14 בנובמבר הוא יום הסוכרת הבינלאומי, והנתונים ממשיכים להיות מדאיגים. לפיהם, עד שנת 2030 מספר החולים בעולם צפוי להגיע לכ-439 מיליון, ונכון להיום ישראל היא אחת המדינות המובילות בתחלואה. עפ"י סקר של מכון ברוקדייל מ-2020, כ-80% מהחרדים צורכים משקאות ממותקים (לעומת 50% מהציבור הכללי). הסבירות שחרדי יקנה משקאות כאלה גדולה פי 3.7 מהסבירות שאדם לא חרדי יקנה אותם; והסיכוי של חרדי לחלות בסוכרת גבוה יותר משל יהודי לא חרדי בכל קבוצות הגילים. אגב, קבוצת האוכלוסייה שנמצאת בסיכון הגבוה ביותר היא האוכלוסייה הערבית.
לפי דוח של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי ה-OECD, אשר בחן את הנתונים ב-2020, ישראל מובילה את העולם בקטיעת רגליים בגלל סוכרת, עם 18 קטיעות ל-100 אלף אנשים. על פי דוח משרד הבריאות מאפריל 2021 (שמתייחס לנתונים עד 2018), סוכרת היא סיבת התמותה השלישית בשכיחותה בישראל עם קרוב ל-7,000 מקרים, מה שמציב אותנו בצמרת העולמית המפוקפקת. איך הגענו למקום הזה והאם ניתן לשפר את מצבנו? על כך עונים ד"ר דוד דביר יועץ סוכרת ב"מאוחדת"; וד"ר מיכאל ויינפאס, רופא סוכרת ב"מכון הסוכרת מכבי השלום" ובמרפאה האינטגרטיבית ברמת גן.
איך הגענו למקום הגבוה הזה בתחלואה בסוכרת?
ד"ר ויינפאס: "במדינות שבהן יש יותר תרבות של ספורט, ואכילה בריאה אני משער שיש פחות השמנה והמשמעות היא גם פחות סוכרת. אנחנו מדברים בעיקר על הסוכרת המטבולית מסוג 2. השמנה, בעיקר באזור הבטן, גורמת לעמידות לאינסולין שעומדת בבסיס מחלת הסוכרת סוג 2".
משקאות ממותקים הם באמת הבעיה שלנו?
ד"ר דביר: "בוודאי. משקאות ממותקים מגדילים את הסיכוי לחלות בסוכרת בשתי צורות. ראשית - כמות הסוכר בהם מאד גדולה, מה שמוביל למעין העמסת סוכר על הגוף, וזה בניגוד למזון שיש בו ערבוב של פחמימות, שומנים וסוכרים. הספיגה של נוזל עם סוכר מהירה, והגוף לא יודע להתמודד עם זה. כשזה נעשה לאורך זמן, הסיכוי לחלות בסוכרת גדל. הדבר השני הוא השמנה - עודף קלורי של המיצים הופך להיות שומן, ואצל בני הנוער אנחנו מגיעים בשנים האחרונות לאחוזים גבוהים מאד של השמנה. כיום יודעים לומר שהסיכוי של אדם עם עודף משקל לפתח סוכרת הוא גבוה. אוכלוסיית החרדים היא סוג של פלא, משום שאף שרובה במצב סוציו-אקונומי יותר נמוך, תוחלת החיים שלה גבוהה יותר. המצב הזה לא ימשך, כיוון שאנחנו רואים עליה בהשמנה ובסוכרת, שני גורמים שמקצרים את תוחלת החיים. עד היום הסיבה לתוחלת חיים גבוהה באוכלוסייה החרדית נבעה כנראה מהאמונה ומהקשרים החברתיים החזקים. זאת קהילה חזקה ומאוחדת, תומכת, עם כבוד למבוגרים; וידוע שקשרים חברתיים ותמיכה חברתית מעלים את תוחלת החיים. אבל ההשמנה והסוכרת מאיימת על ההישגים האלה. ככל שהן מתרחשות בגיל יותר צעיר הסיבוכים מגיעים יותר מהר, ולרוב הם מתחילים כעשר או עשרים שנים אחרי הופעת המחלה - הלב, הכליות, העיניים, הפצעים".
מה הסיבה שחרדים שותים כל כך הרבה משקאות ממותקים?
ד"ר ויינפאס: "אני יכול רק לשער שמכיוון שמדובר בעיקר באוכלוסייה במצב סוציו-אקונומי נמוך יותר הם קונים משקאות זולים יותר ובכללם פחות נפוצים משקאות הדיאט. התזונה בקרב אוכלוסייה זו גם פחות בריאה מאותה סיבה - זו תזונה של פחמימות פשוטות וסוכרים. הסיבה הנוספת היא מודעות. האוכלוסייה החרדית לא מחוברת לאינטרנט ולתקשורת. הם פחות קוראים מאמרים ב- Mako בריאות על תוסף תזונה חדש או על דיאטת בריאות. אורח החיים שלהם שונה. הם קמים ללמוד תורה, והתזונה היא לא בראש סדר העדיפויות שלהם. משקאות ממותקים זה הגרוע ביותר שיש, משום שהם מעמיסים בבת אחת המון סוכר על המערכת. לכן, חשוב מאוד להימנע מצריכתם".
איך מביאים לשינוי המצב?
ד"ר דביר: "הרפואה בישראל מאד מתקדמת, ואנחנו מנגישים לאנשים את הטיפולים הכי חדשניים, אבל רפואה היא רק חלק מהעניין. צריך להסתכל על זה בראייה כוללת. האוכל שהילדים אוכלים בבתי הספר, הפרסומות על מזון מזיק שהם נחשפים אליה וכמובן המחיר הזול יחסית של מאכלים מתוקים לעומת פירות, ירקות ואוכל שנחשב בריא יותר. בשנים האחרונות, משרד הבריאות התחיל יותר לגעת בדברים, כמו להכניס דיאטניות לחינוך המיוחד או לסמן מוצרים ברשתות השיווק. כל זה מצוין, אבל חלק מהמאבק הוא ללא ספק גם על הכיס. החלק הכלכלי הוא שיקול משמעותי. אם נשפר את המצב במניעת הסוכרת ובאיזונה, נוכל לחסוך 3,400 מתים בשנה. באוכלוסייה החרדית והערבית יש עלייה מאד גדולה בהשמנה ובחולי הסוכרת. בסופו של דבר זה מתורגם לאנשים שמאבדים את הראיה, אנשים שזקוקים לדיאליזה, או אנשים שעוברים אירוע לבבי וקטיעות. לא רק שהסוכרת מובילה לתמותה, היא גורמת לפגיעה באיכות החיים של האנשים. צריך לבדוק איך מצמצמים את כמות הסוכרתיים ומפחיתים את אחוז ההשמנה. אין תרופת פלא אחת. משרד הבריאות נתן הנחיה לקופות החולים להקים מרפאות להשמנה, אבל עבור אנשים רבים זה מאוחר מידי. אם אני אומר למטופל שיעשה חצי שעה צעידה כל יום, אבל אין לו מקום להסתובב, כי אין מתקני התעמלות והוא צריך להתהלך בין מכוניות ופיח או שהסביבה לא מוארת סביר שהוא יוותר על זה. באופן דומה אם מישהו חשוף כל הזמן לפרסומות שמראות מזון מעובד ומזיק, אבל המחיר זול, זה מה שהוא יקנה. אנחנו צריכים להעניק ידע אבל גם כלים להתמודד עם זה. הורדת מס על משקאות ממותקים תגרום לפגיעה ישירה בבריאות הציבור, בעיקר בשכבות במצב סוציואקונומי נמוך. המדינה צריכה לעזור לרשויות לייצר סביבה שתאפשר לאנשים לעשות פעילות גופנית, מרחבים שאפשר להתאמן בהם, להכניס דיאטניות לכל אותם מקומות שנותנים בהם ארוחות לילדים, לאסור הכנסת מכונות עם משקאות ממותקים לבתי ספר. זה בדמינו".
דוקטור ויינפאס: "חינוך מהגיל הרך, חינוך בבתי ספר ודוגמה אישית בבית. אורח חיים הכולל פעילות גופנית, והקפדה על תזונה ים תיכונית. כל זה בנוסף להקפדה על ביצוע בדיקות סקר. הבעיה המרכזית בסוכרת היא כמובן הסיבוכים שבאים בעקבותיה. הסוכרת פוגעת גם בכלי הדם הגדולים שעלולים לגרום לאירועי לב, אירועים מוחיים, תמותה מוקדמת אבל גם בכלי דם קטנים שעלול להוביל לעיוורון, לאי ספיקת כליות, לדיאליזה וכמובן - לכף רגל סוכרתית. אנחנו נמצאים בעידן נפלא עם כלים נהדרים לטיפול בסוכרת. כיום יש אמצעי ניטור המאפשרים לעקוב אחרי מדדי הסוכר. באמצעותם ניתן ללמוד על אפקט הארוחות והפעילויות על מדדי הסוכר. אדם טרום סוכרתי אינו זקוק לבדיקת מעבדה בכל שבוע, אבל הוא יכול להיעזר בחיישן כדי ללמוד על דפוסיו. כך למשל, הוא יכול לאכול לחם שהוא בטוח שהוא מאד בריאותי ויסתבר שהוא מלא בסוכר. טרום סוכרת זה הזמן הכי טוב להתערב כדי למנוע הופעת סוכרת. קודם כל דרך שינוי אורחות חיים ולפעמים בעזרת תרופות להרזיה שמונעות את המעבר מטרום סוכרת לסוכרת. עם זאת, צריך להבין שאין פתרון פלא. הכל צריך להיות משולב באורח חיים בריא. ככל שהמדינה תסבסד יותר מוצרים בריאים תהיה אפשרות גם לאוכלוסיות במצב סוציו-אקונומי נמוך יותר לשמור על תזונה בריאה יותר".
מה זה בעצם טרום סוכרת ומה הסיכוי לפתח סוכרת?
ד"ר ויינפאס: "ערכים שהם לא תקינים באופן עקרוני, אבל לא מספיק לא תקינים כדי להקרא 'סוכרת'. כלומר בין 125-100 או בין 200-140 אחרי אכילת ארוחה. זאת הנקודה שבה צריך להתערב כמה שיותר ולשכנע אנשים לעבור לאורח חיים בריא. בגדול, שליש מהטרום סוכרתיים יפתחו סוכרת, שליש יחזרו לערכים תקינים ושליש יישארו במצב של טרום סוכרת. כיוון שיש לגוף 'זיכרון מטבולי' איזון הסוכרת בתחילתה הוא קריטי למניעת סיבוכים שיגיעו בהמשך. רמות הסוכר בחודשים הראשונים של המחלה משפיעות על הסיכון לפתח סיבוכי סוכרת בעתיד, ואיזון של רמות הסוכר בדם בשנה הראשונה למחלה יפחית באופן משמעותי את הסיבוכים מאוחר יותר".
באיזה מצב מגיעים לקטיעה ולמה בעצם אנחנו מובילים בכמות הקטיעות?
ד"ר דביר: "במחלת הסוכרת יש מספר סוגים של פגיעות - פגיעה בכלי הדם, בעצבים ובמערכת החיסון. יש מצבים בהם יש חוסר תחושה ואז החולה לא מרגיש פצע קטן ברגל. בגלל הפגיעה בכלי הדם ובמערכת החיסון הריפוי של הפצע הזה הופך להיות מאתגר. לעיתים הקושי בטיפול בפצעים הוא כל-כך גדול שנאלצים לקטוע את הגפה. ככל שהסוכרת פחות מטופלת ומאוזנת, והפגיעה מתבטאת לאורך שנים בכלי הדם ובמערכת העצבים, הסיכוי לפצעים קשיי ריפוי גדול יותר. בקופות החולים בודקים לפחות פעם בשנה כפות רגלים של חולי סוכרת, אבל לא כולם מבצעים את הבדיקה. זה מתחיל בפצע קטן בכף הרגל, שמתרחב, וכשהם כבר רואים את זה הוא כבר התרחב הזדהם. אם תופסים את הפצע כשהוא קטן ונותנים טיפול אפשר למנוע קטיעה. יש מרפאות ייחודיות לפצעים הקשים לריפוי. גם משרד הבריאות וגם קופות החולים עובדים לעלות את המודעות ולהוסיף מומחים שיודעים לטפל בפצעים האלה, כדי לצאת מהמקום הלא מכובד הזה של הובלה בכמות הקטיעות. ההשקעה האמיתית צריכה להיות במניעת השמנה ובעקבותיה סוכרת. בישראל הרמה הכללית בטיפול ברגל סוכרתית היא טובה, אבל מסיבות תרבותיות, דתיות וכו׳ אנחנו מבצעים קטיעות אצל חולים מאוד קשים עם תוחלת חיים קצרה, בעוד שבמדינות מתקדמות לא מבצעים קטיעות בחולים אלה, אלה מטפלים בהם שמרנית כי זה לא נכון להם כלכלית".
ד"ר ויינפאס: "עדיין אין מספיק מודעות לנושא פצעי סוכרת והחולה צריך לעקוב אחרי כף הרגל שלו על בסיס קבוע. מכיוון שאדם סוכרתי סובל מנוירופתיה (Neuropathy) שמובילה לחוסר תחושה, הוא פחות מרגיש את נוכחות הפצע. אמנם מזכירים לחולים להגיע למרפאה אחת לשנה, אבל צריכה להיות גם מודעות אישית - אחרי מקלחת יש לבדוק את הרגל, לייבש אותה היטב, למרוח משחה מתאימה, לנעול נעל מתאימה, לא ללכת יחף במקומות שניתן להיפצע בהם או לקבל כוויה. יש עוד המון אלמנטים שקשורים למודעות וחינוך לסימני אזהרה גם של המטופל עצמו וגם צוותים רפואיים ופרא-רפואיים. טוב יהיה להקים מרכזים נוספים בנושא".
ממשרד הבריאות נמסר: "ישנן סיבות רבות לפערי הצריכה בין האוכלוסיות. המובילה ביניהן היא הרגלים לאורך כל מעגל החיים. יש לציין כי קטיעת רגליים כתוצאה מסוכרת נגרמת בעקבות חוסר איזון לאורך זמן בערכי הגלוקוז בדם כאשר תופעה זו רווחת בעיקר באוכלוסיות במצב חברתי-כלכלי נמוך. משרד הבריאות פועל כל העת לשינוי סביבת המזון באמצעות הרחבת תוכנית 'אפשרי בריא', בהסברה, הטמעת ההמלצות הלאומיות בהתאם לקשת המזון החדשה. בנוסף, המשרד הוביל מהלכים רגולטוריים כגון סימון מזון מזיק ועוד. כלל הפעילות נעשית בכל המגזרים ובזירות פעולה שונות".