בשנים האחרונות מתפרסמות מדי פעם כותרות על פיתוח חדש של גלולות למניעת היריון שמיועדות לגברים. זה קרה בשנת 2010, ב-2013 וב-2016, שוב ב-2018 ולאחרונה בחודש מרץ. מה קורה עם הפיתוח הזה ומדוע זה מתעכב כל כך הרבה זמן?
האם גלולות לגברים סובלות מחוסר עניין לציבור? ממש לא. במחקר מעקב משנת 2005, שערך קלאס היינמן מהמרכז לאפידמיולוגיה וחקר הבריאות בברלין, נסקרו יותר מ–9,000 גברים באירופה, אסיה, צפון אמריקה ודרום אמריקה. נכונותם של המשיבים להשתמש באמצעי מניעה חדישים לגברים הייתה גבוהה ביותר בספרד (71%), גרמניה (69%), מקסיקו (65%), ברזיל (63%) ושוודיה (58%). קרוב למחצית מהגברים בארצות הברית (49%) ובצרפת (47%) הביעו עניין. זאת לעומת התנגדות לאמצעי מניעה חדישים לגברים, שהייתה גבוהה ביותר באינדונזיה (34%) ובארגנטינה (42%).
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
בפוסט שפרסמתי בפייסבוק, בעקבות הרצאה שנשאתי לאחרונה כתבתי: "השוויון בין המינים הולך וגדל וראוי שהוא יבוא לידי ביטוי גם בבחירה באמצעי מניעה. במאה ה-21 ההנאה של האישה מיחסי מין חשובה לא פחות מההנאה של הגבר".
לפני מספר חודשים כתבתי על כך שהשיוויון בין המינים הולך וגדל וראוי שהוא יבוא לידי ביטוי גם בבחירה באמצעי מניעה. נשים רבות סיפרו לי שהן לעולם לא יסמכו על גבר שיטול תרופה כי בסוף הן אלו שימצאו עצמן בהיריון ומול ועדה שלא תאפשר להן להפיל. לדבריהן, הן לא מעוניינות בפיתוח שכזה והן ימשיכו לקחת מגוון של אמצעי מניעה, עם כל המשמעות והמחיר שהדבר גובה מהן ובלבד שהשליטה תישאר בידיים שלהן. מנגד גברים רבים דיברו על מצבים של גניבת זרע ושהם ישמחו לקבל שליטה על היריון ולהימנע ממצבים בהם הם יתבעו בניגוד לתוכניות שלהם.
ניסויים שלא מגיעים לשום מקום
בשנת 2016 הכריזו העיתונים על פיתוח משמעותי נוסף שעשה כותרות באותה שנה: וואסלג'ל (Vasalgel). מדובר באמצעי מניעה נטול הורמונים עבור גברים, הראשון שאושר בידי מנהל המזון והתרופות מאז המצאת הקונדום, שהיה אמור להגיע לשווקים, תחילה בארה"ב, בשנת 2018. הוואסלג'ל הוא זריקה במרקם ג'ל של חומר פולימרי המוזרקת אל צינורות הזרע של הגבר. לאחר ההזרקה הג'ל חוסם את הזרע ומונע ממנו לעזוב את צינורות הזרע (בדומה לתהליך קשירת צינור הזרע, רק שההליך הזה זמני והפיך). כמו חומרים נוספים גם במקרה זה היו אמורות להתקיים עוד בדיקות לג'ל, שעד אז נוסה בעיקר על חיות (במחקר האחרון על ארנבים).
החוקרים היו אופטימיים לגבי סיכויי ההצלחה בקרב גברים, והוסיפו כי הזרקת ג'ל אחת עובדת למשך מספר שנים. מלבד היותו נטול הורמונים מדובר באמצעי הפיך כאשר ניתן, למעשה, "לשטוף" את הג'ל החוצה ולהחזיר את המצב לקדמותו. התחושה היתה שהאנושות מאוד קרובה למצוא אמצעי מניעה יעל והפיך גם לגברים. אבל כמו כל קודמיו וכל אלו שבאו אחריו הכותרות הגדולות נמוגו ולא קיימים מאז פרסומים לגבי יעילות החומר על בני אדם.
גלולות למניעת הריון: התרופה שהצילה ובו-זמנית פגעה בנשים
סיכון מול סיכוי
אחד מהניסויים הגדולים ביותר שנערכו לאמצעי מניעה לגברים מומן על ידי ארגון הבריאות הלאומי (WHO) ו–CONRAD, ארגון מחקר אמריקאי לבריאות מערכת הרבייה. המחקר החדשני הזה, או בשמו, EN–TU/NET שלב 2, כלל יותר מ–200 זוגות בין השנים 2008 ל–2010. באפריל 2011 הופסק הניסוי בטרם עת כשהוועדה המייעצת הבחינה בשיעור גבוה מהצפוי של תופעות דיכאון, שינויי מצב רוח ותשוקה מינית מוגברת בקרב מתנדבי המחקר.
כידוע, דיכאון ושינוי במצב הרוח הם תופעות נפוצות של גלולות למניעת היריון אצל נשים. למה אם כן תופעות לוואי אלו עצרו את הניסוי?
הסיבה קשורה למושג "ניהול סיכונים". כלומר כדי לבחור בין מספר אפשרויות לא טובות בודקים את עוצמת הסיכון לעומת הסיכוי. במקרה של גלולות הורמונליות למניעת היריון אצל גברים נמצא כי עבור נשים הסיכון של תופעות הלוואי עשוי להתקזז עם היתרון של הימנעות מהריון לא רצוי. עם זאת, גברים אינם חווים באופן ישיר את הסיכונים הבריאותיים של הריון - רק בנות הזוג שלהם חוות זאת. לכן קשה יותר, מבחינה אתית, להצדיק את תופעות הלוואי של אמצעי המניעה ההורמונליים לגברים.
אתגר שונה מזה של נשים
יש חוקרים הטוענים כי יצירת אמצעי מניעה לגברים היא מאתגרת הרבה יותר מיצירת אמצעי מניעה לנשים מאחר והאנטומיה של הגברים מסובכת. נשים מבייצות פעם בחודש, אך ייצור הזרע אצל גברים הוא קבוע, כאשר גברים מפיקים 1,000 תאי זרע ויותר בשנייה. כלומר, בעוד שהביוץ מתרחש פעם בחודש ואמצעי המניעה ההורמונלי יכול "לשטות" בגוף שהוא בהריון, מאחר והגברים פוריים כל החודש, נדרשים מאמצים גדולים יותר להפסקת ייצור הזרע, ולפיכך מינוני הורמונים גדולים יותר.
מנגד יש הטוענים כי לא צריך להפחית את ספירת הזרע הגברית לאפס כדי שאמצעי המניעה יהיה יעיל. צריך רק ספירת זרע נמוכה דיה כדי למנוע הריון. ולפיכך מינוני ההורמונים לא צריכים להיות כל כך גדולים.
נראה שקל יותר לטוס לחלל מאשר לפתח אמצעי מניעה לגברים. אז מה עושים?
המדע עדיין רחוק מלמצוא את הפתרון למניעת היריון מהצד הגברי. עם זאת אני חושבת שה"גבר החדש" מביע עניין בלקיחת אחריות על מניעת היריון ולכן חשוב שהשיח על אמצעי מניעה ייתן קול ומקום לגברים לדבר על זה. רופאי הנשים צריכים גם לקחת חלק בתהליכים אלו ולכוון את הנשים והגברים לקחת אחריות שווה על מניעת היריון. הגיע הזמן שרופאי הנשים יעודדו נשים לשיח פתוח עם בני זוגן על האחריות המשותפת למניעת היריון, ועל המחיר ששני הצדדים צריכים לשלם עבור האחריות המשותפת למניעת היריון. בחברה שמכירה יותר ויותר בכך שנשים וגברים צריכים להיות שותפים שוויוניים לחובות ולזכויות ישנן כנראה הרבה סיבות למה עדיין לא פותחו אמצעי מניעה גם לגברים, אבל ככל שהקולות מהשטח ידרשו יותר, יש סיכוי גדול יותר שזה באמת יקרה.
ד"ר טליה גולן, ד"ר למגדר, חוקרת, כותבת ופעילה חברתית בתחום של זכויות במרחב הגינקולוגי