בפרק ששודר לאחרונה של סדרת הריאליטי "משפחת קרדשיאן", כוכבת התוכנית, קים, מגלה בבדיקה רפואית כי בגופה נוגדנים המיוצרים בגופם של חולי זאבת ודלקת מפרקים שגרונית. זוהי לא הפעם הראשונה שקים נאלצת להתמודד עם חדשות לא טובות בכל הנוגע לבריאות שלה, שכן היא התמודדה עם סיבוכים בהריון שהציבו את חייה בסכנה והיא מתמודדת עם מחלת הפסוריאזיס מזה שנים.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
טרם נחשף אם אכן החשד לזאבת ולמחלת מפרקים שגרונית התגלה נכון והיא אכן לוקה באחת משתי המחלות הללו, אך זה לא מנע מיליוני מעריציה של כוכבת הריאליטי להביע דאגה רבה. אז מהי בעצם מחלת הזאבת? כיצד נדע לזהות אותה? והאם ישנו טיפול יעיל?
>> "פחדתי שהילדים שלי יראו פתאום אמא נכה": אתי משתפת על ההתמודדות עם דלקת מפרקים שגרונית
זאבת היא מחלה אוטואימונית, כלומר היא מתפרצת בעקבות שיבוש במערכת החיסונית. במקום שהמערכת החיסונית תתקוף פולשים זרים, כמו חיידקים ווירוסים שמאיימים על הבריאות שלנו – אצל אנשים הלוקים בזאבת היא תוקפת רקמות ואיברים בריאים בגוף. כתוצאה מכך, מתפתחים תהליכים דלקתיים בגוף המובילים להופעת תסמינים שונים, שיכולים להשתנות ממטופל למטופל.
התסמינים של מחלת הזאבת כוללים: פריחה אדמדמה דמוית פרפר באזור הלחיים, נשירת שיער, נפיחות וכאבים באזור המפרקים, פצעים בעור, רגישות יתרה לשמש, חיוורון בידיים וברגליים, אדמומיות בעיניים, תשישות ועוד. זאבת היא מחלה כרונית, כלומר היא נמשכת בין חודשים לשנים, אין לה תרופה, אך ישנן דרכים שונות לטפל בתסמינים הלא נעימים.
שוחחנו עם פרופ יאיר מולד, מנהל מכון ראומטולוגיה בבילינסון, שפירט אודות המחלה.
"לופוס (זאבת), היא מחלה אוטואימונית שתוקפת איברים רבים בגוף. היא מופיעה בעיקר בקרב נשים בגילים 20-40 אבל יכולה להתפרץ בכל גיל. בארץ ניתן למנות כמה אלפי חולים כאלה", מסביר פרופ' מולד. "המחלה מתבטאת במגוון סימפטומים: העיקריים שבהם הם דלקת מפרקים ותפרחות בעור - האופיינית ביניהן, תפרחת פרפר, מתבטאת באודם על הלחיים וגשר האף". אגב, אולי המראה המזכיר מעט פני זאב הוא מקור השם המסתורי.
פרופ' מולד מציין כי מה שבולט במיוחד בתפרחות עור אלה הוא רגישותן לקרינת השמש, שחשיפה אליה יכולה להחמיר את מצב התפרחת. נוסף לכך, המחלה יכולה להתבטא לדבריו גם באפטות (כיבים) בפה ולעיתים גם בעייפות כרונית.
"תסמינים חמורים יותר של המחלה יכולים להיות: דלקת כליות המופיעה בקרב 30-50 אחוזים מהחולים בדרגות חומרה שונות, וכן דלקת ריאות, והאופיינית שבהן היא דלקת בקרום הריאה המתבטאת בכאב חד בעת נשימה עמוקה. באופן דומה, המחלה יכולה לגרום לדלקת בקרום הלב, שאף היא מתבטאת בכאב חד בעת הנשימה. פרט לאלה, תיתכן מעורבות של מערכת העצבים המרכזית בעיקר במוח ובחוט השדרה".
הגורמים: "שילוב של נטייה גנטית וגורמים סביבתיים"
פרופ' מולד מציין שבדומה למחלות אוטואימוניות אחרות, גם בזאבת ניתן למצוא מרכיבים גנטיים אולם לא ניתן להצביע על גן ספציפי הגורם למחלה. המשמעות היא שאנשים שבמשפחתם חולי לופוס נמצאים בסיכון מוגבר לחלות בה. הוא מסביר שגם גורמים סביבתיים עלולים לעודד את התפרצותה: "חשיפה מוגברת לשמש עלולה לעודד את הופעת המחלה בקרב אנשים בעלי נטייה גנטית לחלות בה. כמו כן, נמצא כי גם עישון עשוי להשפיע לרעה על הסיכוי להופעתה".
האבחון
כדי לאבחן את המחלה נדרשים לפחות 4 ביטויים קליניים או מעבדתיים: "בעת האבחון, יבחנו כל הביטויים הקליניים שצוינו בהתאם לתחושות המטופל. כמו כן, תידרש ספירת דם, כדי לאתר ירידה בשורות הדם: בכדוריות הדם האדומות, בלבנות או בטסיות הדם. במקרה שהמחלה מערבת גם את הכליות, תיבחן גם עלייה ברמת הקריאטינין בדם וכן הפרשה מוגברת של חלבון בשתן ופרמטרים נוספים לרבות ביופסיה המהווה כלי חשוב באבחון סופי של מצב הכליות".
עוד ב-mako בריאות:
>> מתברר שכל הזמן הזה ניגבתם לא נכון את הישבן
>> חשוב לדעת: הסימן שמופיע חודש לפני התקף לב
>> חוקרים: זו התזונה שמפחיתה סיכון למוות מוקדם
הטיפול
"הטיפול במחלה יותאם לכל חולה על פי חומרת המחלה וצורת ביטויה. עם זאת, כל חולי הלופוס יזדקקו לתרופה ספציפית שמקורה טיפול במחלת המלריה, שנמצאה יעילה בשיפור תסמיני המחלה הקלים ובשמירה על מצב של רמיסיה".
פרופ' מולד מציין שבמצבים שבהם המחלה מערבת אברים פנימיים כגון כליות או מוח, או בעת אבחון ירידה באחת משורת כדוריות הדם, יידרש גם טיפול סטרואידי, וכן תרופות כימיות. במקרים חמורים יותר החולה יזדקק גם לטיפול באמצעות תרופות ציטוטוקסיות או תרופות ביולוגיות.
"באופן כללי, מי שמטפל בחולים אלה הוא הראומטולוג האחראי על טיפול ומעקב. אולם, במקרה שהמחלה מערבת אברים חיוניים לעיתים יזדקק החולה לייעוץ נוסף של מומחה מתחום אחר כמו רופא עור או נוירולוג, וזה בהתאם לסוג הפגיעה וחומרת הבעיה".
"ניתן לומר שלופוס היא מחלה כרונית שנמשכת כל החיים, המופיעה כהתלקחויות לצד הפוגות. מטרת העל של הטיפול במחלה היא למנוע את הפגיעה התפקודית באברים החיוניים המעורבים, וכן לשפר את איכות חייו של החולה. כמו כן, מאחר שמחלה זו כרוכה במקרים מסוימים גם בתמותה, טיפול ראוי יוכל לצמצם את הסיכוי לכך", מסכם פרופ' מולד.