נכנסתי לאוטו בסוף יום עבודה, הסתכלתי במראה וראיתי אותה, דבורה אחת בודדת מרחפת מחוץ לשמשה האחורית שלי. אם זה היה עכביש או ג'וק כנראה שהייתי נבהלת, אולי אפילו היתה בורחת לי איזו צרחה, אבל למראה הדבורה חייכתי, ואמרתי בלב 'היי, טוב שבאת'.
כבר שנים שאני פוגשת דבורה אחת בודדת במקומות לא צפויים, ברגעים חשובים, ברגעים עצובים, בחגיגות, ברגעים שבהם אני צריכה הכוונה ולפעמים גם סתם ברגעים יומיומיים כמו זה. הסיפור עם הדבורה הגיע מדודה שלי, שלומית - שאמרה פעם שדבורה שמגיעה לביתו של אדם שנפטר היא נשמתו שמגיעה לבקר. ממש השבוע לפני 24 שנים שלומית התאבדה, ומאז בכל אזכרה שלה, בכל אירוע משפחתי וגם ברגעים אחרים הגיעה הדבורה לבקר אותנו. אחרי שסבתא שלי נפטרה התחלתי לפגוש לפעמים בשתי דבורים יחד, כמו שני מלאכים שומרים שצצים ברגע הנכון להגיד לי שהכול יהיה בסדר או לסמן לי את הדרך.
אבל מה הקשר בין הסיפור האישי שלי ושל הדבורים לבין נושא הטור - אקלים וסביבה? אז ככה, השבוע צוין ברחבי העולם יום הדבורה הבינלאומי. יום שצוין לראשונה בשנת 2018, ושמטרתו להעלות את המודעות להכחדת הדבורים ולחשיבותן בתוך המערכת האקולוגית.
מה כל כך חשוב בדבורים? כמעט 90% ממיני הצמחים הפורחים בעולם תלויים בהאבקה, כמו גם למעלה מ -75% מגידולי המזון בעולם. הדבורים אחראיות על האבקה של כמעט שלושה רבעים מהצמחים, ובמילים פשוטות – שליש מייצור המזון בעולם תלוי בדבורים. המטרה של היום הבינלאומי, כפי שנכתב באתר האו"ם, היא לחזק צעדים שמטרתם להגן על דבורים ומאביקים אחרים, אשר יתרמו משמעותית לפתרון בעיות הקשורות לאספקת המזון העולמית ולמניעת רעב במדינות מתפתחות.
הדבורים, וגם מאביקים אחרים כמו פרפרים ואפילו עטלפים, עומדים בפני הכחדה ברחבי העולם, זה קורה בגלל שינויי האקלים כמו גם השפעות של התנהגות אנושית כמו שיטות חקלאיות בעייתיות ושימוש בחומרי הדברה מזיקים. ואם המגמה תימשך, יבולים מזינים כמו פירות, אגוזים וגידולי ירקות רבים יוחלפו יותר ויותר בגידולי יסוד כמו אורז, תירס ותפוחי אדמה, ובסופו של דבר יביאו את כולנו למצב של תזונה חסרה ולא מאוזנת.
אבל זה לא רק שאנחנו כבני אדם תלויים במידה רבה בקיומן של הדבורים מבחינה תזונתית, הדבורים חיוניות גם לשמירה על האיזון האקולוגי והמגוון הביולוגי בטבע, כשמערכות אקולוגיות שלמות ויצורים חיים אחרים תלויים גם כן בהאבקה שהן מבצעות. הדבורים תורמות לשימור הסביבה, ולמעשה במידה רבה, בלי דבורים אין חיים.
אבל למרות שהישרדותנו תלויה בדבורים, רוב האנשים מפחדים מהן 'פחד מוות', ובמפגש איתן נוטים לברוח, לצרוח או למלמל 'מלח מים' באימה. פחד הוא לא דבר נשלט או רציונלי, אבל בכל זאת כדאי להגיד – לדבורה אין שום סיבה לעקוץ אתכם כל עוד אתם לא מפריעים לה, ויש גם כמה דברים שאתם יכולים לעשות כדי לעזור להן.
וכמו בכל דבר בחיים ובהקשר האקלימי בפרט, מילת המפתח היא מודעות. אז בין אם אתם מאמינים שנשמותיהן של דודתי וסבתי מתעופפות להן בעולם כדבורים ומעבירות לי מסרים, ובין אם אתם חושבים שזה קשקוש מוחלט ושאני מטורללת לגמרי, העובדה היא שהאמונה הזו גרמה לי לא לפחד מדבורים, ולמרות שלאורך חיי היו לי עשרות מפגשים איתן מעולם לא נעקצתי. ולא רק זה, הייתי במודעות, שמתי לב, הייתי ערנית לסימנים ולחיים שקורים סביבי, וזה אולי כל סיפור ההתמודדות עם משבר האקלים – לא לפעול על אוטומט, לשים לב לסימנים שבדרך, לעצור, לחשוב, לחקור, להיות במודעות, ולחפש מה אנחנו יכולים לעשות אחרת.