השגרה האינטנסיבית של מירוץ החיים, הסחות הדעת, רעשי הרקע, הבריחה מהמציאות, כל אלה גרמו לנו לשים את המשקל של האחריות על ציר הזמן שלנו בידיים של "מקבלי ההחלטות", אבל הגיע הזמן שניקח את ההחלטות לידיים שלנו וננהל את הפוליטיקה במקום שהיא תנהל אותנו.
חמש מערכות בחירות עייפו אותי מלשמוע על "יוקר המחייה", עם קמפיינים של סיסמאות נדושות "ההזדמנות שלנו להשפיע על המציאות ולהפוך את החיים שלנו להרבה יותר טובים" – כשעל פניו זה נכון, יש לזה המון משקל על החיים שלנו; ומצד שני, אני רוצה גם להציב על זה סימן שאלה, מה על כף המאזניים והאם לבחירות היום יומיות שלנו, אין יותר משמעות? נדמה שעל הרבה דברים אין לנו יכולת להשפיע, אז במקום להתמרמר על המצב הקיים, בואו נתחיל לשים לב איפה מושקע הזמן והכסף שכן בשליטתנו.
המנדט בידינו
החיים יקרים לנו, תרתי משמע, אפשר להאשים את הנסיבות ואת כל העולם, אבל שמת לב פעם שכשמפנים אצבע מאשימה כלפי מישהו/משהו, שאר האצבעות פונות אלינו? ביום הבחירות, בו מימשנו את זכות ההצבעה בפעם החמישית תוך 3 שנים, עד 12 בצהריים חלה עלייה של 38% בהוצאות הישראלים בכרטיסי אשראי. זינוק חד בהיקפי הרכישות, שהגיע לכמעט 400 (!!!) מיליון שקלים בקניונים וזה עוד רק בתחילת "חודש המבצעים והקניות". איך אפשר מצד אחד להתלונן על מחירי מחייה וקיום הכרחי כמו מזון ותחבורה ומצד שני לצאת בקלילות עם שקית בגדים אחת בשווי סל קניות של חודשיים או דלק לשבועיים?
לאנשים שבחרנו לתת להם את הקול שלנו, יש בהחלט הרבה כוח להשפיע ברמה הכללית על כל מהלך במרחבי החיים שלנו. אבל בגדול, כדאי שנזכור שהכוח תמיד בידיים שלנו לקחת את המנדט הזה בחזרה ולהמיר לאחריות על עצמנו בכל יום מחדש.
אם למדינה אין יציבות לספק לנו – חשוב שאנחנו נהיה עמוד השדרה של עצמנו, נשמור עלינו, ונזכור שהתפקיד שלנו לנתב את הכוח שלנו להשפיע על מה שבשליטתנו. מדינה זה לא רק מי שמנהיג אותה בוועדות, בהסכמים ומול ממשלות ולוביסטים – האנשים שעושים את המדינה הם אנחנו. לכולנו אותה המטרה והמדינה לא תקרוס ביום אחד, כל עוד ניקח על עצמנו את הבחירה לעשות את הכי טוב שלנו כדי לעבור מהישרדות להתקיימות כל אחד ואחת אצלנו בבית.
בעיניי, לכל בחירה יומיומית שלנו יש משמעות, רווח ומחיר. לכן, עלינו להיות בתשומת לב לבחירות האוטומטיות שלנו, שמונעות לרוב מנורמות וקולות של החברה. בכל יום מחדש יש הזדמנות לבחור במודעות במה שמקדם אורח חיים מקיים, כלומר – לשים לב למה מזין אותנו, מה נמצא בסביבה שלנו? איך מתמלאים הצרכים הבסיסיים שלנו למחייה? וכמה היחס לגוף ולנפש נמצא בסדר העדיפויות?
בחירות זה ממש לא רק בקלפי
יש שיגידו שהדור שלנו עובד יותר מהדור הקודם – יותר שעות, יותר אינטנסיבי, יותר בלחץ... אבל אורח החיים הנהנתני שונה באופן מהותי, הדור שלנו צורך יותר, הרבה יותר. עידן השפע בא לידי ביטוי גם בכל כך הרבה אפשרויות לבחירה. ולרמת החיים הזו יש רווח אבל גם יש לה מחיר. אז הינה הזדמנות להתאמן על הרגל חדש ולהתבונן על זכות הבחירה שלנו, שלרובנו קיימת בכל יום ובכל רגע ולא רק פעם ב-4 שנים (או ארבע פעמים בשנה). כי מהי בחירה אחת גדולה לכמה שנים לעומת אלפי בחירות קטנות ביום?
זה מתחיל במה הדבר הראשון שנבחר לעשות בבוקר, וממשיך לעוד ועוד בחירות קטנות וגדולות – איך נבחר להתנהל עם משאבי הזמן ובכסף שלנו מה הסביבה מקרינה לנו, במה נבחר להזין את הגוף שלנו במהלך היום, איפה לגור, כמה ילדים לגדל, מה לצרוך, איך לרהט את הדירה ולאן להפנות את קרן הפנסיה?
ברמה החברתית, כדי שמשהו יעבוד לטובתנו, חובת ההוכחה עלינו – עלינו להמשיך לדרוש תנאים שיטיבו איתנו ויהפכו את החיים שלנו לנוחים. למשל, הבחירה שלי לנסוע בתחבורה ציבורית היא אקט מחאתי, זו דרישה שקטה לשדרג נתיבים או תדירויות ולהפוך את העסק לכלכלי כדי שימשיכו להשקיע ולגרום לזה להיות נוח. אם איכות החיים חשובה לנו כמו רמת החיים, אז גם לזה כדאי שנשים לב, כי הקול שלנו חשוב בקלפי כמו שהוא חשוב בארנק שלנו, עבדנו קשה כדי להשיג אותו, אנחנו משתמשים בו ביום יום, והבחירה היא שלנו למי לתת את הכסף שלנו ולמה.
אז מה אני בוחרת? הנה כמה דוגמאות לבחירות שאני מקבלת על עצמי כדי לחיות אורח חיים מקיים:
- בוחרת לקנות פחות אוכל תעשייתי ולאכול יותר ביתי
- בוחרת לנסוע בתחבורה ציבורית למרכז ולגור בדרום הצפוני
- בוחרת להפחית חפצים מהניילונים, מעדיפה רהיטים מתגלגלים
- בוחרת לצמצם קניות מיותרות ולצרוך לפי הצורך
- בוחרת להתנתק מחדשות מסביב לשעון ולצרוך תוכן שמעשיר ומקדם אותי
- בוחרת לעבוד פחות ובזמן הזה לפתח תחביבים ולבלות יותר זמן עם משפחה\חברה\קהילה
- בוחרת לא לקנות אונליין ובקניונים, עושה שופינג בארון ומשתמשת בבגדים קיימים