חורים באוזניים הם אחד ההרגלים האסתטיים המקובלים ביותר בתרבויות שונות. המיקום השכיח ביותר שבו נשים (ולעיתים גברים) נוטות לבצע את החורים הוא בתנוכי האוזניים. נשים רבות אינן מסתפקות בחור אחד, ומחליטות לבצע מספר רב של חורים, שיאפשרו להן לענוד עגילים רבים, לעיתים כבדי משקל. אין ספק שמדובר בתופעה שעשויה להשפיע על האוזניים ומראהן האסתטי.
לפני שנדבר על הסיכונים, בואו נכיר קצת את האוזניים שלנו – ובכן, תנוכי האוזניים עשויים מעור ומשומן, ללא עצמות. זו הסיבה שבגללה הסיכוי שהם יקרעו גדול יותר לעומת חלקי אוזן אחרים. שאר האוזן עשויה מסחוס.
באופן טבעי, מבוגרים העונדים עגילים, עלולים לחוות שינויים במראה תנוך האוזן לאורך השנים. למעשה, ענידת עגילים כבדים לאורך שנים גורמת למשיכה מתמדת של התנוך. התוצאה הנראית לעין היא תנוך אוזן בעל מראה מדובלל עם חור מאורך. ניתן לבצע תיקון התנוך באמצעות הזרקת חומצה היאלורונית, מה שמעניק באופן מיידי מראה צעיר, מלא ללא קמטים. במקרה הצורך, ניתן להתקדם גם לניתוח אסתטי לתיקון מראה תנוכי האוזניים. ניתוח תיקון חור באוזן נועד לתקן תנוך אוזן שנקרע על ידי עגיל או בעקבות טראומה.
חורים קטנים בתנוך האוזן שאין בהם שימוש ממושך לאורך תקופה ארוכה, עשויים להסגר. לעומתם, חורים גדולים באוזן שנעשו לצורך 'עגילי הרחבה' או פירסינג, וכן חורים שהתרחבו עם השנים כתוצאה מענידת עגילים כבדים, לא ייסגרו. בדומה להם, גם תנוך שסוע ש'נקרע' לשניים, לא יתאחה.
לא מעט צעירים שעשו חורי הרחבה גדולים בתנוכי האוזניים (הרחבה מכוונת שלהם), מצטערים על כך בחלוף השנים, ומעוניינים להחזיר לאוזן את המראה הטבעי שלה. הטיפול במקרים אלה כולל ניתוח ע"י פלסטיקאי. יש לציין כי הרחבות פירסינג בתנוך האוזן עד ל-6 מילימטרים עשויות להיות הפיכות. בעקבות הרחבות גדולות יותר מאבד התנוך את גמישותו, וגם אם מסירים את התכשיט, קיים סיכוי משמעותי שהחור יישאר. במקרים שבהם נעשים ניקובים מרובים זה לצד זה, או בשילוב פירסינג מסוג הליקס, עם הזמן החור עשוי להתרחב או להתארך.
"עלול להיווצר נזק בלתי הפיך"
חורים באוזניים, אם כן, יכולים להוביל גם לסיבוכים. זיהום הוא התופעה השכיחה ביותר שעלולה להתרחש לאחר ניקוב אוזניים או פירסינג. לכן, לאחר ביצועם יש לבצע טיפול הולם באמצעות חיטוי מקומי ע"י משחה אנטיביוטית, על מנת להימנע מנזק. סיבוך אפשרי נוסף הוא תגובה אלרגית לניקל. לכן, בכל מקרה של אודם או חשד לזיהום, מומלץ להוציא את העגיל ולגשת מיד לרופא.
האזור הבעייתי מבחינת סיבוכים הוא בעיקר באזור הסחוס (מעלה האוזן). כשמדובר במקומות אחרים באוזן, כגון טראגוס או הליקס, החירור נעשה ממש בתוך הסחוס. במקרה כזה, האזור מועד אף יותר לפורענות זיהומית – עניין שחשוב להביא בחשבון לפני שניגשים לחורר. בניגוד לתנוך האוזן, שבו יש רקמת חיבור ושומן, הסחוס בנוי מרקמה אלסטית, עם חילוף חומרים איטי ואספקת דם שמגיעה מהציפוי של האוזן ולא מהחלק הפנימי שלה. לכן, אם המקום מזדהם, הזיהום יכול להסתבך ועלולים להיווצר כיסי מוגלה שקשה להתמודד איתם. זיהום עשוי להצריך טיפול אנטיביוטי, לעיתים ניקוז הסחוס ופינוי סחוס 'מת' באמצעות ניתוח. במקרה של סיבוכים בדרגות אלה עלול להיווצר נזק בלתי הפיך לצורת האוזן.
בעת ביצוע חירור באזור הטראגוס נחשפים לסכנות הרגילות שכוללות אינפקציה ודחייה של העגיל. כאמור, תנוך האוזן אינו מכיל סחוס, ולכן באזור הזה יש פחות זיהומים וסיבוכים. לעומתו, לסחוס שבאפרכסת יש אספקת דם ירודה ולכן יש בה יותר נטייה להיווצרות זיהומים. גם אזורי רקמת החיבור מועדים יותר לזיהומים.
בשורה תחתונה: לפני ששוקלים לבצע חורים באוזניים, יש להביא בחשבון את כל הסיכונים, בייחוד כשמדובר באזורים רגישים כפי שצוין. ככלל, ככל שמבצעים יותר ניקובים כך עולה הסיכוי לנזק.
ד"ר ורד עטר שניר מומחית ברפואת עור והמנהלת הרפואית במחוז שרון שומרון של כללית