חלק מהמחלות השכיחות יותר בקרב נשים הן לרוב "שקופות". במילים אחרות – המודעות אליהן מצומצמת וגם האבחון לוקה בחסר. לדברי מיטל בנשק, סמנכ"לית קרן בריאה, סטראוטיפים מגדריים משפיעים על זמני האבחון ועל אופן הטיפול בנשים. "מטופלות רבות מספרות על זלזול בכאב שהן חוות, על תיוג הכאב הפיזי כהפרעה פסיכיאטרית, על התעלמות ואדישות".

 "הכי קשה היה לקבל מרופאים את התחושה שאני 'עושה עניין'"

סול קנטור, 32, מתמודדת עם כאבי בטן חזקים כבר מגיל 9. לאורך השנים היא סבלה מדימומים וסתיים ארוכים ולא סדירים, מבעיות בעיכול ומבחילות. "מאחר שהבדיקות תמיד היו תקינות ולא הייתה אבחנה לכאב, הרופאים תמיד מיתגו את החוויה שלי כנפשית-פסיכולוגית", היא מספרת. למזלה, בגיל 24 הגיע למומחה שאבחן אצלה אנדומטריוזיס – מחלה הנפוצה בקרב 8% עד 10% מהנשים בגיל הפוריות. "עברתי 3 ניתוחים, איכות החיים שלי נפגעה וכך גם חיי החברה שלי. הכי קשה היה לקבל מרופאים את התחושה שאני 'עושה עניין' מכאב בטן נשי טבעי".

סול קנטור (צילום: פרטי)
סול קנטור | צילום: פרטי

 "בעלי נאלץ להתפטר מהעבודה"

עדן סבג כהן, 31, אובחנה עם מיגרנה. לדבריה, המצב הבריאותי שלה השפיע גם על חיי הזוגיות והמשפחה. "כיוון שנאלצתי לקרא לבעלי כדי להיות עם הילדים בגלל התקפים חזקים, הוא נאלץ להתפטר ולמצוא עבודה גמישה יותר". כיום, אמנם אי אפשר לרפא את המחלה לחלוטין, אך בעזרת טיפולים חדשים, סבג מצליחה להקל על הסבל והכאב הכרוכים בהתקפים, ואף להפחית את שכיחות ההתקפים וחומרתם.

עדן סבג (צילום: פרטי)
עדן סבג | צילום: פרטי

 "היו בקרים שלא יכולתי לעמוד בהם על הרגליים"

גם פנינה קליין, 51, מתמודדת עם מחלה המוגדרת נשית - דלקת מפרקים שגרונתית (RA). "זה התחיל כשחוויתי כאבים, חולשה וירידה כללית ביכולת התפקוד", היא מספרת. "היו בקרים שלא יכולתי לעמוד בהם על הרגליים. כאשר אובחנתי היה לי קשה להבין את המחלה ולשמחתי עמותת 'מפרקים צעירים' עזרו ותמכו בי. הקושי העיקרי נובע מכך שלסביבה אני נראית בריאה אבל אני לא. לכן פעמים רבות אני מצטיירת כמישהי ש'סתם מתפנקת'. לשמחתי, בזכות הטיפולים שקיבלתי, עם הזמן למדתי לחיות לצד המחלה. אני מקווה שנדע להבין ולהכיל גם את החולים השקופים ולקבל את הכאב של נשים, בלי לשפוט ולזלזל בהן".

פנינה קליין (צילום: פרטי)
פנינה קליין | צילום: פרטי

 "כשהבנתי שאני מעוניינת בילדים נוספים ידעתי שאני חייבת למצוא דרך להפגת הכאבים"

דלית שמואלי, 51 מתמודדת עם פיברומיאלגיה, דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA) וכאב כרוני. "סבלתי מכאבים כרוניים בילדותי ואובחנתי בטעות עם כאבי גדילה. עם השנים הכאבים הפכו לכרוניים. את ההיריון הראשון חוויתי עם כאבים קשים. כשהבנתי שאני מעוניינת בילדים נוספים ידעתי שאני חייבת למצוא דרך להפגת הכאבים ופניתי לטיפולים אלטרנטיביים. עם השנים, התסמינים גברו וכללו: קשיון בוקר, קושי בקימה מהמיטה, עייפות, תשישות, התקפי חרדה, כאבים עזים, חולשה הגורמת למצב רוח ירוד ועוד". עמותת "גוונים של סגול" לפיברומיאלגיה וכאב בה היא מתנדבת, מסייעת לנשים נוספות שסובלות מתסמינים כאלה ואינן זוכות ליחס הראוי. "לפיברומיאלגיה יש מעל ל 200 תסמינים והיא לעתים מלווה במחלות נוספות. אני למשל סובלת מדלקת מפרקים בשילוב פסוריאזיס. לכן חשוב לשתף את הרופא בכל הסימפטומים כדי לאפשר אבחון מדויק וטיפול יעיל".  

דלית שמואלי (צילום: פרטי)
דלית שמואלי | צילום: פרטי

ד"ר שרה בורוק, ראומטולוגית במחוז צפון, קופ"ח מאוחדת, מציינת שמחלות אוטואימוניות מופיעות יותר בקרב נשים. לדבריה, אין לכך הסבר אחד חד משמעי. "לצערנו, לעתים יש קושי באבחנה, ולא פעם חולפות שנים עד שחולה זוכה לאבחון מדויק ולתחילת טיפול".

"כדי לשפר את חווית הטיפול צריך לפעול מול המערכת הרפואית כדי לשקף את ההטיות המגדריות ולהתמודד איתן, וכן מול המטופלות באמצעות הנגשת מידע מדויק, עידוד הקשבה לגוף והעצמה לפעול ולהתעקש על אבחון. רק כך נצליח לשנות", אומרת לסיום מיטל בנשק.