עוד מתקופות קדומות מאוד, צמחי מרפא שימשו את האדם כאמצעי טבעי לתמיכה במנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף. צמחים היו הטיפול הרפואי העיקרי בנמצא עוד לפני שפותחו התרופות הסינטטיות, ורבות מהתרופות המודרניות נוצרו מהם. כיום, צמחי המרפא עדיין משמשים כאחד מהכלים הטיפוליים היעילים והחשובים ביותר של הרפואה המשלימה, ובשנים האחרונות גם המדע מגלה בהם עניין רב וחוקר את מנגנוני השפעתם על האדם.

לפניכם צמחי מרפא ייחודיים המשמשים ברפואת הצמחים המסורתית לתמיכה בהגנה הטבעית. קהילות שלמות ברחבי העולם נעזרות בהם באדיקות זה אלפי שנים למטרות אלו, וכיום הולך ומצטבר מידע מחקרי שבחלקו תומך בשימושים המסורתיים. חלק מהמחקרים המוזכרים להלן, מהווים מחקרים ראשוניים, המצביעים על פוטנציאל טיפולי, אשר דורש ביסוס מדעי נרחב יותר לשם הסקת מסקנות מחקריות תקפות. 

שורש ופרחי אכינצאה

השימוש באכינצאה מבוסס על הרפואה האינדיאנית המסורתית בצפון אמריקה, שידעה למצות את הרכיבים הפעילים שבצמח ולהשתמש בהם לטיפול בזיהומים שונים, כבר לפני 400 שנה. גם ברפואה הקונבנציונלית נעשה בעבר שימוש נרחב בצמח, והוא אפילו נכלל בספר התרופות בארה"ב לפני גילוי האנטיביוטיקה, לשימוש בזיהומים עונתיים, דלקות גרון, הצטננויות ועוד.

במאה ה-20 החל להתפתח המחקר המדעי על הצמח, כשהתגלה לראשונה בניסוי בבעלי חיים כי הצמח גרם לסטימולציה (עליה בפעילות) של מערכת החיסון. מאז פורסמו מחקרים מדעיים רבים על האכינצאה, וכיום היא מהווה את אחד מצמחי המרפא הנחקרים ביותר בעולם. בזכות התוצאות המחקריות המבטיחות, האכינצאה הפכה לאחד מצמחי המרפא הידועים והנמכרים בעולם, כאשר רק בגרמניה ובארה"ב בלבד ניתנים בכל שנה מיליוני מרשמים נטורופתיים לפורמולות צמחים על בסיס אכינצאה.

אז אילו גילויים חשף המחקר המדעי על האכינצאה?

הרכיבים הפעילים העיקריים בה הם פלבנואידים ואלקמידים – כימיקלים טבעיים שהתגלו כבעלי פוטנציאל נוגד דלקת וממריץ מערכת חיסון. בשורה התחתונה: הם גרמו לעלייה במספר תאי הדם הלבנים וגם של רכיבי חיסון שונים בדם. בנוסף, יש לאכינצאה פוטנציאל להפחית את הסיכון ללקות בבעיות חורף נפוצות וככל הנראה לקצר את משך הזמן שלהן, בפרט כשלוקחים אותה מיד כשמתחילים התסמינים המוכרים – כפי שעולה מסקירה מדעית של מחקרים קליניים מבוקרים. כמו כן, לאכינצאה פוטנציאל השפעה דומה גם כשמדובר בילדים – כפי שעולה מתוצאות מחקר ישראלי שבחן את השפעת האכינצאה בהקשר זה, בנטילה משולבת עם פרופוליס וויטמין C, על 215 ילדים.

פרחי ופירות סמבוק שחור

הסמבוק הינו צמח מרפא שמקורו באירופה אך השימוש בו נפוץ מאוד בכל המערב, ופירותיו עשירים בויטמין C ובבטא-קרוטן (ויטמין A). ברפואת הצמחים המסורתית נהוג להכין מהפירות ומהפרחים מיצויים וסירופים ייעודיים לתקופת החורף, לשם תמיכה כללית בחוסן הגוף ומנגנוני ההגנה הטבעית ולהקלה על הסימפטומים הנפוצים, כגון צינון, שיעול, חום וגודש באף. הסמבוק נחקר במספר מחקרים קליניים בשנים האחרונות, כאשר חלק מהמחקרים נערכו בישראל.

 

סמבוק שחור (צילום: Tuzemka, shutterstock)
סמבוק שחור | צילום: Tuzemka, shutterstock

אז אילו כיוונים טיפוליים חשף המחקר המדעי על הסמבוק?

מחקר פיילוט בבעלי חיים הראה כי מיץ מרוכז שהופק מפירות הסמבוק, תרם לדיכוי ההתרבות של וירוסי חורף נפוצים ולהגברת התגובה החיסונית. המנגנון בו הסמבוק פועל הוא מרתק: בעוד שוירוסים פועלים כמו פיראטים שמנסים להשתלט על אוניה ומשתמשים במעין קרסים כדי להיתפס בתאים שלנו, לחדור אליהם ולהדביק אותם, בסמבוק טמון פוטנציאל לנטרל את אותם קרסים ובכך לסכל את ההדבקה.

מחקר ישראלי מצא שכ-90% מהאנשים שנטלו סמבוק מיד עם תחילת התסמינים הוויראליים האופייניים החלימו תוך יומיים-שלושה, זאת בהשוואה לאלו שנטלו פלסבו, להם לקח ששה ימים מלאים כדי להחלים. גם מחקרים קליניים נוספים מצביעים על כך שהסמבוק עשוי להפחית את עוצמת התסמינים של צינון על רקע ויראלי ולקצר את משך הזמן שלהם. מחקרים אלו נתמכים בסקירת מחקרים מדעית שסקרה ארבעה מחקרים קליניים מבוקרים עם 180 משתתפים. אלו הן בהחלט תוצאות מבטיחות, אך נדרשים מחקרים נרחבים כדי לבסס אותן היטב.

אסטרגלוס

שורש האסטרגלוס הוא אחד מצמחי המרפא החשובים ביותר ברפואה הסינית המסורתית, בה מיוחסות לו השפעות בריאותיות מיטיבות רבות, כולל תמיכה בעמידות ובחוסן הגוף, במנגנוני ההגנה הטבעית, בתהליכי עיכול וספיגה וגם בעלייה ברמת האנרגיה. במחקרים מעבדתיים בהם בודדו את הרכיבים הפעילים באסטרגלוס, הם הגבירו את הייצור של תאים במערכת החיסון שמסייעים לגוף במלחמה נגד גורמים מזהמים. מחקרים נוספים הצביעו על השפעה אנטי-ויראלית אצל בעלי חיים שנדבקו במחלות נגיפיות.

אסטרגלוס (צילום: Romix Image, shutterstock)
אסטרגלוס | צילום: Romix Image, shutterstock

אז אילו כיוונים טיפוליים חשף המחקר המדעי על הסמבוק?

אמנם המחקר הקליני על האסטרגלוס עדיין מצומצם ודרושים עוד מחקרים כדי לבסס את תרומתו הבריאותית לאדם, אולם נמצא במחקרים קליניים כי לשורש פוטנציאל לעורר את התגובה החיסונית לייצור של תאי חיסון מגוונים, כולל כנגד וירוסים שונים, ואף להפחית גודש באף, התעטשויות ונזלת – האופייניים בחילופי עונות.

תגבור בשמנים אתריים

את השימוש בצמחי מרפא ניתן לתגבר באמצעות שמנים אתריים איכותיים, שגם להם עשויות להיות השפעות מועילות בתקופת החורף. אחד מהשמנים האתריים הנחקרים הוא שמן עץ התה האוסטרלי, שהתגלה כרכיב בעל פוטנציאל לעכב את תהליך ההתרבות של נגיפים הנפוצים בעונת ההצטננות. שמנים אתריים נוספים בעלי איכות מחטאת כוללים את שמן האקליפטוס, המנטה, הגרניום, הטימין והאורגנו.

שמנים אתריים (צילום: plprod, Shutterstock)
שמנים אתריים | צילום: plprod, Shutterstock

ניתן לטפטף מספר טיפות של שמנים אתריים למיכל סבון נוזלי או לקרם הידיים, כדי להוסיף אפקט מחטא או להוסיפן לבקבוק מי פה ולגרגר. ניתן גם לנדף אותם בחלל החדר בעזרת מפזר אדים מתאים למטרה זו. חשוב לדעת ולזכור כי השמנים האתריים מרוכזים מאוד ויש צורך בזהירות וידע כשמשתמשים בהם – מומלץ להתייעץ על כך עם איש מקצוע.

צמחי מרפא הם דרך נהדרת להתחבר לעוצמות של הטבע ולמכלול היתרונות הבריאותיים שהם עשויים להעניק לנו. בניגוד לעבר, כשהיינו צריכים לקטוף ולמצות בעצמנו את הרכיבים הצמחיים, כיום ניתן לנצל את יתרונותיהם בקלות ובפשטות על ידי שימוש בתמציות צמחים מרוכזות, בכמוסות, בטבליות או בטינקטורות (תמציות נוזליות), המבוססות על המיצוי השלם של כלל רכיבי הצמח, והן זמינות בחניות הטבע ובתי המרקחת ברחבי הארץ.

חשוב לנו להבהיר כי צמחי מרפא ותוספי תזונה אינם תרופות. כמו כן, התוכן במאמר זה הוא בעל אופי של סקירה כללית בלבד של גישות טיפוליות ברפואה המשלימה. המידע במאמר אינו התוויתי ואינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת, וכמובן שאין בו תחליף לייעוץ רפואי או לטיפול תרופתי. נשים בהיריון, מניקות, ילדים והנוטלים תרופות מרשם – יש להיוועץ ברופא לפני השימוש בתוספי תזונה.