ההבנה שההורים שלנו הולכים ומזדקנים היא קשה לעיכול. אנחנו כל כך רוצים להימנע מהמחשבה הזו ונוטים להתכחש לה ולהדחיק אותה אולם הזמן לא עוצר ובריחה מהמציאות, במיוחד במקרה הזה, עלולה להיות מסוכנת עבורם. אם נהיה ערים לסימנים מקדימים, נוכל לעזור להורינו, ולא פעם אף להציל אותם מהידרדרות וסכנות פוטנציאליות. 

פנינו לד"ר ליסה קופר מומחית ברפואה פנימית וגריאטריה, ומנהלת המרפאה הרב תחומית לגיל המבוגר הרצליה מדיקל סנטר, שהאירה בפנינו כמה מהסימנים שחשוב מאוד לשים עליהם כוכביות. 

  1. ריבוי תרופות

    "במהלך השנים אנו 'צוברים' עוד ועוד מחלות רקע, הולכים לראות רופאים מומחים בתחומים שונים ומקבלים עוד ועוד תרופות. במצבים כאלה אנו מוצאים את עצמנו (או את ההורים שלנו) עם רשימה ארוכה של תרופות, שלא כולן בהכרח נחוצות ואף לעתים מזיקות. לכן אחד הדברים החשובים שגריאטרים עושים הוא להפסיק תרופות או לקחת יותר מדי.
    מה חשוב לעשות: להיות מודעים לכך ולבחור נכון את טיב הטיפול התרופתי והתאמה של כלל התרופות וכל אחת בנפרד למצבו הרפואי והכללי של המטופל.

  2. ירידה בזכרון לטווח הקצר, שינויים בזכרון או בתפקודים אחרים

    לפעמים, במהלך השנים, אנו מתחילים להבחין בשינויים כגון חזרתיות על שאלות וסיפורים, קושי בניהול פיננסי או בניהול היום יום, אומרת ד"ר קופר. "השינויים יכולים להיות מאוד עדינים והדרגתיים, במהלך השנים או להופיע באופן יותר חד ומהיר. לפעמים זה מלווה גם בקושי בדיבור, קושי בהבנה, ירידה בהתמצאות, בלבול בשעות הערב, שינויים בשינה". אם השינוי מאוד מהיר ופתאומי, ד"ר קופר ממליצה לשלול מצבים כמו אירוע מוחי חריף, שינויים במלחים בדם, שינויים תרופתיים ועוד - מצבים שיכולים לגרום למצב בלבולי חריף ("דליריום") ולעתים קרובות מצריכים לפנות לבירור ראשוני במיון ולפעמים אשפוז.

    "אם השינויים הם יותר הדרגתיים, איטיים, ולאט לאט מתווספים עוד קשיים או שינויים מהמצב 'הרגיל' או הקודם- אל תגידו 'זה בסדר, זה הגיל שלו, מה אפשר לצפות?'. שינויים בזכרון או ביכולות קוגניטיביות הם לא בהכרח חלק מתהליך ההזדקנות הטבעי! אפשר לחיות עד גיל 100 וללא שינויים קוגניטיביים ומאידך אנו יודעים שירידה קוגניטיבית, שינויים בזיכרון ומחלות נוירו-דגנרטיביות (כלומר דמנציה על סוגיה השונים) כן יותר נפוצות בגיל המבוגר.

    מה חשוב לעשות: במצבים כאלה כדאי לפנות לבדיקה אצל מומחה בגריאטריה להערכת המצב הקוגניטיבי ולפי הצורך להתקדם בבירור נוסף שכולל בדיקות כגון בדיקות דם ובדיקות הדמיה (כגון בדיקת CT מח).

  3. תחושתית

    ירידה בשמיעה ובראיה מאוד נפוצות בגיל המבוגר. לעתים ירידה בשמיעה היא דבר עדין כמו הצורך לדבר יותר חזק, להגביר את הטלוויזיה. ירידה הדרגתית בשמיעה היא חלק מתהליך ההזדקנות ויחד עם זאת, טיפול מתאים מאוד חשוב. רבים אינם מעוניינים במכשירי שמיעה ולעתים ישנה גם הסטיגמה על מכשירי השמיעה ואנשים אינם רוצים אפילו להשתמש בהם גם כאשר זה משפר את יכולת השמיעה וההבנה בשיחה ובמצבים יום-יומיים אחרים.

    חשוב להבהיר שמחקרים הראו שירידה בשמיעה (שאינה מתוקנת) קשורה בירידה קוגניטיבית לאורך זמן ורבות מהפעמים אנשים יכולים לחשוב שהאדם לא מבין את השיחה או את מה שקורה בסיטואציה כאשר למעשה הוא רק לא שומע טוב.

    גם ירידה בראיה (בשלב ראשון צורך במשקפי קריאה) מאוד נפוצה בגיל המבוגר אך יכולה להיות משנית לסיבות רבות ומצריכה בדיקת רופא עיניים ואבחון.  גם בתחום הזה יש הרבה אפשרויות לטיפול ושיפור בכל גיל ולכן חשוב לא להתעלם מסימנים מוקדמים של קושי או ירידה בחדות הראיה, קושי בנהיגה - לעתים בשלב ראשון רק בלילה, ראיה של צורות/חרקים/אחר וכו'.  

  1. מצב רוח ירוד, דאגה וחרדה

    בגיל המבוגר יש שכיחות גבוהה של הפרעות מצב רוח (עד 10%) שיכולות להתבטא במצב רוח ירוד, דאגות וחרדות עד לכדי מצבים שממש מפריעים לתפקוד היומי. צריך לזכור שדיכאון או מצב רוח ירוד יכול להתבטא בצורות קצת שונות מאשר בגיל הצעיר ולגרום לירידה בתפקודים שונים בחיי היומיום ויתרה מכך לירידה קוגניטיבית, ירידה ביכולות הריכוז ושינויים התנהגותיים.

    במיוחד צריך להתמקד באנשים עם אירועים של דכאון בצעירותם (אצל נשים חשוב לחשוב על דכאון סביב לידות, גם אם לא אובחן אז רשמית) ו/או טופלו בעבר בתרופות נוגדות דכאון. לפעמים זה יכול להתבטא כירידה קוגניטיבית שאותה בני המשפחה צריכים לזהות ולטפל בהקדם.

  2. ירידה תפקודית

    קושי בתפקוד יום-יומי. לרוב מתחיל ממטלות יותר "מורכבות"- ניהול וסידור הבית, סידור ונטילת התרופות (חשוב לוודא שהורינו יודעים מה הם נוטלים ולמה ולא רק להניח, לפעמים מתגלים הרבה הפתעות/טעויות ככה!), ניהול חשבונות הבנק, כספים, תשלומים. לאחר מכן זה מתקדם לתפקודים יותר "בסייסים". דבר חשוב לשים לב אליו זה האטה מוטורית- בהליכה, בלבוש, רחצה וצורך בעזרה או השגחה רבה יותר בביצוע פעולות אלו.

  3. נפילות ואי יציבות

    שינויים בהליכה, הליכה שאינה יציבה, או הליכה שהופכת ליותר איטית - אלה סימני אזהרה וצריך לשים לב ולעשות הערכה והתערבות מוקדמת. נושא חשוב: אירועים של נפילות כולל "נפילות קטנות"- כאלה שלא גרמו אפילו לחבלה ולא לפניה למרפאה או למיון. חשוב להבין: אין "נפילות לא משמעותיות" בגיל המבוגר. אירועים של נפילות חוזרות דורשים בירור והתערבות כדי לנסות למנוע את הנפילה הבאה שעלולה להיות משמעותית ומלווה בשבר.  

  4. לקראת ניתוחים

    היום אנחנו עושים ניתוחים מאוד מורכבים וגדולים גם בקרב אנשים מבוגרים, היות והגיל בעצמו אינו גורם מגביל או מונע לעבור ניתוח. יחד עם זאת, אם ההורה עומד לעבור ניתוח - גדול כקטן (אין באמת דבר כזה "ניתוח קטן" בגיל המבוגר) מוטב שיעבור הערכה גריאטרית כוללנית לפני הניתוח על מנת לטייב, לשפר ולהתכונן בצורה הטובה ביותר לתקופה לאחר הניתוח.