הפרעות בבלוטת התריס נחשבות לחלק מהתופעות השכיחות ביותר בתחום האנדוקרינולוגיה, והן נחלקות לשני מצבים: תת פעילות - כאשר הבלוטה לא מייצרת את כמות ההורמונים הנדרשת; ויתר פעילות - מצב של עודף בייצור ההורמונים הללו. בלוטת התירואיד, המכונה גם בלוטת המגן או התריס, ממוקמת בצוואר, קדמית לקנה הנשימה. משקלה הממוצע הוא 14 – 18 גרם בלבד.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
"בלוטת התריס מייצרת הורמון שיש לו חשיבות עצומה בתפקודו התקין של הגוף", מסבירה ד"ר כהן חופית, מומחית ברפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, מרכז הליפידים ע"ש ברוך שטרסבורגר ז"ל, המרכז הרפואי תל השומר. "להורמון זה יש תפקיד בולט בהתפתחות המוח אצל תינוקות ובתפקוד מטבולי נאות של כל מערכות הגוף בקרב מבוגרים".
עוד מציינת ד"ר כהן כי הבלוטה מפרישה שני חומרים - triiodothyronine (T3) טרי-יודו-תירונין, ותירוקסין T4 (thyroxine) המכילים יוד – יסוד כימי חיוני שנמצא במוצרי מזון שונים: "תפקידו היסודי של היוד בגוף, הוא לייצר את הורמוני בלוטת התריס שחשיבותם רבה לתפקוד תקין של כל אברי הגוף. הפרשה של T3+T4 נמצאת תחת פיקוח של הורמון TSH thyroid-stimulating hormone המופרש מבלוטת יותרת המוח – היפופיזה, אשר נמצאת במוח".
איך תדעו אם אתם סובלים מבלוטת התריס?
מהשמנה עד דיכאון: התסמינים של תת פעילות בבלוטת התריס
האם באמת מזונות מסוימים משפיעים על ספיגת הורמוני התריס שניתנים לאנשים הסובלים מבעיות בתפקוד הבלוטה, ומה הקשר בין צריכה מספקת של יוד לבין פעילותה? לאורך השנים, הצטבר מידע רב אודות בלוטת התריס וההפרעות הנובעות מתפקודה הלקוי. ד"ר כהן עושה סדר ומסבירה מה מהמיתוסים הבאים נכון, ומה לא:
מחסור של יוד במהלך ההיריון עלול להוביל לפיגור התפתחותי
נכון. מחסור חמור של יוד בהיריון, עלול לגרום למצב של תת-תריסיות מולדת ופיגור התפתחותי ושכלי, עקב נזק בלתי הפיך למוח ולמערכת העצבים המתפתחים אצל אדם בוגר. כמו כן, הוא עשוי לגרום לתת-פעילות של בלוטת התריס, או להגדלה של הבלוטה עם נפיחות בצוואר המכונה זפק (גויטר).
בארץ אנשים לא סובלים ממחסור ביוד
לא נכון. לפי סקר מקיף שנערך בישראל בשנת 2016, קיים מחסור מסוים ביוד בכל אזורי הארץ. הסיבה העיקרית לכך נובעת מהעובדה שרק אחוזים בודדים מהמלח המשווק בישראל מועשר ביוד ("מיודד"). אוכלוסיות ספציפיות הנמצאות בסיכון מוגבר למחסור ביוד, הם אנשים הנמנעים מדגים וממוצרי חלב (מפאת אלרגיה או אי סבילות), צמחונים וטבעונים. לנשים בגיל הפוריות ולנשים המתכננות להרות מומלץ לוודא שהן צורכות את מכסת היוד המומלצת למבוגרים. נשים הרות זקוקות לצריכת יוד מוגברת, כדי לספק את הצרכים ההורמונליים של גופן ושל העובר במהלך ההיריון. כמו כן בעת הנקה יש חשיבות ניכרת לצריכת כמות מספקת של יוד.
הדרך היעילה למניעת מחסור תזונתי ביוד היא שימוש במלח המכיל יוד – "מלח מיודד". כדי לבדוק אם אתם נמצאים בקבוצת סיכון למחסור ביוד, תוכלו לפנות לדיאטן/ית.
על פי ההנחיות העדכניות של משרד הבריאות, המקורות העיקריים ליוד במזון, הם: אצות ים, דגי ים (ופירות ים), מוצרי חלב, בעיקר חלב ניגר וביצים. מקורות מזון מועשרים: מלח מיודד (בד"כ 30 מק"ג (מיקרוגרם) יוד ל–1 גרם מלח) ותוספי מזון , הניתנים להשגה עם וללא מרשם במינונים שונים (75 - 220 מק"ג יוד לטבלייה).
הכמות המומלצת לצריכת יוד יומית (מק"ג):
- ילדים (1-8 שנים) – 90
- ילדים 9-16 שנים) – 120
- מבוגרים – 150
- נשים הרות – 220
- נשים מניקות - 290
צריך ליטול תוסף יוד כדי לוודא שאין מחסור ביוד
ממש לא. ההפך הוא הנכון: צריכה עודפת של תוספי מזון או שימוש בתרופות המכילות יוד הניתנות להפרעת קצב, עשויים לגרום להפרעות משמעותיות בתפקודי בלוטת התריס.
לאנשים המטופלים בהורמוני תריס אסור לאכול ירקות
נכון חלקית. ירקות ממשפחת המצליבים כמו ברוקולי, כרובית וכרוב אכן משפיעים על היכולת של הגוף לספוג יוד. אולם, אלה עלולים להשפיע לרעה על יכולת זו רק בעת צריכה מופרזת, מה שלרוב אינו רלוונטי לשומרים על תזונה בריאה ומאוזנת, בייחוד לא כאשר המטופל נוטל הורמוני תריס המאזנים את הפעילות.
מזונות מסוימים משבשים את ספיגת הורמוני התריס
נכון. מזונות מסוימים, כמו למשל מזון עתיר בסיבים תזונתיים, ותוספי מזון כמו ברזל או סידן, משבשים את ספיגת הורמוני התריס. לכן, מומלץ לצרוך מזונות כאלה כ 30 – 60 דקות לאחר נטילת הורמוני התריס, ותוספים המכילים סידן או ברזל 4 שעות לאחריה.
אי אפשר לפספס בעיות בבלוטת התריס כי התסמינים לכך ברורים
לא נכון. במקרים רבים, מדובר בתסמינים קלים ולא ספציפיים – כלומר, הם עלולים להעיד על מצבים רבים ולאו דווקא על שיבוש בפעילות הבלוטה. כך למשל עלייה במשקל או ירידה, (תלוי אם מדובר בפעילות יתר או בתת פעילות), עייפות, עצבנות יתר, אי סבילות לקור או לחום – כל אלה עשויים להעיד על בעיה בבלוטה. זאת בייחוד במקרה שקיים סיפור משפחתי של בעיות בבלוטת ממגן. לכן, כאשר סובלים מתסמינים אלה, ניתן לפנות לרופא משפחה או לאנדוקרינולוג על מנת לקבל הפנייה לבדיקת דם לתפקוד בלוטת המגן.
הופעת גוש בבלוטת המגן מעידה על גידול סרטני
לא נכון. בסקר שנערך בקרב נשים שביצעו בדיקת אולטרה סאונד של בלוטת התריס, התגלו לפחות קשרית (גוש) אחת במעל לחמישים אחוז מהן. אולם, הנקודה החשובה היא שבמרבית המקרים הקשריות הן שפירות, ורק כ - 5 אחוז מהן ממאירות. במקרה כזה, נהוג לבצע בדיקות אולטרה סאונד מדויקות של בלוטת המגן, שיכולות להעריך את מבנה הרקמה, וכן ביופסיות (FNA) שמטרתן להעריך את הרכב התאים.
למי שסובל מבעיות בבלוטה אסור לעשות מסאז' באזור
נכון. מאמר שפורסם לפני מספר שנים מתואר מקרה של אישה עם רקע של תת פעילות של בלוטת התריס, שעברה מסאז' נמרץ של הכתפיים והצוואר, ופיתחה פעילות יתר חולפת על רקע נזק לבלוטת התריס. ניתן להסיק מכך כי בנוכחות של בעיית תריס, מוטב להימנע ממניפולציה נמרצת לאזור הצוואר, וזה נכון לגבי כל סוג של טיפול.