בשישי שעבר החלטתי לבקר את סבתא שלי בהפתעה ותפסתי אותה באמצע הבישולים. בזמן שפטפטנו קצת והתעדכנו, היא הוסיפה לשיניי השום שכבר היו במעבד המזון גם גרגירי חומוס וטחינה. תוך זמן קצר ולא בהרבה רעש, היה הממרח מוכן לשביעות רצונה והיא התפנתה לספר לי פרט טריוויה מפתיע: את מעבד המזון הזה, שממש הרגע עשה יופי של עבודה, היא מספרת שרכשה כדי להכין אוכל לאחי הגדול כשהיה פעוט והתחיל טעימות. כלומר, המכשיר הזה קיים יותר שנים ממני. בערך שלושים שנה סבתא שלי משתמשת באותו מכשיר, ויש לשער שבתדירות די גבוהה - בכל זאת סבתא שהאכילה 6 נכדים כמעט בכל יום במשך לא מעט שנים.
אני אמנם כבר יודעת שסבתא שלי אלופה בלשמור על דברים במצב טוב, וגם המיקסר הוותיק שלה שהעבירה לי לפני כשנתיים כנראה קיים לא מעט שנים; ובכל זאת משהו בסיטואציה הזו – סבתא שלי מכינה לי אוכל באותו מעבד מזון שבו הכינה לנו ארוחות גם כשהיינו ילדים, הצליח להפתיע אותי. אל מול התגלית הזו, פתאום התביישתי קצת שרק לפני חודשיים בן זוגי הפתיע אותי ליום הולדתי ורכש לביתנו מעבד מזון חדש. מעבד המזון הקודם שלנו, שקניתי כשעברנו לגור יחד, היה בן פחות מ-4 ובגדול תקין, מלבד חלק אחד שנסדק. הוא לא נתן תוצאות מרשימות במיוחד, אבל בסך הכל עשה את העבודה, ואפשר לשער שהיינו יכולים להשתמש בו עוד כמה שנים לפחות. ובכל זאת התחדשנו באחד חדש ומבריק ו"חכם", כזה שיש לו כל מיני אפשרויות ותוכניות אוטומטיות, כזה שכבר חודשים קפץ לי בפרסומות ועשה לי חשק.
שום מכשיר שאקנה לא יחזיק עוד 20 או 30 שנה
זה לא שאני נגד קניות באופן מוחלט, גם לשוחרי סביבה מותר להתחדש לפעמים, במיוחד אם מדובר במשהו נחוץ ושימושי ומשמח. אבל פתאום כשישבתי מול סבתא שלי ושמעתי את הסיפור, היה נדמה לי שאולי זה לא היה נחוץ, בטח לא הכרחי. פתאום עלתה בי התהייה האם מעבד המזון החדש ישרת אותי גם בעוד 30, 20 או אפילו 10 שנים?
לצערי התשובה היא כנראה לא, ולא בהכרח כי יתקלקל, הרי גם הקודם עוד עבד. אבל כן, כנראה שהוא לא יחזיק 30 שנה, וכך גם המחשב שלי, הטלוויזיה, המקרר ובעצם כל מכשיר אחר. יש לזה כמה סיבות, הראשונה היא שפעם פשוט ייצרו דברים איכותיים יותר, כאלו שבאמת נועדו להחזיק שנים. היום מייצרים מוצרים שמראש יחזיקו זמן קצר ויצטרכו החלפה. הרי אם היו מייצרים טלפון מעולה שמחזיק ל-10 שנים בלי בעיות, התמריץ שלנו לרכוש אחד חדש היה קטן משמעותית, והחברות היו מפסידות מזה. כשכל מה שמעניין יצרנים הוא שורת הרווח, אין סיכוי כמעט להיתקל במכשיר שיחזיק מעבר לתקופת האחריות ללא תקלות ותיקונים, ופעמים רבות התיקונים כל כך יקרים שנעדיף פשוט לקנות חדש.
וזה גם מה שמוביל אותי לנקודה הבאה – אנחנו לא מעריכים חפצים. זה נשמע מצחיק, זה בסך הכל חפץ, למה שנעריך אותו? אבל בשנים האחרונות הולכות ומתחזקות גישות ששמות את האדם במרכז, שלפיהן מה שחשוב זה הנפש והרוח, ולחפצים גשמיים אין חשיבות, ואם משהו נשבר – כפרה, העיקר הבריאות, זה הרי "רק חפץ". ובעודי כותבת את השורות האלה בן זוגי לידי הפיל עוד ספל קפה, שנסדק. נו טוב רק חפץ, וכמה כבר עולה סט ספלים בחנויות הסטוק?
אני לא בעד היקשרות לחפצים ובאמת מאמינה שרכוש זה לא מה שחשוב. אבל מהצד השני, דווקא הזלזול הזה בחפצים הוא מה שגורם לנו בסוף לקנות יותר. כשהכל נגיש וזמין אנחנו לא מרגישים צורך לשמור על הדברים שלנו ולדאוג שיחזיקו לאורך זמן, כי מקסימום – נקנה חדש.
כמובן שזה לא רק עניין של בלאי, ממש כמו במקרה של מעבד המזון שלי, יש גם עניין של קידמה וחדשנות. הטכנולוגיות ממשיכות להתפתח, המכשירים נעשים חכמים יותר, בכל שנה יוצא "דור חדש", משוכלל יותר, מהיר יותר, טוב יותר. והחברות גורמות לנו להרגיש שאם לא נתקדם, פשוט נרגיש שנשארנו מאחור. לפעמים "השדרוג" בלתי נמנע כי כשהעולם מתקדם ומקומות העבודה מתקדמים אף אחד לא יכול להרשות לעצמו להישאר מאחור מבחינה טכנולוגית. וזה בסדר, אי אפשר להילחם בקדמה ובחדשנות וגם לא צריך, בסופו של דבר אלו נועדו להקל עלינו את החיים.
יכול להיות שהייתי יכולה למשוך עוד כמה שנים עם מעבד המזון הקודם, אבל מצד שני החדש בהחלט עונה לי על צורך ואפילו קצת החזיר לי את חדוות המטבח שנשחקה. ואם בכל זאת להוציא מוסר השכל מהעניין – כדאי לשים לב לבחירות הצרכניות שלנו, לבחון האם אנחנו קונים מתוך צורך אמיתי או מתוך רצון להתחדש ולהתעדכן; לבחור במוצרים שיש להם תקופת אחריות ארוכה כי כנראה שהם יחזיקו יותר; לשמור על הדברים שלנו ולטפל בהם בהתאם להנחיות יצרן וכן, גם לנסות לבדוק אם אפשר לתקן רגע לפני שקונים חדש. ואם בכל זאת בוחרים להתחדש, לא לשכוח למצוא לחפצים הישנים שלנו בית חדש.