מעל 5,000,000 אנשים ברחבי העולם מתו עד כה באופן ישיר ממגפת הקורונה. עד לפני שנה, לפני שהיו חיסונים, הדרך היחידה למנוע את התפשטות הנגיף הייתה באמצעים התנהגותיים, כפי שהם מפורסמים על ידי משרד הבריאות: חבישת מסכה, שמירת מרחק בין אנשים, והקפדה על היגיינה.
כיום, בשיאו של גל החמישי, אנחנו רואים שהנגיף ממשיך להתפשט גם בנוכחות החיסונים, כך שיש חשיבות מכרעת להמשך הקפדה על אותם אמצעים התנהגותיים. האם אנשים עוד ממשיכים להקפיד על הנחיות משרד הבריאות? מחקר ישראלי מקיף, בחן מה עומד מאחורי היחס של האנשים להנחיות ומה יכול לגרום להם ליישם אותן.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
יעיל או מאיים - מה יותר אפקטיבי?
המחקר התבסס על התיאוריה הידועה בפסיכולוגיה של הבריאות שנקראת "Protection Motivation Theory". התיאוריה מציעה מספר גורמים שמשפיעים על ההתנהגות כתגובה לאיום בריאותי, כאשר המרכזיים ביניהם הם התפיסה שאדם פגיע למחלה ושהיא חמורה - הערכת האיום (במקרה שלנו, האיום במחלת הקורונה), והתפיסה שההתנהגות (למשל חבישת מסכה) היא יעילה ושלאדם יש יכולת לבצע אותה - הערכת ההתמודדות.
המחקר בוצע בשלבים הראשונים של התפשטות הנגיף בארץ, בזמן היציאה מהסגר הראשון. בניגוד לאופן שממשלות וארגוני בריאות הציגו את הצורך באמצעים ההתנהגותיים שצוינו, המחקר מצא שהפחדה (כלומר ניסיון להגביר את הערכת האיום) תרמה מעט מאוד להסבר התנהגותם של אנשים ביחס להערכת ההתמודדות.
במילים אחרות, אנשים מקפידים על הוראות משרד הבריאות מסיבות רבות, אך תפיסת היעילות של ההתנהגויות משפיעה יותר על ההקפדה מאשר תפיסת חומרת המחלה. תוצאות אלו יכולות לתרום ליצירת מסרים בריאותיים יעילים יותר ברמה הלאומית.
האם המסכה יעילה נגד האומיקרון?
המשתתפים במחקר (917 אנשים) היוו מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל. ממוצע הגיל היה 39.4, ו-51% מהמדגם היו נשים. המשתתפים ענו על שאלונים שהעריכו את התפיסות שלהם בנוגע למידה שבה הם פגיעים לקורונה ולמידה שבה המחלה חמורה, ובנוסף נשאלו בנוגע לתפיסת יעילות ההתנהגויות למניעת קורונה בהפחתת הסיכוי להידבק וליכולת שלהם לבצע אותם. לבסוף, המשתתפים במחקר נשאלו האם ועד כמה הם מבצעים את ההתנהגויות השונות למניעת קורונה.
המחקר שזכה במענק מחקר מטעם משרד המדע והטכנולוגיה, נערך בהובלת ד"ר גבריאל נודלמן מהמכללה האקדמית תל אביב יפו. מדידות זהות נערכו גם בהודו ובגרמניה, כמייצגות תרבויות השונות מישראל (שונות במיוחד בממד של אי-סובלנות לעמימות, הרלוונטי מאוד לתקופת הקורונה). החוקרים מגרמניה (Prof. Kathleen Otto) ומהודו (Prof. Shanmukh Kamble) היו בקשר ישיר עם החוקר מישראל, כך שהמדדים היו מקובלים על כל צוות המחקר והמדידות נערכו בזמנים דומים.
המשתתפים בישראל דיווחו שוב על התנהגותם לאחר כשישה שבועות. מכיוון שלא כל המשתתפים ענו על הסקר בשלב השני, נותרו במחקר האורך 711 משתתפים, אך לא היה הבדל באף אחד ממשתני המחקר בין המשתתפים שנשרו מהמחקר לאלו שלא נשרו.
האיומים פחות עובדים
תוצאות המחקר הראו כי תפיסות של איום והתמודדות מצליחות להסביר כ-50% מההבדלים בהקפדה על כללי הזהירות. בנוסף, נמצא כי הערכת יכולת ההתמודדות, כלומר התפיסה שהאדם מרגיש שהוא יכול לבצע את ההתנהגויות וכי הן יעילות במניעת קורונה, מנבאות משמעותית יותר טוב את ביצוע ההתנהגויות מאשר תפיסת הסיכון מקורונה. ממצאים אלו נמצאו גם בגרמניה ובהודו, ולא היו הבדלים מובהקים ביעילות המודל מעבר למדינות. כלומר, זהו מודל שכנראה תקף להסבר התנהגות אנושית באופן כללי, ולא ספציפית לישראל. לבסוף, המשתנים הצליחו להסביר התנהגות גם לאחר כשישה שבועות. הדבר מרשים מכיוון שתפיסת המחלה ודרכי ההתמודדות עימה (כגון יעילות מסכות) השתנו לאורך הזמן הזה.
חשוב לציין שתוצאות מחקר זה שוחזרו בישראל במדגם מייצג נוסף בחודש דצמבר 2020, במחקר שהתקיים רגע לפני תחילת מבצע החיסונים בישראל ובו שוב תוקפו ממצאים אלו.
בתחילת המגפה, ארגוני בריאות וממשלות נטו למסור לציבור מסרים מאיימים בנוגע לקורונה, בתקווה שהדבר יעזור לשכנע את הציבור להקפיד על ההנחיות. מחקר זה מציע כי לתפיסת איום תפקיד יחסית קטן בהסבר הקפדה על התנהגויות למניעת קורונה, וכי על מסרים לציבור להתמקד בהבהרת יעילות ההתנהגויות ולחזק את האמונה של האזרחים ביכולתם לבצע את ההתנהגויות הנדרשות.