השיח על מחלה קשה, מוות מתקרב וכל מה שהוא מציף, הוא עניין מורכב בחברה הישראלית, אבל הופך למקובל יותר ויותר. את עיקר השינוי רואים דווקא במחלקות מסוימות בבתי החולים, בהן פועלים מלווים רוחניים, שתפקידם, בין היתר, לתמוך באנשים הנמצאים בתהליך ההתמודדות עם מחלה קשה, במצבי סוף החיים, בתהליכי פרידה לקראת סוף החיים ובשכול.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
שירות ליווי רוחני - מה זה אומר?
"בתור מלווה רוחני במחלקה אונקולוגית, חלק ניכר מהאנשים שאני פוגש נמצאים לצערנו בתקופה האחרונה של חייהם", מסביר מייק שולץ, מי שעומד בראש שירות הליווי הרוחני ברמב"ם, "אני רואה איך הם עוברים כל מיני סוגי תהליכי פרידה, ומנסה לעזור לאפשר את זה. התהליך מתמקד בפעולות כמו לשאול את הילדים בנוכחות ההורה החולה, לבקש לספר איזה מין אבא או אמא הם, או לשאול מה אוהבים בהם או מה קיבלו מהם. לעורר שיח.
אני זוכר אישה שפגשתי אותה בתחושה שהיא הייתה כשלון בחייה, כי לא העבירה לילדים שלה את המוסריות שקיבלה כנכס מאמא שלה, אולם בסוף, לפני יציאתה להוספיס, היא החליטה להקליט צוואה רוחנית להעביר לנכדים, בתקווה שזה לא מאוחר מדי להשפיע על מי שנשאר אחריה. היה חשוב לה להספיק לסיים עניין אחד אחרון".
4 דברים שחשוב לזכור לקראת הסוף
המטולוגיה, אונקולוגיה, פנימיות ואפילו בפגייה, אלו המקומות בהם פועלים עשרות המלווים הרוחניים ברמב"ם, כחלק משירות ענף שנותן תמיכה רגשית בשלבים לא פשוטים של התמודדות עם מצבים רפואיים מורכבים, פעמים רבות אל עבר סופם של חיים. המלווים הרוחניים פועלים על מנת לתווך את הסיטואציה הקשה לחולים ולסובבים אותם, במטרה להפוך את ההתמודדות לכמה שיותר שלמה.
גם לתיווך מול הצוות המטפל ישנה משמעות בתהליך הליווי הרוחני. מאחר שההתערבות של המלווה הרוחני מבוססת על יכולתו להגיע באופן העמוק ביותר לתחושה של מה באמת חשוב לחולה ואף לשמוע ממנו את נקודת המבט שלו על הדברים שקורים, על פי הבנתו אותם, הרי שהמלווה ממלא בכך תפקיד חשוב: הוא מסייע לחולה לשקול היטב החלטות קשות והוא יכול להביא לידיעת שאר חברי הצוות הרפואי-טיפולי את צרכיו ומאווייו של החולה.
"הרופא איירה ביוק, בספרו "ארבעת הדברים הכי חשובים" (The Four Things that Matter Most), מציע ארבעה דברים עיקריים שרלוונטיים לשיחות בסוף החיים", אומר שולץ. "לבקש סליחה - לסלוח - להגיד מה אוהבים בשני - להגיד תודה עבור הדברים שקיבלנו מהשני. בכל אלה, הרעיון הוא לפרט, אם ניתן ולהגיד דברים ספציפיים שאוהבים או שעליהם מודים.
"רגעים שישאירו את חותמם לכל השנים"
"עם כל הצער שבפרידה, יכולים להיות הרבה רגעים מבורכים וחשובים ביותר בתקופה האחרונה של החיים, רגעים שישאירו את חותמם לכל השנים. אני מברך את כולנו, בין אם ח"ו נהיה החולה או שזה יהיה בן משפחה שלנו, שננסה למצוא את הרגעים האלה, לצד כל העיסוק בניסיון לרפא. לאפשר מקום לשניהם, הפרידה והריפוי, לפעמים במקביל. ניתן להמשיך ולקוות לנס ובאותו רגע להבין שלדעת הרופאים המוות מתקרב, ולהתנהג בהתאם – לדאוג לרגעי פרידה, לדאוג להגיד מה אוהבים, על מה מודים, לבקש סליחה, ולסלוח".
איך נפרדים מאדם קרוב? איך מסכמים חיים שלמים ומה אומרים בסיטואציה כזו? "אין שום צורך להפוך את זה למשהו "רשמי", לטקס, או אפילו לתת לזה את הכותרת של פרידה", אומר שולץ, "בחברה היום יש הרבה יותר מודעות לחשיבות של הפרידה מאשר בדור הקודם, ומדברים על זה הרבה. מצד אחד זה שינוי מבורך, אך הוא יוצר לעתים בעיה אחרת – תחושת לחץ, "להיפרד נכון", ותחושת אשמה אם זה לא קורה בצורה מסוימת שאנחנו מדמיינים.
"המסר הכי חשוב שלי, זה להרפות מהלחץ הזה. אין דרך אחת ונכונה להיפרד. אפשר פשוט בזמן שיושבים ביחד, לדאוג להגיד דברים כאלה. אפשר גם להקשיב לבן אדם שמותו מתקרב, להבין מתי הוא רוצה לדבר על זה, ולא להגיד לו לא לדבר על זה, שזה רק יוריד לו את המוטיבציה והתחושה הכללית אם לא יחשוב טוב, וכן הלאה. חשוב גם לזכור שלא כל אחד בכלל ירצה לדבר על המוות, ואולי גם לא לכל אחד יהיה נוח לקיים שיחה רגשית כזו. אם נבוא עם מוכנות מצדנו לתפוס את הרגעים הטובים שנשארים, אז יקרה מה שיוכל לקרות, ונוכל להבין שכנראה זה מה שהיה נכון ואפשרי לאותו אחד, ובהתאם למצב הפיזי בו היה שרוי".