המושג 'טרשת נפוצה' מעלה אצל רבים את אותה תמונה של חולה המרותק לכיסא גלגלים, אך למעשה את ההתדרדרות שמובילה לכך, כמו גם את הפגיעה בתפקוד הגפיים ניתן להאט משמעותית. "טרשת נפוצה פוגעת במערכת העצבים המרכזית במוח ובחוט השדרה ובאה לידי ביטוי במערכות שונות בגוף", אומר ד"ר מרק דולב, רופא שיקומי בכיר במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. "במחלה התקפית (RRMS) הפגיעה מתרחשת באופן פתאומי. למעשה, לעיתים ההתקף מסתיים כעבור כמה שבועות בלי להותיר כל סימן אך לעיתים הוא מותיר אחריו נזק. לעומת זאת, במחלה מתקדמת ראשונית (PPMS), שממנה סובלים כ-15 אחוז מהחולים, ההידרדרות הינה סמויה ולמעשה התפקוד הולך ומתדרדר כל הזמן. בשני סוגי המחלה הנזק שנוצר הולך ומצטבר ואם לא נטפל הוא יכול להוביל לנכות".

ואומנם נכון להיום אין טיפול שמרפא את מחלת הטרשת הנפוצה, אך הקדמה הרפואית של השנים האחרונות הביאה אין-ספור טיפולים יעילים שיכולים לעכב את התדרדרותה ולסייע במניעת התקפים. "עד לפני 20–30 שנה לא היה לנו כל טיפול תרופתי לטרשת נפוצה מלבד מתן סטרואידים במקרה של התקפים. הטיפולים הראשונים שהופיעו ניתנו רק בזריקות, ובמשך כמעט שני עשורים היו אלה הטיפולים היחידים. עם השנים הרפואה התקדמה והופיעו טיפולים יעילים יותר - טיפולים שמייצרים אפקט משמעותי שאפשר לקבל בעירוי, בכדורים או בזריקות, אשר מובילים לתוצאות טובות במרבית החולים". מסביר ד"ר דולב, "היכולת שלנו לטפל בחולי טרשת נפוצה טובה בהרבה משהייתה לפני כמה שנים. זאת מכיוון שכיום אנחנו יכולים לזהות את המחלה בשלב מוקדם מאוד וגם כי אנחנו כבר יודעים שכשמתחילים במתן טיפול מוקדם ולא ממתינים עד להתדרדרות, אנחנו למעשה דוחים את הפגיעה והמחלה מתקדמת לאט יותר ובמקרים מסוימים, אף לא מתקדמת".

זריקה (צילום:  PhotobyTawat, shutterstock)
"הטיפולים הקיימים היום, אשר ניתנים בעירוי, בכדורים או בזריקות, מובילים לתוצאות טובות במרבית החולים" | צילום: PhotobyTawat, shutterstock

איך מונעים התדרדרות במצב המחלה כשהפגיעה המוטורית למעשה כבר החלה?

גם חולים שכבר נמצאים במצב של נכות או מוגבלות קלה יכולים לעכב באופן משמעותי התדרדרות נוספת במצבם שעלולה לאלץ אותם להשתמש בעזרי הליכה ולפגוע בתפקודי הגפיים שלהם. "הטיפולים הקיימים מאטים את תהליך התקדמות המחלה במערכת העצבים המרכזית. בסופו של דבר, כשמופיעים פחות נגעים של טרשת נפוצה במח - הפגיעה בגפיים, בקוגניציה וכן הלאה הינה קטנה יותר", אומר ד"ר דולב.

כדי להשיג עיכוב בהתדרדרות נוספת של המחלה לאחר שכבר החלה נכות ואף קודם לכן, טיפול בטרשת נפוצה מוכרח לכלול גם טיפול שיקומי. "ללא טיפול שיקומי אולי נעכב את התדרדרות המצב או את ההתקפים הבאים, אבל החולה יסבול מהנזק והנכות שכבר נגרמה לו. לפיכך, שילוב הטיפול התרופתי עם טיפול שיקומי וטיפול תמיכתי יכול להוביל לתוצאות טובות יותר", מסביר ד"ר דולב. טיפול שיקומי בטרשת נפוצה כולל בין היתר רפואת שיקום, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, ריפוי בדיבור וכדומה. במרכז טרשת נפוצה בניהולה של פרופ' ענת אחירון שבבית החולים תל השומר מטופלים כ-3,500 חולי טרשת נפוצה המקבלים מענה שיקומי בתחומים אלה ובעוד רבים נוספים. "ככל שההיקף הטיפולי גדול יותר, והמטופל יכול לגשת גם למרפאה בעיסוק, גם לקלינאית תקשורת, גם לפסיכולוג, לאורולוג, לרופאת עיניים וכיוצא בזה, אנחנו בעצם מסתכלים על החולה מכל מיני זוויות והיכולת שלנו לזהות שינויים ולטפל בהם בזמן טובה בהרבה", אומר ד"ר דולב.

ריפוי בעיסוק הוא נדבך עיקרי בטיפול השיקומי של חולי טרשת נפוצה, המתייחס להיבטים הקוגניטיביים והמוטוריים של המחלה במטרה לאפשר לחולים להיות כמה שיותר תפקודיים במסגרת המגבלה שלהם. "באמצעות טיפול בריפוי בעיסוק אני יכולה לנסות לגרום לכך שאיכות הביצוע תהיה גבוהה יותר ותמשך לזמן רב יותר, וכך לסייע למטפל לקדם את איכות חייו", מסבירה אילנית באום-כהן, אחראית ריפוי בעיסוק במכון "צעדים" – שיקום נוירולוגי, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר, וחברת הוועד המנהל של החברה הישראלית לריפוי בעיסוק.

ריפוי בעיסוק יכול לעזור לחולים המתקשים במצבים יום יומיים עקב מוגבלותם. "חולה בטרשת נפוצה יכול להיתקל בקושי כאשר הוא הולך לסופר למשל. הוא יכול לסבול מפגיעה במוטוריקה עדינה בידיים אשר תקשה עליו להוציא את הארנק מהכיס, ולשלוף ממנו את כרטיס האשראי או כמה שטרות ומטבעות. כשכבר הצליח, הוא יכול להתקשות בלפתוח את השקית או לארוז את החפצים שלו. מדובר כאן במגבלה שנראית קטנה אבל למעשה היא גורמת לתלות באדם אחר שיסייע בזמן התפקוד", אומרת באום-כהן ומוסיפה: "תרגילים שונים יכולים לעזור לאותו חולה אשר מתקשה בקניות בסופר או אפילו בדברים הרבה יותר בסיסיים כמו לצחצח שיניים, להסתרק, להתקלח או להתלבש, להצליח לתפקד טוב יותר בפעולות יום יומיות שכאלה ואחרות. למעשה, כשהמטופל מתרגל כמו שצריך ומצליח לבצע את התפקודים שהוא צריך לעשות עם הידיים באופן טוב יותר, איכות החיים שלו טובה עשרות מונים מאדם שנזקק לעזרת הזולת. בנוסף, היכולת לתפקד באופן עצמאי תורמת להרגשתם הכללית של החולים, אשר סובלים לעיתים ממצב רוח ירוד וחרדתי".

כאב ברגל (צילום: Africa Studio, shutterstock)
"ריפוי בעיסוק יכול לעזור לחולים המתקשים במצבים יום יומיים עקב מוגבלותם" | צילום: Africa Studio, shutterstock

כדי שהמרפאה בעיסוק תוכל להתאים את התוכנית הטיפולית למטופל היא מבצעת כמה מבדקים. "נבדוק למשל כמה כוח החולה יכול להפיק בידו, באצבעותיו או בשורש כף היד, נבדוק את תפקוד המוטוריקה העדינה והתחושה, וכך נבנה לו תוכנית מסודרת שתכלול מה עליו לעשות בכל יום ובאילו שעות", אומרת באום-כהן, "אם עליו לעבוד על הכוח נתמקד בתרגילים שמלווים בהתנגדות כמו משקולות או גומיות שאפשר לתרגל גם בבית. אם הקושי הוא מוטוריקה עדינה ותפקוד האצבעות יש תרגילים שמסייעים להשיג זריזות ויכולת מניפולציה. במקרה של פגיעה בתחושה יש תרגילים שמשלבים חשיפה למרקמים שונים שמטרתם לעודד את הרצפטורים שנמצאים על העור שלנו ולעורר אותם. בנוסף מתרגלים בריפוי בעיסוק  תרגילים שונים שמסייעים לשפר תפקודים קוגניטיביים, למשל זיכרון". כמו כן, חשוב שהמטופלים ישימו לב לסימנים שיכולים להעיד על פגיעה בתפקודי הגפיים בשלב מוקדם, שכן כך יוכלו להגיע לתוצאות טובות יותר. "גם אם המטופל מבצע פעולות בכוחות עצמו, אבל הוא מרגיש שמשהו השתנה, כמו למשל תנועת הידיים אשר נעשית מסורבלת יותר, או שלוקח לו זמן רב יותר לבצע פעולה שידע לעשות בעבר, חשוב שיראה בזה סימן שעליו לפנות למרפאה בעיסוק", מדגישה באום-כהן.

לדברי באום-כהן תרגול אינטנסיבי מוטורי בשלב שבו הנזק למיאלין הוא חלקי והמיאלין עוד לא ניזוק לגמרי, יכול לשפר את שיקום המיאלין שנהרס. "אם מטופל מגיע בשלב מוקדם, כשהוא סובל מליקוי קל והוא מתרגל ועובד על שיפור התפקוד כמו שצריך, הוא יכול להגיע לנורמה ואפילו לרמה טובה יותר מהנורמה. וכך כשמגיע התקף, יש סיכוי גבוה יותר שהשייר הנוירולוגי יהיה קטן כי הוא הגיע מוכן. לעומת זאת, אדם שהגיע להתקף ברמה ממוצעת או מתחת לממוצע, כשיגיע התקף היכולת שלו תרד", אומרת באום-כהן ומדגישה: "התרגילים השונים מאפשרים למטופל להשיג יכולות טובות, ולשפר את הכוח, התחושה והמוטוריקה העדינה".

לסיכום, באום-כהן ממליצה לכל חולה בטרשת נפוצה לגשת לריפוי בעיסוק ולקבל תוכנית אישית המותאמת למצבו. "התוכנית השיקומית צריכה להשתלב בחיי היום-יום של המטופל, כמו שהוא מקבל עירוי, זריקה או לוקח כדור. רק כך הוא יטפל במחלתו באופן מלא", היא אומרת. "ככל שנדע להתאים טוב יותר את הטיפול התרופתי והשיקומי ולזהות את השינויים והצורך בזמן, וככל שהמטופל יהיה שותף מלא בהחלטות ובביצוע הטיפול והתרגילים, כך תשתפר גם היכולת שלנו לעכב את ההתדרדרות במצבו", מוסיף על דבריה ד"ר דולב.

*יש להדגיש כי בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל. המידע נכון לאוגוסט 2020. למידע נוסף, יש לפנות לרופא המטפל.

מוגש כשירות לציבור בחסות חברת רוש פרמצבטיקה (ישראל) בע"מ