מדהים לראות את השינוי בתגובה הציבורית במהלך החודשים האחרונים לרעיון של חיסוני קורונה. אם במרץ ואפריל שאלנו מתי יגיעו החיסונים כבר? ומדוע זה לוקח זמן כה רב? הרי שעכשיו, כשנה לאחר מכן, כשהחיסונים מגיעים, אנחנו שואלים האם חיסון שפותח בזמן כה קצר יכול להיות בטוח? אל הרבה דאגות לגיטימיות ומובנות, מצטרפות דאגות שנובעות מחוסר הבנה של תהליך אישור החיסונים, בחירום ובשגרה, ודאגות שאין להן שום שחר וביסוס מדעי שמופצות בעיקר על ידי אנשים שמתנגדים לחיסונים באופן כללי.
ראשית יש לומר שהחשש מובן לחלוטין, ואל לנו להקל ראש בתחושותיהם של אנשים, בייחוד ככל שזה נוגע לילדים ונשים בהיריון. אך כבר מההתחלה יש לומר שהחיסונים הראשונים שיגיעו לא אושרו בשלב זה לילדים או נשים בהיריון, והם לא יינתנו להם, לפחות לא בהתחלה. מעבר לזה רוב האוכלוסייה לא תקבל את החיסון לפני שאנשים רבים בעולם יחוסנו, והידע שיצטבר עד אז ייתן לנו תמונה גדולה ומאוד ברורה של פרופיל הבטיחות של החיסון. אז קחו את הזמן.
רוב החששות מהחיסון נובעים מזמן הפיתוח הקצר שלו. אך האמת היא שלמרות זמן הפיתוח הקצר, לא עוגלו פינות בהקשר של בטיחות. המחשבה שחיסונים רגילים נבדקים במשך שנים נובעת מבורות לגבי תהליך אישור החיסונים. רוב המתנדבים בתהליך פיתוח החיסון לא נבדקים לבעיות רפואיות באופן אקטיבי ליותר משנה. הסיבה שפיתוח חיסונים לוקח הרבה זמן נובעת בעיקר מסיבות בירוקרטיות, מבעיות בגיוס ממון ומתנדבים, וכן משום שכדי להדגים יעילות, על חלק מן המתנדבים להידבק במחלה, מה שעלול לקחת זמן במקרה של מחלה נדירה ולא מידבקת. במקרה של COVID-19, הרבה מהחסמים הבירוקרטים הוסרו, המימון הגיע מהר מאוד, ומתנדבים לא היה קשה למצוא, ולצערנו גם לא היה קשה לחלקם להידבק, משום שהמחלה כה נפוצה ומידבקת. וכך, תהליך שבדרך כלל נמשך עשור, נדחס לתוך שנה. מעבר לזה - קבוצות המחקר בניסויים של החיסונים המדוברים הן מאוד גדולות ומגוונות אפילו ביחס לחיסונים שנבדקים במשך שנים.
עדיין יש מי שיטען שניסויים שנערכים לאורך לא יותר מכמה חודשים, גם אם הם נעשו על קבוצות גדולות ומגוונות, לא יוכלו למצוא תגובות לוואי ארוכות טווח המופיעות לאחר חודשים רבים או אולי שנים. אך אנו לא מכירים תופעות לוואי כאלו מחיסונים. ניסיונות עבר לייחס תופעות כאלו ואחרות להתחסנות הוזמו והופרכו במחקרי ענק. רוב תופעות הלוואי בטווח הרחוק שהספרות המדעית מתארת מתרחשים כחודש או חודשיים לאחר החיסון. ויש מי שיקשה ויגיד שמדובר בחיסון מסוג חדש - חיסון RNA, וזה אכן נכון, אך כבר יש היסטוריה של כמה שנים בניסויים קטנים עם חיסונים מהסוג הזה. אנחנו מבינים את המנגנון הפעולה שלהם, ואנחנו יודעים כיצד הגוף מגיב להם, וכמובן שעדיין נערכים מבדקי בטיחות.
סוגי תופעות הלוואי
את תגובות הלוואי של החיסונים ניתן לחלק בצורות רבות, אך חלוקה שימושית בהקשר שלנו ניתן לעשות לתגובות שנובעות בצורה ישירה ממרכיבי החיסון, ותגובות שהן תוצר של פעילות מערכת החיסון לאחר החיסון. תגובות למרכיבי החיסון הן בדרך כלל מהירות, אקוטיות והן לא קשורות למחלה שנגדה מחסנים. כך לדוגמה החיסון לשפעת מיוצר תוך שימוש בביצים, ולכן אנשים שאלרגיים מאוד לביצים עלולים לפתח תגובה אלרגית לחיסון. התגובה הזו מאוד מהירה, ומתרחשת דקות לאחר הזריקה. והיא לא קשורה לעובדה שמדובר בחיסון לשפעת. לו היו מייצרים כך חיסון לשעלת, היינו חווים את אותה הבעיה. למרות שהתגובות האלו די נדירות, הן לא נדירות דיין שלא יוכלו למצוא אותם במחקרים על אלפי אנשים. בחיסוני ה-RNA של פייזר ומודרנה לא נראה שהחומרים בהם מעוררים תגובות חמורות בהקשר זה, למעט כאב באזור הזריקה. אם זאת לא ניתן לשלול כי חלק מהאנשים יחוו תגובות אלרגיות אקוטיות, ובדיוק משום כך יש לתת את החיסון במרפאה.
הסוג השני של תגובות לוואי הוא תוצר של תגובת מערכת החיסון. תגובות אלו, שאת חלקן ניתן לסווג כתגובות אוטואימוניות, מתעוררות כאשר מערכת החיסון, שבעקבות החיסון למדה לתקוף את הנגיף, תוקפת את הגוף. המופעים הקשים של תופעות אלו נדירים מאוד, וגם אז ברוב המקרים הם חולפים. דוגמה קלאסית לכך היא סינדרום אוטואימוני שנקרא גיאן-ברה הגורם לשיתוק, לרוב חולף, בגפיים, שמיוחס לחיסון השפעת בתדירות של 1 למיליון מנות. מה שחשוב מאוד להבין לגבי תגובות מהסוג הזה זה שהן כן קשורות למחלה, או יותר נכון לגורם המחלה.
משום שתגובות אלו הן לרוב תוצאה של מערכת החיסון שתוקפת מבנים וחלבונים שדומים לאלו שהיא למדה מהחיסון, ומשום שחיסונים מכילים איזשהו דימוי של גורם המחלה (במקרה של חיסוני COVID-19 מדובר בחלבון הספייק של הנגיף), אזי שני הדברים תלויים זה בזה. המשמעות החשובה ביותר של זה היא שאדם שמפתח תגובה כזו לחיסון, כנראה יפתח תגובה כזו אם יידבק במחלה, וסביר להניח שהמחלה תגרום לכך בעוצמה ותדירות גבוהות יותר מהחיסון. תגובות אלו גם מתרחשות זמן רב יותר לאחר הזריקה, כאשר מערכת החיסון מפתחת נוגדנים או תאים שמסוגלים מצד אחד לאתר את הנגיף ומצד שני לפגוע בגוף. עם זאת, ברוב המקרים ניתן לראות התממשות של התגובות האלו לאחר לא יותר מחודשיים לאחר מתן החיסון.
נכון לעת כתיבת מילים אלו, לא נמצאו תגובות כאלו לחיסוני הקורנה הנמצאים בפני קבלת אישור לשיווק, למרות שאלו נוסו על אלפי בני אדם שנסקרו במשך חודשים. ניתן גם להסיק מהופעה של תגובות כאלו אצל אנשים שחלו במחלה לגבי הסיכוי לאירעות שלהם בחיסון, שוב - משום שהמחלה והחיסון למעשה מציגים למערכת החיסון את אותו המרכיב, את חלבון הספייק. ובעוד שרואים במחלה מקרים של גיאן-ברה, אלו טרם נצפו בקרב המחוסנים. זה אולי גם הזמן להדגיש שאלו המפיצים שמועות לגבי החיסון וקוראים להימנע ממנו בשל תגובות כאלו, אך בד בבד קוראים לחשיפה למחלה (שעלולה לגרום לאותן תופעות נוסף לכל הדברים הרעים שהמחלה גורמת להם), כנראה אינם מבינים את הביולוגיה הבסיסית מאחורי מערכת החיסון וחיסונים, וזוהי סיבה טובה לא להקשיב לעצתם.
השמועות - והאמת
בנוגע לחיסונים של פייזר ומודרנה, ערב רב של שמועות לגבי תגובות לוואי אפשריות כבר מציף את הרשת. חלקן נופלות לקטגוריה הראשונה וחלקן לשנייה, ורובן מופרכות מהיסוד. כך לדוגמא שמועות המתאימות יותר לקטגוריה הראשונה הן - שהחיסון יגרום לשינוי בדנ"א, משהו שלא יכול לקרות, משום ש-RNA אינו הופך ל-DNA מעצמו, ואינו נכנס לגרעין. למעשה RNA מפורק בתא לאחר שעות בודדות. אנשים נבהלו מהאפשרות שהגוף יתקוף תאים אליהם חדר ה-RNA, ובכן זוהי תופעה טבעית, המתרחשת גם בהדבקה של נגיפים וגם בחיסונים מוחלשים. זה למעשה חלק מיצירת החסינות. מעטים התאים שימותו בתהליך, אפילו בקרב התאים אליהם יחדור ה-RNA, והגוף יוכל להשלימם במהירות. גם טענות לגבי RNA שמגיע לתאים במערכת הרבייה או במוח אינן מגובות במחקר. למעשה רוב ה-RNA חודר לתאים באזור הזריקה - תאי שריר ותאי מערכת החיסון שמגיעים לשם.
שמועות אחרות נופלות יותר לקטגוריה השנייה - של סינדרומים אוטואימוניים. כמו השמועה שעקב דמיון בין חלבון הספייק לחלבון בשליה, החיסון עלול לגרום לתגובה אוטואימונית שתפגע בשליה ותגרום לעקרות בנשים. על פני נשמע כאילו זה תואם את מה שכתבתי, אך למעשה אין מספיק דמיון בין הספייק של הקורונה לאותו חלבון בשליה. נוסף לכך לגוף יש מנגנונים חזקים מאוד למניעת תקיפה עצמית. המצבים שבהם זה נגרם נדירים ולרוב דורשים הפעלה חזקה מאוד של מערכת החיסון, "שדורסת" את אותם מנגנוני הגנה. שזה יכול לקרות במחלה חריפה כמו COVID-19, אך כנראה שלא בחיסון. ואם כבר אנו מדברים על המחלה עצמה, הרי שלו כך היה הדבר היינו מצפים לראות את התופעה הזו מתרחשת ביתר שאת אצל חולות COVID-19, ואנחנו לא רואים את זה קורה.
עוד ב-mako בריאות:
>> האם נוכל להפסיק ללכת עם מסכות אחרי החיסון?
>> על קצה הלשון: שוכחים מילים במהלך שיחה?
>> הסיבה שאתם צריכים לאכול יותר עלי בייבי
מה קרה עם חיסון שפעת החזירים ב-2009?
בהקשר הזה גם הועלה הסיפור המפורסם של החיסון לשפעת החזירים פנדמריקס ב-2009, שגרם לכמה עשרות ילדים בצפון אירופה לפתח תגובת לוואי קשה של נרקולפסיה (מחלת השינה). מדובר באירוע מאוד מעניין שהועלה בהקשר שלנו משום שגם פה החיסון אושר בהליך מזורז. אך יש לציין שלמרות האירועים הקשים, הם היו מאוד נדירים, ומוגבלים לצפון אירופה. החיסון הזה גם ניתן בארץ, ופה לא דווחו אירועים מסוג זה. ברגע שהתגלתה התופעה, החיסון הורד מהמדפים בכל העולם, והמשפחות פוצו (נחמה פורתא). במחקרים שנעשו לאחר מכן, התגלה שהסיבה לתופעה כנראה נבעה ממספר גורמים כמו נוכחות של חלבון מנגיף השפעת, שאינו נמצא בחיסוני שפעת. אלו הנוגדנים שנוצרו כנגד החלבון הזה שגרמו לתגובה האוטואימונית הקשה. נוסף לחלבון הזה החיסון גם הכיל אדג'וואנט - חומר שתכליתו לעורר את מערכת החיסון כדי לייעל את התגובה שלה כלפי החיסון. בחיסוני שפעת אין אדג'וואנטים בדרך כלל, ונראה שהנוכחות של אדג'וואנט בחיסון הזה למעשה מנעה הפעלה של מנגנונים שאמורים למנוע יצירה של נוגדנים כנגד הגוף. כמו כן, נראה שהסיבה שהתופעה הייתה מוגבלת מבחינה גיאוגרפית קשורה לגנטיקה של אותם ילדים, שגם הפכה אותם ליותר רגישים לאותו חיסון. מצד שני, מחקרים שבוצעו בסין הראו שנגיף השפעת עצמו יכול לגרום לתגובה אוטואימונית שתביא לנרקולפסיה. מכאן ניתן להסיק שלו התחזיות היותר עגומות של 2009 היו מתממשות ואותם ילדים היו נחשפים לנגיף, הם היו סובלים מאותה תופעה בדיוק. מעבר לכך שהחיסון הזה הוסר מהמדפים, ומעולם לא הוחזר, גם לא שולבו אדג'וואנטים בחיסוני שפעת לציבור הכללי, וגם אותו חלבון נגיפי מעולם לא הוחזר לחיסונים.
אז האם תגובה כזו אפשרית בחיסוני הקורונה? אם כן, הרי שהיא נדירה ביותר. אין אנו רואים אותה מתרחשת בקרב חולי קורונה, והיא לא נצפתה בקרב משתתפי הניסויים. ויש להבין שאירועים המתרחשים בתדירות מאוד נדירה בלאו הכי לא מתגלים עד אחרי שחרור החיסון, גם בחיסונים שמאושרים בצורה הרגילה, וזאת משום שגם בחיסונים רגילים מספר המשתתפים בניסוי לרוב אינו מגיע למספרים הנחוצים לגילוי תופעות כאלו. דווקא הניסויים של פייזר ומודרנה היו ניסויים גדולים מהרגיל, וכללו אוכלוסייה מגוונת מרחבי העולם, בדיוק כדי לנסות לאתר אירועים נדירים שהם תוצר של שונות גנטית. הניסויים האלו מתנהלים זה חודשים מספר, והם נמצאים תחת עינם הפקוחה של רשויות רגולטוריות והקהילה המדעית. והם מצטרפים לניסויים קודמים שהראו שהטכנולוגיה בטוחה. והניסויים האלו, כמו גם המעקב אחרי המחוסנים, לא ייפסקו בעת מתן האישור, אלא ימשיכו, ובמידה שיימצא גורם סיכון, התוויות החיסון ישתנו, או שהחיסונים יורדו לגמרי מן המדפים. ויש תמיד לזכור שכל ההקפדה הזו, שהיא נחוצה ומבורכת, מתרחשת בזמן שמחוץ לכותלי המעבדה משתוללת מגפה שהורגת ופוגעת בצורה קשה במיליוני אנשים, בתדירויות המגמדות כל תסריט הגיוני שניתן להעלות על הדעת עבור פגיעה מהחיסונים האלו.
* ענר אוטולנגי, דוקטרנט לאימנולוגיה בבן-גוריון וחבר עמותת "מדעת"