עם התפשטות וריאנט אומיקרון של נגיף הקורונה והעלייה הדרמטית במספר הנדבקים והחולים, משרד הבריאות שינה את הנחיות הבדיקה לקורונה. מה ההיגיון העומד בבסיס השינויים, ואיך נוכל לשפר את יעילות הבדיקות הביתיות?
בדיקות הקורונה עוזרות לאבחן את החולים במחלת COVID-19, להתאים להם את הטיפול הנכון ולצמצם את התפשטות המגפה. כדי להפיק את המרב מהבדיקות הקיימות, חשוב להתאים את מדיניות השימוש בהן למצב התחלואה, ולהקפיד על ביצוע נכון שלהן.
בדיקות המעבדה (PCR) נחשבות הבדיקות האמינות ביותר לאבחון נשאות של נגיף הקורונה. אם הן מבוצעות כראוי, הסיכוי שיפיקו תוצאה נכונה גבוה מזה של כל סוגי הבדיקות האחרים. לכן, אם זה אפשרי, מומלץ לעשות בדיקות מעבדה במקרה של חשד כי חליתם.
עם זאת, הבדיקות הללו דורשות משאבים רבים, ובכלל זה ריאגנטים, מעבדות וכוח אדם מיומן. על כן בדיקות האנטיגנים, שהן זולות, מהירות ונגישות הרבה יותר, משמשות אמצעי משלים לקטיעת שרשראות הדבקה, או לפחות צמצומן, אך לא לאבחון ודאי. הן בוחנות את נוכחותם של אנטיגנים בדגימה – חלבונים מסוימים של נגיף הקורונה, ולכן מתאימות לזיהוי חולים ונשאים פעילים של הנגיף. בדיקת אנטיגן שנעשית כהלכה היא רגישה מאוד כל עוד בגוף הנבדקים יש הרבה נגיפים, אך היא הרבה פחות מדויקת אצל מי שכמות הנגיפים בגופם נמוכה. בשל כך יש מי שמתייחסים אליה כבדיקה לרמת הסכנה הנשקפת מצד הנבדקים, כלומר עד כמה הם יכולים להדביק אחרים.
למרות ריבוי השינויים הגנטיים (מוטציות) שצבר וריאנט אומיקרון של נגיף הקורונה בהשוואה לנגיף הסיני המקורי, בדיקות המעבדה ובדיקות האנטיגן מצליחות לזהות אותו ביעילות זהה להצלחתן בזיהוי וריאנט דלתא, שהיה נגיף הקורונה הדומיננטי ברוב העולם עד לאחרונה. לכן אפשר להמשיך להשתמש בהן גם לאבחון הדבקה באומיקרון. הסיבה העיקרית היא שמרבית בדיקות האנטיגן בוחנות את הימצאותו של החלבון נוקלאוכפסיד (Nucleocapsid), שצבר רק מעט שינויים, ולא את חלבון ה-Spike, שנגדו פועלים החיסונים לקורונה ושצבר מוטציות רבות בווריאנט אומיקרון.
הכתבה פורסמה במקור באתר דוידסון
אילוצים ועדיפות לאומית
אך מה עושים כשיש אילוצים ומספר הבדיקות הנחוצות עולה על הקיבולת של מערכת בדיקות המעבדה? אפשר לנסות לפשט את תהליך הבדיקה, או להפחית את העומס המוטל על המעבדות בעזרת איגום בדיקות – כלומר מיזוג הדגימות של כמה עשרות נבדקים לדגימה אחת. אך כשהפתרונות הללו לא מספיקים, אין ברירה אלא לתת עדיפות בבדיקות המעבדה לאוכלוסיות מסוימות.
לדברי מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, ד"ר טל ברוש, שמרכז את פעילות הצוות לטיפול במגפות (צט"מ) במשרד הבריאות, "יש לנו כיום תרופות למחלת הקורונה, שיכולות למנוע הידרדרות במצב החולים אם נותנים אותן בשלב מוקדם. לכן חשוב לאבחן מהר אנשים הנמצאים בסיכון לפתח מחלה קשה". תעדוף קבוצות הסיכון מאפשר לאתר כמה שיותר חולים שעלולים להזדקק לאשפוז ומקצר את זמן ההמתנה שלהם לקבלת תשובה. כך אפשר להתחיל מוקדם יותר את הטיפול התרופתי בהם, ולשפר כך מאוד את יעילות הטיפול.
כשהתברר שקצב ההדבקה של הנגיף עולה במהירות ועומד להכריע את מערך הבדיקות הלאומי, שינה משרד הבריאות את מדיניותו, כדי לתת עדיפות למבוגרים ואוכלוסיות בסיכון לבדיקות PCR. הוא קבע כי גם בדיקות האנטיגן יכולות לשמש לאבחון רשמי של נשאות נגיף הקורונה אצל מי שאינם בסיכון מפאת גיל או מחלות רקע. עד כה כל מי שקיבלו תוצאת אנטיגן חיובית חויבו לאמת אותה בבדיקת PCR במעבדה.
לפי ארגון הבריאות העולמי, בדיקות האנטיגן פחות רגישות מבדיקות המעבדה, בייחוד באיתור נדבקים ללא תסמינים. הרגישות תלויה בגורמים רבים, כמו שיטת הדיגום, איכותו, מועד הבדיקה אחרי ההדבקה, זהות היצרן ועוד. לכן המחקרים מדווחים על טווח רגישויות רחב. היצרנים עצמם מדווחים ברובם על רגישות של למעלה מ-90 אחוז בתנאי מעבדה.
ככל ששיעור החולים באוכלוסייה עולה, כך גוברת גם הוודאות כי אדם שקיבל תשובה חיובית אכן נדבק בנגיף. לכן, כשהתפרצות המחלה נמצאת בשיאה פוחת הצורך לאמת במעבדה תוצאות חיוביות שהושגו בבדיקת אנטיגן. עם זאת, אי אפשר לשלול נשאות לקורונה על סמך תוצאת אנטיגן שלילית, לכן מומלץ לנקוט משנה זהירות גם אחריה ולחזור על הבדיקה כעבור יום-יומיים או אם הופיעו תסמינים.
בנוסף, נראה שיכולת ההדבקה של וריאנט אומיקרון וקצב העלייה בעומס הנגיפי אצל הנדבקים בו, עולים על אלה של וריאנטים קודמים, ולכן תוקף בדיקות האנטיגן שלו קצר יותר. כלומר הוודאות שאדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקה אינו מידבק פוחתת מהר יותר – אפילו בתוך שעות ספורות. בממוצע, מי שלא התחסנו נשארים מידבקים למשך זמן רב יותר מאשר מחוסנים או מחלימים שנדבקו בשנית. לכן עליהם להישאר בבידוד ולהימנע מחברת אנשים זמן רב יותר.
שיפור אמינות הבדיקה
לדברי ברוש, יש כמה דרכים לשפר את האמינות של בדיקות האנטיגן. ראשית, חשוב שהבדיקה לא תיעשה מוקדם מדי, לפני שהעומס הנגיפי יעלה לרמה שתאפשר לאתר אותו בסבירות גבוהה בבדיקה. לכן מומלץ להמתין שלושה ימים ממועד החשיפה לחולה קורונה ורק אז לבצע את הבדיקה. עד אז כדאי מאוד להימנע ממגע עם אנשים, כדי להימנע מהדבקת אחרים אם אכן נדבקנו. מומלץ לחזור על הבדיקה במלאת שבוע למועד החשיפה לחולה, או לעשות שתי בדיקות בימים עוקבים.
בנוסף, חשוב מאוד לקחת נכון את הדגימה. מחקרים ראשוניים שטרם עברו ביקורת עמיתים, מראים כי לקיחת דגימה מאזורים שונים בחלל הפה באמצעות מטוש עשויה להעלות את רגישות הבדיקה לאומיקרון, ולאתר הדבקה מוקדם יותר, בלי להוביל לתשובות חיוביות כוזבות. הסיבה לכך עשויה להיות שבשונה מווריאנטים קודמים, האומיקרון מתרבה בכמויות גבוהות דווקא בלוע. הסבר אחר יכול להיות שבלוע איכות הדיגום טובה יותר מאשר באף. לכן, נכון לעכשיו משרד הבריאות ממליץ להתחיל את הבדיקה בלקיחת דגימה מהגרון, ואחריה משני הנחיריים, באמצעות אותו מטוש.
כשלוקחים דגימה מהנחיר, מומלץ לכוון את המטוש כלפי מעלה, ולהכניסו לעומק האף עד שמרגישים התנגדות – אך לא כאב. לאחר מכן יש לסובב את המטוש בהתאם להוראות היצרן ולחזור על הפעולה גם בנחיר השני. ולבסוף, חשוב לבחון את תוצאת הבדיקה בדיוק בזמן שמצוין בהוראות היצרן. זה נכון במיוחד לפס התוצאה.
על פי הנחיות רשות הבריאות הבריטית, כשלוקחים דגימה מהגרון, חשוב לא לשתות או לאכול בחצי השעה שלפני הבדיקה. יש לגרד כמה פעמים עם המטוש את אזור השקדים שבעומק הגרון, בלי לגעת בשיניים, בלשון, בלחי או בחיך. מומלץ לשם כך להיעזר באדם אחר או לעשות את הדגימה מול מראה.
לבסוף, חשוב לזכור שאיסוף המידע על היעילות והאמינות של דיגום הגרון בבדיקות אנטיגן לאבחון וריאנט האומיקרון נמצא עדיין בראשיתו. ייתכן שזאת גם הסיבה לכך שבעת כתיבת שורות אלו, מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) מתנגד לדיגום הגרון בערכות הביתיות, ומדגיש כי יש לבצע את הבדיקות בהתאם להוראות היצרן, שנכון לעכשיו מתייחסות לדגימה מהנחיריים בלבד בערכות של מרבית היצרנים. חשוב להתעדכן באופן שוטף בכל שינוי שעשוי לחול בהנחיות משרד הבריאות, שמבוססות על הראיות המדעיות הרלוונטיות לארץ.
איך לבצע בדיקה ביתית עם דגימה משולבת מהפה ומהאף - סרטון הדרכה של משרד הבריאות הבריטי: