מחלות עיניים, בדגש על מחלות של הרשתית (החלק האחורי בעין), הינן מחלות אשר דורשות מעקב וטיפול עקבי ורציף. המטרה שלנו היא לשמור על הראייה ולמנוע התדרדרות עד כדי עיוורון. לדוגמה, מחלת הניוון הרשתי המתקדם במרכז הראייה על רקע הגיל (נמ"ג), הפוגעת בחולים קשישים, היא מחלה אשר גורמת לירידה קשה בראייה ומקשה על ביצוע פעולות יומיומיות פשוטות בבית ומחוצה לו. גם מחלות ברשתית על רקע סוכרת, הפוגעות בין היתר בחולים צעירים יותר בגיל העבודה, יכולות לגרום להפרעה בראייה ובכך להשפיע על יכולת ההשתכרות, להביא לאובדן רישיון נהיגה ולגרום להוצאות כספיות למטופל ומשפחתו. חלק גדול מהטיפול בחולים אלו כולל הזרקות תוך עיניות.
גם בימי שגרה, אנו עדים לקשיים בהיענות של החולים לטיפול. הסיבות לכך רבות ומגוונות: קושי בניידות, חשש מהפסד ימי עבודה של החולה והמשפחה המלווה, מצב סוציואקונומי, ריחוק גיאוגרפי מהמרכז הרפואי, ריבוי מחלות נוספות שגם בהן נדרש לטפל, חשש מהטיפול עצמו (במיוחד כשמדובר בהזרקות) ועוד.
בעת התפרצות הקורונה, נוסף לכך גם החשש הגדול מהידבקות, בעיקר בקרב החולים הקשישים והחולים הכרוניים, שחששו שמא סביבת הטיפול מזוהמת. גם הגבלות הסגר הקשו על הניידות והגעה לטיפול. ואכן, נצפתה ירידה משמעותית מאד בשיעורי ההגעה למרפאות העיניים בבתי החולים ובקהילה וכתוצאה מכך החלה קטיעה של רצף המעקב והטיפול.
בזמן המגפה, נעשה מאמץ מיוחד בבתי החולים לייצר עבור החולים סביבת טיפול בטוחה ככל האפשר תוך הקפדה יתרה על זיהוי חולים פוטנציאליים, ריחוק חברתי, שימוש במסכות, היגיינת ידיים, שימוש בכפפות ומיגון אישי של הצוותים הרפואיים על פי הנחיות משרד הבריאות, וכל זאת במטרה לשמור על בריאות החולה והצוות המטפל. בבדיקות וטיפולי עיניים בהם קיימת קירבה בין דרכי הנשימה של המטפל והמטופל, ובהתאם הסיכון להדבקה הדדית גבוה יותר, ננקטו אמצעי הגנה נוספים, דוגמת שימוש במגני פנים, משקפי מגן ומסכי הגנה מיוחדים שהותקנו על גבי מנורת הסדק (המכשיר לבדיקת העיניים).
אין ספק כי הקורונה העמידה אותנו בפני הצורך במציאת פתרונות חלופיים ויצירתיים עבור אותם חולים שחששו ואף סירבו להגיע לטיפול. מטרתנו הייתה ליצור תחושת ביטחון טובה יותר עבור החולים ולעודד אותם להמשיך ולהגיע וכך לשמור על רצף טיפולי. הפתרונות כללו, בין השאר, פתיחת מתחמים חלופיים לצורך בדיקות והזרקות מחוץ לכותלי בתי החולים והזרקות בבתי המטופלים עצמם. במקביל לעידוד ההגעה של אותם חולים הזקוקים לרצף טיפולי בהזרקות וחולים לאחר ניתוחי עיניים, פעלו מחלקות העיניים לדחות באופן יזום הגעה של חולים שאינם זקוקים בהכרח לבדיקה ושניתן היה רפואית לעכב באותו שלב את הגעתם. הדחייה נעשתה כמובן לאחר מעבר על התיק הרפואי והסבר שניתן טלפונית לחולה ומשפחתו.
וגם היום ב"שגרת הקורונה", לאחר ההתייצבות בממדי המגפה והחזרה המדורגת לפעילות, אנו ממשיכים לנקוט בכל אמצעי המיגון הנדרשים: בזמן הקבלה בדלפק, במתחם ההמתנה ובעת הבדיקה והטיפול עצמו בעיניים. המלצנו על הורדת נפח הפעילות במרפאות בכדי להקטין את מספר החולים בחדרי ההמתנה ולאפשר זמן ביניים ארוך יותר לטובת אוורור וחיטוי תדיר של משטחים ומכשור רפואי. כמו כן, אנו שמים דגש ומעודדים יעוץ רפואי מרחוק (TELEMEDICINE) באותם מצבים בהם ניתן לתת מענה רפואי והמלצות לטיפול גם ללא צורך בהגעה פיזית של המטופל למרפאה. זה העתיד המסתמן כיום באופן כללי ברפואה בארץ ובעולם וניתן ליישום גם בחלק ממחלות העיניים. צמצום המפגשים פנים מול פנים אינו בא על חשבון הטיפול הרפואי במטופל. ה"עבודה מרחוק" וייעוץ האונליין בעזרת שיחת וידאו מאפשרים לחולה בין השאר להציג לרופא תוצאות של בדיקות וצילומים ואפילו לצלם את עינו, ללא כל צורך בהגעה פיזית למרפאה.
אמנם אנו נמצאים כעת ב"שגרת קורונה", אך גם בימים אלה, וכהיערכות לכל תרחשי אפשרי, חשוב להעלות את המודעות של המטופלים לשמירה על רצף הטיפול במחלות עיניים בסביבה הבטוחה שיצרנו עבורם. רק כך נוכל לשמור על הראייה של המטופלים שלנו!
המידע בכתבה הובא על ידי ד"ר שולמית שורץ, רופאת עיניים ומומחית ברשתית מהמרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) ויו"ר חוג רשתית באיגוד רופאי העיניים בישראל
מוגש כשירות לציבור, בחסות חברת נוברטיס