המילה סרטן מעוררת בנו אימה, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בסרטן שנמצא במערכת הדם והוא סמוי מן העין. לוקמיה היא אולי הסוג המוכר ביותר, אבל ישנם סוגים נוספים של סרטן הפוגעים במערכת הדם והלימפה. מדובר במחלות שמאוד שונות זו מזו למרות שהן משתייכות לאותה המשפחה.
"מחלות סרטניות בדם מתרחשות כשמוח העצם – 'בית חרושת של הדם' - עובר שינוי או שינויים, שמתבטאים בכך שאחד מסוגי תאי הדם שמיוצרים בו משכפל את עצמו באופן בלתי מבוקר", מסבירה פרופ' תמר תדמור, מנהלת המכון ההמטולוגי ובנק הדם במרכז הרפואי בני ציון בחיפה ויו"ר הקבוצה הישראלית ל-CLL.
לוקמיה מאובחנת כשהגידול הבלתי מבוקר מתרחש בכדוריות הדם הלבנות. כאשר התרבות מתרחשת בכדוריות הדם הלבנות הבשלות, המחלה נקראת לוקמיה לימפוציטית כרונית CLL - Chronic Lymphocytic Leukemia.
מיאלומה נפוצה היא מחלה שמתרחשת בתאי הפלסמה שנוצרים במוח העצם, ואילו לימפומה מסוג הודג'קין או נון-הודג'קין הן מחלות בתאי לימפוציטים המרכיבים את קשריות הלימפה.
"כשחשפתי את הסיפור שלי – הרגשתי הרבה יותר טוב והתמלאתי מכך שאני עוזרת לאחרים"
שירה מדר (32), גרושה ואם לילד בן 10 חלתה בלימפומה ע"ש הודג'קינס וכמעט ולא שיתפה את סביבתה בגילוי שלה. "לא רציתי שירחמו עליי. במשך כחצי שנה עברתי טיפולים ואף אחד כמעט לא ידע, פרט להוריי ולגרוש שלי, שעזרו לי לטפל בילד בימים בהם הייתי בטיפולים", היא מספרת. שירה חלתה בלימפומה לפני כשנה וחצי, אבל למרות טיפולי כימותרפיה שעברה, היא המשיכה לעבוד בעיריית נתיבות ובמקביל סיימה בהצטיינות תואר שני באוניברסיטת בר אילן.
רק לקראת סוף הטיפולים, שירה הבינה שאין לה במה להתבייש ושהיא לא צריכה להעמיד פנים שהכל בסדר. "הייתי חולה אבל עברתי את זה. לא ידעתי איך לספר, אז הקלטתי את עצמי והעליתי לפייסבוק. אני שמחה שעשיתי את זה כי הרגשתי שאני לא היחידה שמתמודדת עם קשיים כאלה ואחרים. קיבלתי תגובות מדהימות והרגשתי שאני עוזרת לאחרים. אנשים שיתפו אותי בקשיים שלהם ובחוויות שלהם. מעבר לזה, הפוסט שלי נתן לי 'כאפה' ו-'העיר אותי'. הרגשתי כמה כייף לקום בוקר, לחבק את הילד, לרוץ, לצאת, לאכול משהו טעים, כמה אני צריכה להעריך את הדברים הקטנים בחיים שלי".
"היום אני מחלימה, וממש משתפת וצועקת את הסיפור שלי בכל מקום. פונים אליי הרבה חולים והמון מחלימים. בעיקר חשוב לי לשתף שיש לנו כיום תרופות, שזה עולם אחר, המון טיפולים שעובדים ושמקלים. יש תמיד נקודות אור שעוזרות להבין שלמרות הקושי בקבלת הטיפולים, בסוף זה נגמר, וכייף לחיות כל רגע".
עידן חדש לטיפול במחלות הסרטן
"סרטני הדם והלימפה, שנקראים גם מחלות המטו-אונקולוגיות, הן מחלות שיכולות להיות חריפות (אקוטיות). אולם, יש מחלות שמהלכן איטי ולמעשה ההתייחסות אליהן היא כאל מחלות כרוניות שהחולים בהן יכולים להמשיך לחיות חיים מלאים, לעיתים אף ללא כל צורך בטיפול. יש חולים וחולות שלא חשים בתסמינים, אין להם תלונות והתפקוד היומיומי שלהם לא נפגע. יש סרטני דם שאפשר לחיות איתם בשלום ללא טיפול למשל, כשמדובר בCLL, או לימפומה בדרגת ממאירות נמוכה. ובמידה ושי צורך בטיפול- יש לנו טיפולים תרופתיים שמאפשרים תוחלת חיים גבוהה ובעיקר באיכות חיים טובה", מסבירה פרופ' תדמור.
"כשמטופלים שומעים את המילה סרטן, האינסטינקט הראשוני הוא שצריך לעשות משהו כדי להיפטר ממנו. אבל בעידן התרופות הביולוגיות אפשר להמשיך לחיות באיכות חיים טובה עם המחלה", היא מוסיפה, "ישנן מחלות שלא ניתן לרפא, כמו סוכרת או יתר לחץ דם וכך גם את סרטן הדם. אנחנו חיים ופועלים בעידן חדש, של תרופות ביולוגיות, שיצרו מהפך בטיפול במחלות המטו-אונקולוגיות, כמו לוקמיה, לימפומה ומיאלומה. במחלות אלה נדיר שניתן כימותרפיה. במקומה, אנחנו מציעים טיפול ממוקד מטרה, ביולוגי. מטרת הטיפול הביולוגי הוא להתקיף את התא הסרטני ולהרוס אותו בצורה סלקטיבית ומכוונת מטרה מבלי לפגוע בתאים אחרים בגוף ובהיעדר תופעות לוואי בטווח קצר או ארוך. בכך, אנחנו למעשה מפנים את מוח העצם לייצר תאים בריאים. היום אנו יודעים שטיפולי כימותרפיה פוגעים במטען הגנטי של התא ויכולים בעתיד לגרום להופעת סיבוכים. יתרונות נוספים של הטיפול הביולוגי הם שמרבית הטיפולים ניתנים בכדורים ולא בעירוי דרך הווריד. כלומר, בעקבותיו אין צורך להגיע לבית החולים ולשהות באשפוז יום – דבר אשר מקל על החיים של המטופלים ומאפשר להם לנסוע, לטייל ולבלות".
כשהמחלה הופכת למצב של רמיסיה
לעומת שירה, המחלה של בת שבע סנאי (68), מורה ומנהלת חטיבת ביניים שיצאה לפנסיה, התגלתה לפני 5 שנים, כשחזרה מטיול בסין. "הרגשתי לא טוב, היה לי חום גבוה וכאבים חזקים ברגליים, אבל מהר מאד התברר שזה לא 'וירוס'", היא מספרת.
בת שבע חלתה בלימפומה נון הודג'קין מסוג מנטל סל. "בימים הראשונים לאחר האבחון הרגשתי שאני חיה בסרט ופועלת על אוטומט. כל מה שרציתי היה להתחיל בטיפול ולגמור עם זה כמה שיותר מהר. קיבלתי 6 טיפולי כימותרפיה בשילוב עם תרופה ביולוגית. כבר אחרי 3 טיפולים הרופאים שלי ראו שיפור במצבי ולאחר שסיימתי את כולם בבדיקות PET-CT ראו שאני נקייה ושהמחלה שלי הייתה ברמיסיה והפכה למחלה כרונית שאני יכולה לחיות איתה".
"האם החיים ממשיכים כסדרם? אין תרופה נטולת תופעות לוואי, אבל מתרגלים ולומדים לחיות איתה. לעיתים הקושי וההתמודדות הם דווקא נפשיים ורגשיים, משום שהמחלה נעלמה, אבל לא חוסלה", מעידה פרופ' תדמור.
ואכן, בת שבע המשיכה את חייה כסדרם, אבל בכל זאת, לא הייתה רגועה. "ידעתי שלמרות הכל, המחלה עלולה לחזור. הרופא אמר שהפתרון היחיד יהיה לעשות השתלה של מוח עצם. הבנתי שמדובר בטיפול קשה מאוד, הכולל טיפולי כימותרפיה כדי להוריד את התנגדות מערכת החיסון ובידוד של 30 יום לאחר ההשתלה. למרות זאת, החלטתי שאני הולכת על זה. בעלי, שהיה איתי לאורך כל התהליך, תמך, טיפל בי ושהה איתי בבידוד. הייתי שבר כלי, הקאות בלי סוף, חולשה איומה, רזיתי מאד אבל החלטתי שאני רוצה להיות בריאה ומוכנה לשאת את הסבל".
היום, חמש שנים לאחר שמחלתה התגלתה, בת שבע בריאה ובימים אלה מתכוננת לנסוע לארצות הברית, לשהות עם בנה וכלתה ולהמתין ללידת הנכד.
"טיפול ביולוגי יכול להביא לריפוי מלא או להעלים את המחלה לחודשים ושנים. כשהמחלה נמצאת במצב של רמיסיה המטופלים יכולים להמשיך לתפקד רגיל באיכות חיים טובה. אנחנו מבקשים מן החולים לבצע בדיקות כל כמה חודשים וזה מספק אותנו. המטופלים ממשיכים בחייהם ללא תלות ברופא או בבית חולים. הם יכולים לנסוע ולטייל, לעסוק בספורט, לתכנן הריון, ולנהל חיי משפחה", מסכמת פרופ' תדמור.
מוגש כשירות לציבור ללא מעורבות בתכנים בחסות AbbVie.