גם אנחנו עמדנו במהלך החג (יום ב') שעתיים בחום כדי לעשות לגיא בדיקת קורונה. ואיתנו, עמדו בתור האינסופי מאות הורים לילדים בגילאי הגן והיסודי.
רועי, שעמד לפנינו, דיבר על הבן שלו שהתחיל כיתה א' ויום לאחר מכן יצא לבידוד. שירה סיפרה שהבת שלה שואלת כל בוקר אם היום כבר תוכל לחזור לכיתה. בקצב הזה, היא אומרת, הם לא ילמדו לעולם. כך כולם. מיואשים. עומדים בסדר לא אופייני לישראלים ומחכים למטוש.
והילדים, כמו ילדים, מתרוצצים מסביב. כמה מצאו גירים והחלו לצייר על המדרכה. אחרים קופצים ברחבה, מטפסים על עצים, משחקים בסמארטפון של אמא. לנו זה עצוב, להם זה עוד יום בהזיה שהפכה להיות מציאות חייהם.
פחות משבוע אחרי פתיחת שנת הלימודים, למעלה ממאה אלף תלמידים נשלחו לבידוד. המספרים, ככל הנראה, רק ימשיכו לעלות. "הקורונה כאן להישאר", אומרים לנו המומחים, "ועלינו ללמוד לחיות איתה". בינתיים, החיים של ילדינו בהמתנה.
מחקרים מראים שילדים נדבקים פחות ממבוגרים, מדביקים פחות ממבוגרים וחשופים פחות ממבוגרים לסכנות הקורונה. אז למה הם נדרשים לעמוד באותן הגבלות כמו מבוגרים?!
אין שום היגיון במדיניות ששולחת עשרות ילדים שליליים לבידוד בגלל ילד חיובי אחד. המחיר של המדיניות הקיימת נוראי. הוא פוגע בילדים, הוא פוגע בהורים והוא מטיל עלויות עצומות על המשק. אי אפשר להמשיך כך. הגיע הזמן לשנות גישה, להקדים רפואה למכה.
אם הקורונה כאן להישאר, צריך לשחרר את הילדים. במקום לבודד אותם, לבדוק אותם. במקום להגיב לקורונה, ליזום שכבת הגנה. עלינו לבדוק את הילדים ללא הפסקה. אחת לשלושה ימים בבית הספר. ילד שיימצא חיובי - לבידוד. כל היתר חוזרים לכיתה. וזהו.
נכון, זה עלול להגדיל את החשיפה, אבל זה שווה את זה. במיוחד כשלוקחים בחשבון את הסיכון הנמוך לתחלואה קשה בקרב הילדים והוריהם הצעירים שרובם מחוסנים.
שנה וחצי לתוך הקורונה, בואו נחזיר את הילדים לנורמליות.