סקר רחב-היקף שנערך ב-16 מדינות באירופה (כולל בישראל) מצא כי אחד מכל שישה בני אדם חווה כאב כרוני (מתמשך). ואם חשבתם שהדבר שכיח בגילים מבוגרים בלבד, לצערנו זה רחוק מהאמת שכן מסתבר כי כרבע מהם בגילי 30-18.

"כפי שרבים מאיתנו יודעים היטב, איכות החיים של מי שסובלים מכאבים עלולה לרדת באופן משמעותי וכאב מפריע לתפקוד התקין של חיי היום-יום שלנו – הן בבית והן בעבודה. זאת ועוד: מי שסובלים מכאב מתמשך עלולים לפתח עם הזמן חרדה, ייאוש, כעס ודיכאון", אומר לנו  ד"ר יורם מור, מנהל תחום רפואת כאב – מערך רופא ראשי, מכבי שירותי בריאות. "הכאב תופס מקום מרכזי בחיי רבים, בין אם הוא זמני וקל ובין אם ממושך וקשה".

חשוב לדעת כי בהחלט יש מה לעשות כדי להתמודד עם כאב, וגם להכיר כמה אמונות רווחות בקשר לכאב – אמונות שהן מיתוס בלבד. לפני הכול, חשוב לדעת כי יש לנסות לפתור כל מצב של כאב אקוטי (חד) בטרם יהפוך לכאב כרוני, וכמובן לטפל בכאב כרוני שמשבש את איכות החיים. הנה כמה מהמיתוסים שפורט בפנינו ד"ר מור.

מיתוס 1: אם כואב לי – זה אומר שנגרם לי נזק

לא תמיד.
לכאב יש הן מרכיבים פיזיולוגיים והן פסיכולוגיים, ולעתים כאב עלול להתפתח גם בהיעדר נזק ממשי לרקמה כלשהי. אז איך יכול להיות שישנו כאב בהעדר נזק ממשי לרקמה? ההסבר הוא כי שבאבחנות מסוימות הכאב הוא המחלה. כלומר, מתרחש שינוי במערכת הכאב שלנו במצבים שונים, שבהם איננו יכולים להוכיח מה המקור לשינוי (מחלת הפיברומיאלגיה למשל היא הדוגמה הטובה ביותר לכך).

רק במקרים מסוימים (כגון "מכת צליפת שוט") שבהם אנשים נמנעים מתנועה בשל חשש מנזק, אנו נוהגים לומר שהתרגול התנועתי אין משמעותו נזק. יש מקרים שבהם חשוב להימנע מטיפולים שונים על מנת למנוע נזק ולאפשר החלמה.

מיתוס 2: אם אתמקד בכאב במחשבותיי ואעניק לו תשומת לב רבה – הוא ייחלש

לא נכון.
התמקדות בכאב תגרום לו להיות משמעותי יותר. מאידך, הסחת הדעת מהכאב עשויה לעזור בהפחתת חומרתו. יציאה מהבית, פגישה עם חברים, צפייה בסרט בקולנוע ואפילו יציאה לעבודה – עשויים בהחלט להקל.

מיתוס 3: הטיפול בכאב ייעשה רק אחרי שמגלים את המקור שלו

לא תמיד אנו יודעים מהו מקור הכאב.
כך למשל, כ-80% מכאבי הגב התחתון מוגדרים ככאב גב לא ספציפי, משום שאין לנו יכולת להוכיח בבירור איזו רקמה היא המקור לכאב. זה נכון במיוחד בכל הקשור למיתוס של בלטי הדיסק. אלו, גם אם קיימים, אינם מהווים מקור לכאב. במרבית המקרים, באמצעות תשאול מעמיק, בדיקה גופנית, וטיפול מתאים – נוכל לגלות מה מקור הכאב. גם הדמיות למיניהן אינן מעידות על האבחנה והן נדרשות במקרים ספציפיים בלבד. במקרים רבים, חשוב מאוד לטפל בכאב גם בהעדר מקור לכאב.

מיתוס 4: אם לכאב אין מקור – אז הוא לא "אמיתי"

לא נכון.
אין דבר כזה "כאב לא אמיתי". כאב מוגדר כחוויה תחושתית ורגשית ולכן בראש ובראשונה הכאב הוא סובייקטיבי. כלומר, תלוי בחוויית האדם הכאוב. המשפט "הכל בראש שלך" קשור בציבור לעניין פסיכולוגי שכמובן שגוי לחלוטין. בהקשר זה, חשוב להבין כי הכאב הכרוני "גר" במוח – והמוח הוא זה שמגדיר את החוויה וקובע כיצד נתמודד עם הכאב. לכן, ניתן לומר כי הטיפולים למיניהם -ביולוגיים, פסיכולוגיים או סוציאליים – נועדו לאמן את המוח מחדש ולשנות את עוצמת הכאב או את ההתמודדות עמו.  

 

מיתוס 5: יש להפסיק את הטיפול התרופתי כאשר ישנה הקלה

לא מדויק.
הפסקת תרופות חשובה אולם תלויה במצב הרפואי. ניתן להפסיק תרופות כאשר המצב הרפואי שגרם לכאב ידוע ותהליך ההחלמה מוכר. יחד עם זאת התרופות יכולות למנוע מעבר מכאב אקוטי לכרוני ולאפשר שיקום מוצלח, לכן רצוי להתייעץ עם הגורם המקצועי באשר לזמן הנכון למינון הנכון ולצורך בהפסקה הדרגתית במידת הצורך

מיתוס 6: כאב יחשל אותי

לא נכון.
הוא אינו מחשל גופנית או מנטלית. למעשה, הוא עלול לגרום לאי שקט, חרדות, ליקויים בשינה, כעסים, ייאוש ואי ודאות באשר להחלמה. חשוב לטפל בכאב אקוטי על מנת למנוע מעבר לכאב כרוני. ולא לשכוח: כאב אקוטי הוא סימפטום – כאב כרוני הוא מחלה.

 מיתוס 7: כשכואב – אסור לנוע וכדאי להישאר במיטה

לא נכון.
תנועה היא אחת ממנגנוני הריפוי החשובים והעוצמתיים ביותר במגוון מחלות – וגם בכאב. יחד עם זאת, תנועתיות חייבת להיות מותאמת אישית לכל מטופל ולכל מצב רפואי. התנועתיות יכולה להחמיר מאוד את הכאב ולגרום לנסיגה במצב הרפואי. לכן, יש למצוא את האיזון הנכון לכל אחד ואחת. חשוב לזכור שגם במצבים רפואיים זהים, אנשים שונים יגיבו באופן שונה ולכן חשוב להתנועע במידה ועל פי התאמה אישית.  

 

 

מיתוס 8: לפעמים פשוט חייבים לחיות עם כאב

לא נכון.
ישנם מצבים רפואיים שבהם הכאב הוא המחלה עצמה או שהוא מלווה מחלה מסוימת, ולכן אינו חולף לחלוטין. במצבים הללו, כל העוסקים בכאב יפנו כל ידע ומשאב על מנת להפחית את הכאב ולשפר את התפקוד ואיכות החיים. לעולם לא נאמר למישהו "אתה חייב לחיות עם הכאב". תמיד נאמר שנעמוד לרשותו ונעזור ככל הניתן.