לעבור שנה כזאת, תקופה כזאת כזוג צעיר שיש לו עסק משפחתי, שנבנה בעשר אצבעות זה חתיכת אתגר לא פשוט. אני לא אסכם פה את תקופת הקורונה כמגפה עולמית כי זה פחות מעניין אותי, מעניין אותי״ לסכם ״ את תקופת הקורונה לצידו של הבן אדם שנולד להתמודד עם תקופות כאלה – מה שאני לא יודעת לעשות, ופשוט קופאת במקום.
הוא זה שמהרגע הראשון שהבינו פה את גודל המגפה ואיבדו פרופורציות (סגרו לנו את מקור הפרנסה שלנו ואת המקור שלי לחיים ולנשמה) הוא תמיד השאיר אותי עם רגליים על הקרקע ועם אופטימיות שהכל בסדר והכל לטובה; ודבק בעובדה שהקורונה הגיעה לעולם לנקות כל כך הרבה חרא ומצד שני להעצים את הדברים הטובים באמת שהם אלו שבסוף ישרדו ויהיו עוד יותר גדולים וטובים אחרי. הוא זה שמנהל הכל ביד רמה , מתכנן כל דבר מאתיים צעדים קדימה (בזמן שאני רוצה הכל כאן ועכשיו) הוא זה שבתקופה שכל העולם עצר, החליט שזה דווקא הזמן הנכון להעיז, ליזום, לפתח, להגדיל, לטפח, להיות בעשייה ולא לשקוע לתוך תהום אינסופית שאחרי זה לא נצליח לצאת ממנה. וכן היו רגעים של משברים קשים גם כזוג וגם כעסק ואני מאמינה שלפנינו עוד כמה וכמה כאלה אבל כשהבסיס הוא טוב ונכון משם רק אפשר לצמוח.
תעשו את הבחירות הנכונות שלכם בחיים ואל תתפשרו על שום דבר, אל תדחו דברים ״כי עכשיו זה זמן קורונה״, להיפך – תנסו לחפור עמוק עמוק בעצמכם ותנסו לגלות במה אתם טובים באמת, מה יגרום לכם לקום בבוקר עם התרגשות בלב לעשייה שמחכה לכם באותו יום. אני באמת מאמינה שבכל אחד מאיתנו חבוי הכשרון שהוא אלוף העולם בו, וגם אם זה נראה לכם חסר סיכוי לפחות תנסו כי הרי מה אכפת לנו גם ככה אין לנו משהו יותר טוב לעשות עכשיו, לפחות נצא מהתקופה הזאת עם עוד משהו מרגש שגילינו על עצמנו.
