בעיות בבלוטת התריס הן תופעה נפוצה ומוכרת, בפרט בקרב נשים שעברו את גיל 40, בין שמדובר בתפקוד לקוי של הבלוטה, או בהיווצרות של קשריות (גידולים). בלוטת התריס (תירואיד) ממוקמת בחלק הקדמי של הצוואר, כשמאחוריה נמצאים קנה הנשימה והוושט, ולה תפקיד חשוב וחיוני בחילוף החומרים בגוף.

>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

בעיות שונות של בלוטת התריס אופייניות לנשים בגילי 40 ומעלה, אך לא רק. ישנן גם נשים צעירות יותר וגברים הסובלים מהתופעה. ניתן לחלק את ההפרעות בבלוטת התריס לשתי קבוצות עיקריות:

- בעיות תפקודיות הקשורות לתת תפקוד או תפקוד יתר של הבלוטה.

- בעיות מבניות הקשורות להגדלה של הבלוטה ו/או היווצרות של קשריות בתוך הבלוטה - גושים בגודל של כמה מילימטרים עד כמה סנטימטרים בבלוטה.

קשריות בבלוטה היא תופעה השכיחה ב-15 עד 30 אחוזים מכלל האוכלוסייה, בעיקר בקרב נשים. רובן שפירות הדורשות טיפול רק אם הן גדלות וגורמות לסימפטומים, כגון קושי בנשימה או בבליעה. חלק קטן מהקשריות, כ-5 עד 15 אחוזים, ממאירות, ורובן מסוג סרטן פפילרי של בלוטת התריס.

כיצד ניתן לאבחן?

השלב הראשון באבחון קשריות בבלוטת התריס (לאחר שמוודאים שתפקודי הבלוטה תקינים) הוא על ידי בדיקת אולטרסאונד צווארי הנחשב לכלי הדיאגנוסטי החשוב ביותר לאבחון קשרים בבלוטת התריס. בדיקה האולטרסאונד מאפשרת להגדיר את אופי הקשרית, ומכאן שקיימת חשיבות רבה למבצע הבדיקה. על סמך הממצאים שעולים באולטרסאונד מתקבלת ההחלטה האם יש מקום להתקדם לשלב הבא, דהיינו לבצע ניקור מחט תחת אולטרסאונד.

בדיקת הניקור, במונחה הרפואי FNA, מאפשרת לנו לקבוע אם מדובר בקשר שפיר, ומרמזת על סיכוי הקשר להיות ממאיר עד לכדי חשד גבוה מאוד לממאירות. בחלק מהמקרים כשאין ממצא ודאי אך קיים סיכוי סביר לממאירות, מומלץ לבצע ניתוח שהוא למעשה ביופסיה אבחנתית במטרה לקבוע אם קיים גידול סרטני. משתמע מכך שחולים רבים (כ-60 אחוזים) עוברים ניתוח למרות שהגידול שפיר, במטרה להיות זהירים ולזהות את מיעוט החולים הסובלים מהמחלה הממאירה.

אולטרסאונד צווארי
אולטרסאונד צווארי | צילום: Andrej Hicil, shutterstock

עוד ב-mako בריאות:
>> בלוטת התריס: כך תאזנו אותה באמצעים טבעיים
>
> רפואה הוליסטית: על מה מצביעה בעיה בבלוטת התריס?

החידושים בתחום

בשנים האחרונות נכנסו בדיקות מולקולריות שמטרתן לאפיין מוטציות אלימות ובכך לסייע באבחון אופי הקשריות בבלוטת התריס בקרב מטופלים המשתייכים לקטגורית הביניים, דהיינו אלה המאובחנים ב-FNA עם קשרית שטיבה אינו ברור. אבחון קבוצה זו של מטופלים מאפשר הימנעות מניתוח מיותר. נוסף לכך, בדיקות מולקולריות אלה מאפשרות אבחון מדויק יותר של הגידולים הסרטניים, שכן המידע על אופי המוטציה בגידול מאפשר תכנון טיפולי מדויק יותר עבור חולים אלה. 

יש לציין כי הבדיקות הללו הן חלק מההנחיות הקליניות בטיפול בקשרים בתירואיד של איגודים שונים בעולם, ומהוות דרך שגרתית ומקובלת לאבחון קשריות בבלוטת התריס. בארץ הבדיקות טרם הוכנסו לסל הבריאות.

קיימות כיום שלוש בדיקות עיקריות:

  1. Thyroseq V3- נחשבת לבדיקה הרחבה ביותר שבודקת ישירות את סוגי המוטציות הקיימות בקשרית ואת מידת ההסתברות של הקשרית להיות ממאירה או שפירה. המידע המתקבל מדויק מאוד וכולל גם את מידת ההתבטאות של כל מוטציה בגידול.
  2. Afirma GSC - בודקת את ההסתברות של הקשרית להיות שפירה. רק במידה שקיים חשד לממאירות, נבדק סוג המוטציה כך שיש לבדיקה זו יכולת טובה יותר לחזות קשרים שפירים מאשר ממאירים.
  3. ThyGenext- בנויה גם היא על בדיקה ישירה של סוג המוטציות, אך מסוגלת לבדוק מספר מצומצם יותר של מוטציות ולפיכך משמשת באינדיקציות צרות יותר.

שיטות האבחון של קשריות בבלוטת התריס התפתחו מאוד. כניסתם של מכשירי US חדישים לצד הבדיקות המולקולריות, העלו בצורה משמעותית את היכולת להבדיל בין קשרים שפירים וממאירים ולמעשה מאפשרים למטופלים לקבל טיפול מותאם אישית לאופי הגנטי של מחלתם.

* ד"ר גלית אביאור היא רופאה בכירה ומרכזת תחום ראש וצוואר במרכז הרפואי הלל יפה