רק החברים הקרובים שלי הרגישו וכמובן סיפרתי להם על מצבי, הם מאוד תמכו בי, וכפי שהבטיחו עמדו לצידי כשהייתי צריך.
מאפילה לאורה - הגץ והנס
לפני כחודש שאלתי את הרופא על "הגיצים שקיבלתי" ככה קראתי לזה, באיזה שלב מקבלים "גץ" כזה? הוא השיב לי שאין קשר בין האורות שראיתי למה שיש לי ואם באתי לבדיקות בגלל השברי אור אז יש לי מזל גדול.
השתתקתי, נדהמתי, האירוע המפחיד שחוויתי בעצם היה אירוע שהציל את חיי. אלוהים אדירים כמה שהחיים מורכבים ואיך דברים פשוטים יכולים להטעות אותנו במשמעותם. מגיל 13 אני מתקרב יותר ויותר באמונתי ומתחבר לצד הרוחני שבי. דווקא עכשיו, יותר מתמיד, אני מרגיש מחובר ומאוזן אף יותר. מאותו יום מטורף, החיים שלי במגמת שיפור. אני כבר לא לחוץ כמו בעבר, לא מעשן ובקושי שותה, אני נהנה מדברים אחרים בחיים. נהנה מהחיים עצמם, נהנה מלנשום אוויר.
היום בדיוק סיימתי את הטיפול ה-12 שלי, כלומר חצי שנה שלמה של הקרנות. אני מרגיש את גופי מתחיל פעילות של התנקות מהכימותרפיה, מההקרנות, מהסרטן הזה שנחת עלי באמצע החיים.
אני רוצה להגיד לכל מי שמכיר אדם או חולה בעצמו במחלה הנוראית הזו שפוגעת ללא הבדל, שהדבר החשוב ביותר הוא לשמור על הרוח. הנפש היא מה שמצליחה לנצח את המחלה, כל שאר התרופות ההקרנות והטיפולים הם רק הליווי של התהליך הפנימי שעל האדם לעבור עם עצמו.
תודה אלוהים ותודה לכל האנשים שתמכו ותומכים בי, לכל מי ששמע שמועות אך לא הציק לי ושאל אותי שאלות וכיבד את הרצון שלי לפרטיות. כל מי שאפשר לי להחלים, אמן ותהיו כולכם בריאים.
לקחתי את המכשול הזה בחיי ומינפתי אותו לכדי התחלה חדשה ונקייה, אחד הדברים היפים בחיים זה היכולת להתחיל מחדש. אני לגמרי יכול לומר שניצחתי את מחלת הסרטן.