באמצע היער מתאספת חבורת אנשים. חלקם בדיוק חזרו מליקוט צמחי מאכל ואחרים יושבים על האדמה, מחככים ענפים זה בזה כדי להדליק מדורה ללילה. מכוסים בוץ ועפר, הם מקשיבים לציפורים ומנסים ללמוד את שפתם. כל זה לא קורה אי שם במעמקי האמזונס. זוהי קבוצה של "ניאו-לקטים" מתנועת 'שומרי הגן', ממש כאן בישראל.
בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים במערב בוחרים לאמץ מנהגים וללמוד מלאכות עתיקות מחברות ילידיות. הם מבקשים למצוא אלטרנטיבות לחיי המירוץ הלחוצים, להשתייך לקהילה ובעיקר – להתחבר לטבע; אבל איך מתחברים לטבע כשיש אייפון בכיס? למה שיוותרו על המיטה המפנקת וירדמו על אדמה קשה? ואיך כל זה קשור למשבר האקלים? התשובות, כך מסתבר, טמונות במערכות היחסים שלנו.
מוקדם יותר השבוע התקיים כנס לחגיגת עבודתה באוניברסיטת חיפה של פרופ' נורית בירד-דוד – אחת האנתרופולוגיות המובילות בעולם בחקר ציידים לקטים. היא חייתה במשך מעל לשנה עם קבוצות "ניאקה" בדרום הודו, וחקרה את הדפוסים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים שלהם. בהנחייתה האנתרופולוג אריאל אפל חקר נאו-לקטים בישראל ומציע תשובות מסוימות לשאלות הללו.
אם הייתי הולכת למישהו מהניאקה ומבקשת שילמד אותי "להתחבר לטבע", הוא היה מבין?
"לא", נורית צוחקת. "מתי את אומרת שהתחברת לטבע? כשאת יושבת כאן איתי במשרד ואנחנו מדברות על הטבע. כשאת בפועל בחוץ מריחה את הפרח או רואה את הפרפר את לא אומרת 'וואו איך אני מתחברת לפרח הזה'. אולי תגידי, 'איזה ריח טוב'. את לא צריכה לדבר על זה שהתחברת אליו כי זה פשוט מה שאת עושה".
האדם הוא חלק מהעולם
בירד-דוד ואפל הם אנתרופולוגים בתחום של "יחסים מעבר לאנושיים" (beyond human). לפיהם, בני האדם אינם מבודדים מטבעם מיצורים וחומרים שאינם אנושיים, אלא בחרו להפריד את עצמם תרבותית. "ב-300 השנים האחרונות בני האדם הרחיקו את עצמם מהטבע. הם מסתכלים עליו כעל אובייקט, משאב, משהו שצריך לנצל אותו או לשמור עליו אבל אין איתו קשר הדדי. אין איתו מערכת יחסים. הרבה אנשים חושבים שקשרים של בני אדם עם ישויות לא אנושיות זאת אשליה או אמונה פרימיטיבית, אבל יש לזה ערך עצום בלמידה והבנה של הסביבה", נורית מסבירה.
איך אפשר לקיים מערכת יחסים עם הטבע?
"תפיסת המציאות של הניאקה מתעצבת דרך יחסים ולמען קיום יחסים. מבחינתם אפשר לקיים יחסים גם עם אבן או עם פיל. במערב שואלים – מה היה קודם, הביצה או התרנגולת? מראש זה מניח שהתרנגולת והביצה הן נפרדות ושיש להן קיום במנותק אחת מהשנייה. ציידים לקטים לא יסתכלו על זה ככה. הם יתפסו את התרנגולת והביצה כהתגלגלות אינסופית של התעצבות בתוך היחסים ביניהן. ובכלל, ראית פעם תרנגולת לבד? יש חיידקים, יש חרקים יש שועלים וזאבים ובני אדם. ציידים לקטים יראו את ההקשר הרחב יותר. אין להם את הנחת הנפרדות הזאת", נורית אומרת.
הניסיון להתחבר לטבע מראש נעוץ ברעיון שאפשר בכלל להתנתק ממנו. אריאל לא בטוח שזה המקרה. "האדם הוא תמיד חלק מהעולם, גם כשאנחנו תופסים את עצמנו כנפרדים. המחשב שלי לא פחות יצא מהטבע מאשר משהו טבעי מאוד כמו סל קש. פשוט יש לנו נרטיב של נפרדות. אנחנו חיים בעולם שבו הקשר שלנו לדברים הוא מאוד מתווך – גם על ידי תפיסות תרבותיות וגם על ידי תהליכים מורכבים של ייצור, שבהם אנחנו כמעט אף פעם לא פוגשים את המקור."
"אנחנו לא יודעים איך מכינים את הבגדים שלנו, מאיפה הגיע האוכל שלנו, איך ומי בונים את הבית שלנו. ציידים לקטים משיגים את האוכל שלהם בעצמם, מייצרים בגדים בונים בתים… זו התשתית לאמירה שאנחנו מנותקים מהמציאות שלנו", הוא אומר. "רוב האנשים מסתכלים על זה שיש את האדם והוא מנהל יחסים עם כל מני אנשים, דברים, בעלי חיים וצמחים שנפרדים ממנו. הם לא עושים את הסוויץ' של לתת קדימות ליחסים ולתהליכים הדינמיים לפני הנפרדות של האדם מהישות האחרת. אלו שתי דרכים שונות באופן רדיקלי לתפוס את המציאות. מצד אחד הן לא מסתדרות אחת עם השנייה ומצד שני הן משלימות אחת את השנייה".
אני מבינה למה הן סותרות, אבל איך הן משלימות?
"מדעני מוח מדברים על שתי המיספרות של המוח. הימנית רואה דברים בהקשרם, השמאלית מתמקדת בקטגוריות ובפוקוס. זו תולדה אבולוציונית. אם אני רוצה לצוד, אני אבדוק איפה אני נמצאת ביחס לחיה. בשביל זה צריך להתמקד בנפרדות שלי ממנה. יש אותי ואני מול בעל החיים שאני רוצה ללכוד. לעומת זאת, אם אני רוצה שלא יצודו אותי - אני כל הזמן צריכה לחשוב רחב. אני צריכה לראות את התמונה המלאה, לראות את כל ההקשרים ולהבין איך דבר אחד משפיע על דבר אחר", נורית אומרת.
אריאל מסביר שבמערב מסתכלים על העולם בעיקר דרך הקטגוריות הנפרדות. כך למשל אם נראה חזיר בר ברחוב נדע שהוא כנראה לא ינסה לפגוע בנו, ומצד שני ננסה לשמור ממנו מרחק. אנחנו מבינים את הדברים האלו כי קראנו על חזירי בר כקטגוריה באינטרנט או בספר. לעומת זאת ציידים לקטים ינסו להבין מיהו החזיר הספציפי שעומד מולם, האם ואיך אפשר להתחבר אליו.
"במערב אנחנו מסתכלים על העולם בעיקר דרך הקטגוריות הנפרדות. זה מאוד יעיל וחוסך זמן ומאמץ. כשחושבים על זה, כל השפה האנושית היא בעצם מערך תקשורת של סמלים שמפריד בין קטגוריות שונות וגם ציידים לקטים משתמשים בשפה. אז כולנו משתמשים בשני הצדדים של המוח. ההבדל הוא, שציידים לקטים נותנים קדימות למערכות היחסים ולהקשרים הרחבים ואנחנו במערב רואים בעיקר מיקוד ונפרדות. אולי זה משאיר אותנו עם משהו חסר. אולי זאת אחת הסיבות שאנחנו מחפשים שוב 'להתקרב לטבע'", אריאל מציע.
אז נאו-לקטים בישראל מנסים לאמץ את גישת היחסים?
"כן, או לפחות חלקים ממנה. 'שומרי הגן' הוא ארגון שמתעסק בלחבר אנשים לטבע דרך מלאכות ומיומנויות בהשראת אורח חיים של ציידים לקטים. גששות, ליקוט, הדלקת אש בחיכוך עצים, הסוואה, בניית מחנה וגם מיומנויות רכות כמו חיי שבט וקהילה וצורות תקשורת לא היררכיות. בניגוד לציידים לקטים, הם לא עושים את זה כדי להתקיים. כמעט כולם גרים בצמידות לעיר עם סופר ונוסעים באוטו ליער וממנו. לרוב חברי הארגון יש משפחות, שהן לא חלק ממנו ורשתות חברתיות עם מאות ואלפי חברים", אריאל מסביר.
כל זה יפה, אבל הרבה יותר קל לקנות בסופר מאשר לצאת ללקט.
"נכון, לפעמים זה נוח לראות בטבע רק משאב. בכלל השימוש בקטגוריות הוא נוח, אבל אנחנו מתחילים להכיר במגבלות של גישת הנפרדות הזאת. המודרניות הביאה את הרעיון של לפרק את העולם לקטגוריות שונות לאיזשהו קיצון. התחלקנו למדינות לאום והנחנו למה שכתוב בתעודת הזהות להגדיר אותנו. דווקא עכשיו כשהעולם הופך יותר ויותר מרושת יש איזו קריסה של ההגדרות האלה. ככה נוצר חלל של שייכות ושל זהות ואנשים מחפשים איך למלא אותו מחדש. חלק מהאנשים פונים לציידים לקטים כדי ללמוד מהם איך אפשר לעשות את זה", אריאל אומר.
יותר יחסים זה יותר קיימות
"תמיד פנינו לציידים לקטים עם כל מיני שאלות ופנטזיות", נורית מדגישה "בשנות ה-70-60 למדנו מהם לא להסתכל על מינים, אלא על מערכות אקולוגיות שלמות. היום מרוב חיבוריות טכנולוגית, יש הרבה אנשים בודדים ואנחנו פונים אליהם שוב כדי ללמוד איך להתחבר. פתאום אנחנו מבינים שגם בני האדם הם חלק מהמערכות האקולוגיות ולא נפרדים מהטבע כמו שחשבנו. כאן זה גם מתחבר להתמודדות עם המשבר האקולוגי. אנחנו מבינים שאנחנו תלויים וארוגים בתוך המארג הרב מיני", נורית מסבירה.
"אנחנו פונים לציידים לקטים כי אנחנו תופסים אותם כחברות בנות קיימא שמהן נוכל ללמוד על התמודדות עם המשבר. לפי ציידים לקטים – יותר יחסים זה יותר קיימות. מבחינתם קיימות זה מצב מתהווה ומתמשך בניגוד לניצול, מיצוי, כרייה… קיימות זה מצב שבו כולם מתקיימים, לא רק בני האדם. יוצאים מהדפוס של אדם מנצל את הטבע עד כלות, למצב של קיימות שמחבר את כולם למערכת אחת", היא מפרטת.
מערכות יחסים זה מה שיפתור את משבר האקלים?
"זה לא שאלה של כן או לא, אבל רגישות ליחסים עם הסובב בהחלט תשפיע לחיוב. יחסים מעצם הווייתם זה לא תהליך, זה לא זבנג וגמרנו. זה כל הזמן עוד ועוד. גם קיימות זה לא להגיע מנקודה A לנקודה B. זה לקיים מערכת יחסים מתמשכת. אז גם התשובה היא לא בכן ולא", נורית אומרת.
"האלטרנטיבה היא חוסר מודעות ליחסים שלנו בעולם שזה מה שהביא אותנו למשבר מלכתחילה", אריאל מצטרף. "יש את הגישה שאומרת שצריך להתחיל מהר מהר את המירוץ לעזוב את הפלנטה ולחפש מקומות אחרים שנוכל לנצל. כחוקרים אין לנו תשובה חד משמעית לזה אבל אותי אישית זה לא משכנע. אם אנחנו הורסים כאן את תשתית קיומנו ונעבור למקום אחר ונהרוס שם… זה נשמע לי כיוון לא מוצלח. הכיוון המוצלח, גם אם נהיה בפלנטות אחרות, זה להצליח לראות יחסים מורכבים בעולם".
מה לגבי מי שלא יצטרף עכשיו לארגון כמו 'שומרי הגן'?
"יש הרבה דברים מתוך הפעילות של שלהם שאפשר להצטרף אליהם נקודתית: אפשר להצטרף לסדנאות לימוד של שפת ציפורים או סיורי ליקוט, אפשר לקרוא על הנושאים האלה ולצפות בסרטונים, ובעיקר אפשר לנסות להבין את התובנות של המחקר על רב מיניות. כל אחד יכול לקרוא על beyond human וזה משנה תפיסות עולם, זה מוביל להסתכלות אחרת על החיים – בתקווה שזה גם ישפיע על התנהלות וקביעת מדיניות ועל הדרך שבה בסופו של דבר בונים פתרונות טכנולוגיים בהמשך", אריאל אומר.
"אני כן חושב שכדאי להתחבר לנושא גם דרך החוויה ולא רק דרך קריאה. ככל שעושים משהו יותר – מבינים אותו יותר. וככל שלא באמת עושים אלא רק מדברים על, אז נשבים בעולם של דימויים ושל מילים, שובים את עצמנו יותר ויותר בעולם מדומיין שזה בדיוק המהות של להיות מנותקים. כמה דברים אנחנו בולעים כידע בלי שחווינו ובדקנו בעצמנו? זה מאוד מחליש את ההבנה שלנו את העולם וגם את היכולת שלנו להיות ביקורתיים למידע חדש שאנחנו פוגשים. חדשנות אמיתית מגיעה מחיכוך עם המציאות אז אני מאמין מאוד במלאכות ובעשיה", הוא מדגיש.